עין יצחק חלק א צב

בלא יש אומרים וידוע כי במקום שהובא דיעה א' בסתם העיקר כן לדינא ועיין בש"ך ופר"ח שם ולכל הפחות לספיקא דדינא יש לנו לצרפו עכ"פ

ג) ואף לפי דברי הרמ"א בסי' ס"ה סעי' ז' גבי גיד דכתב דנהגו להחמיר כסברא האחרונה מ"מ עדיין מידי ספק לא יצאנו במה דנהגו להחמיר י"ל דזהו רק משום ספיקא מחמרינן אבל עדיין הוי זה לנו לספיקא דדינא ולכן יש לנו ס"ס מעליא ועוד יש לדון דמה שרואין כי הוולד מתנדנד במעי אמו מ"מ אפשר דזהו רק כמו דאמרו בערכין שם בהאי עובדא דפרכוס עד תלת פרכוסי די"ל דזהו כזנב הלטאה דמפרכסא והובא זה בנתיבות שם ואף דסימן פרכוס מועיל גבי חשש מסוכנת מ"מ מוכח מהתם דגבי וולד במעי אמו שאני כיון דאין לו חזקת חיות כלל כדאמרו שם וע"כ לעולם יש לנו גם ספק שמא מת מקודם ולכה"פ יש לנו ס"ס זו ספק שמא לא שלמו לו חדשיו וספק ב' שמא הלכה כדיעה קמייתא ובפרט כי רוב הפוסקים הראשונים ס"ל להיתירא ע"כ הוי ס"ס מעליא להיתירא וידוע דנקטינן ספיקא דדינא אי ספיקא דפלוגתא לצרפו לספק ספיקא. כן יש ללמוד זכות על אלו שנוהגין להקל ולאכול בלא ניקור: סימן ד

נשאלתי מרב גדול א' ע"ד מה שהורה לדון בספק מסוכנת ויש עוד ספק פרכסתה והורה להיתירא לפי דיש בזה ספק ספיקא להיתרא ואף דהוי ס"ס במקום חזקת איסור עכ"ז הא יש חזקת חי המנגדת להחזקת איסור וע"ז ערער רב א' עליו משום דהא הוי ספק ספיקא משם א' ובקשו ממני לחוות דעתי בזה

א) והנני להשיבם כי לדעתי פשוט דזה הוי ס"ס מעליא והוא דהא עיקר מסוכנת הוא היכא דהיא חולה ותשש כחה וכמ"ש הרמב"ם בפ' ד' ה' מ"א ה' י"א וז"ל בהמה שתשש כחה ונטה למות הואיל ולא אירע מכה מאברים הממיתים אותה ה"ז מותרת וצריכה פרכוס כמ"ש המ"מ שם אבל אם לא הוי חולה ותש כחה אף דאינה עומדת היא כשרה דתלינן שגרונא נקטה כמבואר בסי' ל"ב ובספרי באר יצחק ח' יו"ד סי' ו' כתבתי דבהמה דגוררת רגלי' מחמת שגרונא כשר לקרבן משום דדוקא פסול חולי כל הגוף זה מיפסל לקרבן כמבואר ברמב"ם פ"ז ה' ביאת מקדש ה' י"ב ע"ש א"כ כיון דנולד לנו ספק אם הוי מסוכנת או לא וזה הספק הוא נפ"מ לענין קרבן דאי הוי מסוכנת אז מיפסל לקרבן ואי לא הוי מסוכנת אז כשר לקרבן וכיון דהוי איזה נפ"מ בין המתירין לא מקרי ס"ס משם א' וכמבואר בש"ך כללי ס"ס. וגם מה דהוי נפ"מ לענין מה דאינו נוהג בזה"ז הוי ג"כ נפ"מ לענין דלא יהי' ס"ס משם א' והוי ס"ס מעליא. וכמש"כ הנו"ב סי' מ"ז במ"ק ח' יו"ד לדין ס"ס דהוי נפ"מ בין המתירין לאיזה ענין שאינו נוהג בזה"ז ע"ש וע"כ שפיר דן כת"ר דהוי ס"ס מעליא אך העיקר הוא שיהי' באופן שיש להסתפק אם היא מסוכנת או לא וכמש"כ כת"ר בעובדא דילי' ואלו הספיקות הי' בבת אחת בעת שהי' הבהמה בחי' דיש שם שני הספיקות אם היא מסוכנת או דהיא בריאה רק דשגרונא נקטה: וספק שני דאף דהיא מסוכנת מ"מ אפשר להסתפק דלמא ראוי' לפרכוס אם תשחטנה וקצרתי וגם יש לדון בנ"ד דזה דומה להך דספק על הארי וספק שמא לא דרס דהוי ס"ס מעליא וכמש"כ החוות דעת בכללי ס"ס משום דהוי ספק בעיקר הריעותא וה"ה בנ"ד דהוי ספק אם הי' מסוכנת כו' דזה הוי ספק בעיקר הריעותא. וע"כ הוי ס"ס מעליא ושפיר כתב כת"ר להיתירא

