עין יצחק חלק א צ

דבכל אלו הדברים ה"ה בכלל הבזויים דמבואר בח"מ סי' ל"ד סעי' י"ח דבזויים פסולים לעדות והם האנשים שהולכים ואוכלים בשוק כו' מבזים עצמם ואינן חוששים כל אלו פסולין מדבריהם ובוודאי כל אלו דפסולים לעדות ממון וכפי שכתב הסמ"ע שם בשם רש"י דכל אלו הבזויים נחשדים להעיד בשקר כיון דאינם מקפידין על הבושת דמה"ט נפסלין ג"כ להעיד בעניני שו"ב וכמש"כ החתם סופר בסי' ח' דהבזויין אינם נאמנים על השו"ב ע"ש ואין לנו בזויין יותר מן נ"ד גבי שחיטות ובדיקות דמי שהוא שיכור ודובר נבלות בפיו ועושה מעשים רבים מכוערים שלא ניתנו להעלות על הכתב ולא יבוש מפני כל דאיש כזה יהיה שו"ב בקהילה. ואיש כזה הוא נקרא בכלל הבזויין דמונה בשו"ע ח"מ סי' ל"ד הנ"ל. דכזה לא נשמע בכל תפוצות ישראל דשו"ב הממונה מן כלל הקהילה לעסוק בעניני שו"ב דיעסוק בשכרות ובנבלות פיו וקלות ועשיות מעשים רבים מכוערים שלא ניתנו להעלות על הכתב ואין לנו בזיון גדול יותר מזה וזהו בזיון הכלל של כל הקהילה ועיקר דת קדשינו ע"כ בודאי ה"ה בכלל הבזויין דנפסלין לעדות וה"ה בעניני השו"ב דנפסלין להעיד בעניני השחיטה והבדיקה והשו"ב הממונה על שו"ב צריך להתנהג בהנהגה מהודרת לפני ד' והבריות ע"פ דרכי התורה והיראה וחלילה בהנהגה בזויי' כמותו אשר מבהיל לכל השומע מזה ואיש כזה שהסיר מסווה הבושה מעל פניו ולא יחת מפני כל ואינו מקפיד על הבושת שיש בזה ע"כ ודאי דמיפסל לעדות מה"ט וכמש"כ הסמ"ע בשם רש"י וה"ה דאינו נאמן על השחיטות והבדיקות מה"ט: ויש עוד לי להאריך בזה ועת לקצר סיומא דפסקא כי ע"פ דין אסור לאכול מן שחיטתו ובדיקתו ודינו בהעברתו מן אומנתו וד' יהי' בעזרם ולהסיר כל מכשול ופוקה מעמינו ויברכם בשלום וכעתירת ידידם דו"ש יצחק אלחנן החופ"ק קאוונא סימן ב ב"ה יום ב' י' שבט תרכ"ח לפ"ק קאוונא

נשאלתי מן רב גדול ע"ד אשר השו"ב דקהילתו עברו על השבועה שנשבעו מכבר שלא ישחטו בלתי רשיון מעכ"ת ואחר שמיחה בהם שלא ישחטו לא שמעו לאזהרתו ושחטו בלתי רשותו והעיזו פניהם נגדו והנה הרבה רעות עשו א) במה שעברו על השבועה ובעו בזה תשובה חמורה כמבואר בירושלמי פ"ז דשבועות ובח"מ סי' ל"ד סעי' ל"ג ב) כי לפי דברי החוות דעת ביו"ד סי' א' דבעבר על השבועה שלא ישחטו הדין בזה דאי עביד לא מהני והוי שחיטתן נבילה א"כ יצא טריפה ונבילה מת"י ותשובתם חמורה מאד כמבואר בסנהדרין (דף כ"ה) ובסוף סי' ל"ד בח"מ שם וחטאו והחטיאו הרבים במה שהאכילו משחיטתן לעם ד' ושלישי במה שהעיזו פניהם נגד רבן וכזאת לא נשמע בתפוצות ישראל ולכן גדול עונם מנשוא בכל אחת מהנ"ל והי' בדעתי מתחילה להסכים שלא יהי' רשאים להיות שו"ב יותר אכן לפי שכתב כת"ר בעצמו אשר טפלי תלויים בהם וביקש כת"ר ממני להשתדל להיתירא ע"כ אפתח בהצלה בעז"ה

א) והוא דאף דהי' השבועה ע"ד רבים. עכ"ז י"ל בזה לפי' מש"כ המל"מ בפ"ו ה' שבועות ה' ח' בשם הרשב"א דאם כבר עבר על נדרו מתירין לו אף בנדר ע"ד רבים והובא דברי המל"מ באו"ת סי' ע"ג ס"ק ו' ע"ש. ובאמת כן הדעת נותנת דהא במקום מצוה מתירין אף בנדר ע"ד רבים משום דמסתמא ניחא להו. וה"ה היכא דכבר עבר על נדרו ועושה עכשיו תשובה בוודאי מסכימים הרבים