ב) ומה שהקשה כת"ר בגיטין (דף ס"ה) דאמרו אמה העברי' בזה"ז מי איכא והא אין עבד עברי נוהג אלא בזמן שהיובל נוהג והקשה כת"ר לפמש"כ הנמוקי יוסף ביבמות פ"ד דאף דאין עבד עברי נוהג בזה"ז היינו להיות יוצא בשש ולהיות מותר בשפחה אבל אם מכרו שבאי דינו כעבד גמור וצריך גט חרות ממנו כדין ע"ע כו' ע"ש. א"כ משכחת לי' בזה"ז ג"כ אמה העברי' יפה הקשה. וכן מבואר ביו"ד סי' רס"ז סעי' י"ד והנלע"ד לתרץ לפי שזה לא נאמר אלא באנשים כדאמרו ביבמות (דף מ"ו) דיהבי זוזי דאינשי לכרגייהו כו' אבל בנשים לא יקנה גופן אף בנמכרו ע"פ שבאי כיון דמבואר ברמב"ם ריש ה' עבדים דאשה אין ב"ד מוכרין בגניבתה וכן אינה מוכרת עצמה כמש"כ הכ"מ שם דזה נלמד במכילתא וכ"כ התוס' בב"מ (דף י"ב ע"ב) ד"ה מאי בעיא גבי' דהיא אינה יכולה למכור עצמה אחרי כן כדאי' בספרי עכ"ל וכמו דהאשה בעצמה אינה יכולה למכור א"ע ה"ה אף השבאי אין לו זכות לקנותה כלל: דלא עדיף זכות השבאי מן היא בעצמה ודוקא מה דיכול לעשות בעצמו זה הזכות שייך להשבאי אבל מה שהיא בעצמה אינה יכולה בוודאי לא עדיף זכות השבאי מכחה ואין זה רק גזילה וכמבואר כעין זה בח"מ סי' שס"ט ובסי' ע"ג בש"ך שם ס"ק ל"ט ולכן כיון דהאב אינו יכול למכור בתו בזמה"ז כיון דדיני אמה עברי' אינו נוהג בזה"ז לכן שפיר מקשה הגמ' על אמה העברי' בזה"ז מי איכא ומתורץ קושיות כת"ר: סימן ה

נשאלתי בנידון הריאה שהי' האונה האמצעית גדולה מהתחתונה. ועל התחתונה היתה סירכא דבוקה ועברה הסירכא ע"י מיעוך ועלתה בנפיחה כהוגן ולא היתה מבצבץ והי' במקום הדחק שלא הי' בשר לבני העיר ביו"ט העבר ודן הרב הג' דשם להכשיר ואח"ז יצאו איזה מערערים ע"ז וביקשו ממני להזדקק לזה והנני להשיבם בקצרה

א) והוא כי לפי מה דהעלה הלבושי שרד בסי' ל"ה ס"ק א' בארוכה דחסר ויתיר וחלוף אינו מצטרף לתר"ל ע"ש א"כ ה"ה י"ל בנ"ד דאינו מצטרף הריעותא דחילוף לריעותא דסירכא עוברת אכן מה נעשה בדברי הט"ז יו"ד סי' ל"ה ס"ק ב' דכתב להדיא דבמקום דאיכא ריעותא אע"ג דלא מטריף בשבילה מ"מ מצטרף בהדי ריעותא דלעיל וטריפה וכ"כ המהרש"ל שהובא בש"ך שם ס"ק כ"ב הרי להדיא דאף החילופים שלא הוזכרו בש"ס ג"כ מצרפינן לריעותא אחרת להטריף ומוכח אחת משתי אלה או דהט"ז ס"ל דאף הטריפות דיתיר וחלוף מצרפינן לריעותא אחרת והוי בכלל תרתי לריעותא דקיי"ל להטריף. או דס"ל להט"ז והרש"ל דלאו מטעם תרתי לריעותא אתי עלה רק לפי שהמנהג לאסור באלו החילופים לכן אף שהרש"ל מכשיר מ"מ אם יש עוד ריעותא על הריאה אין לנו להתיר ע"פ דין ומטעם זה אף אם הריעותא עומדת במקום אחר ולא על החליף ואף דבכה"ג לא מקרי תרתי לריעותא כלל אפ"ה לא רצה להקל בכה"ג וכמש"כ הלבושי שרד שם אות כ"ו א"כ לפ"ז אין מקום להקל בנ"ד

ב) ועוד יש להסביר ולהחמיר לכאורה בנ"ד לפי מש"כ הט"ז ביו"ד סי' צ"א ס"ק י"ב דתרי קולי לא מקילינן בשביל הפסד מרובה היכא דכל א' בפ"ע לא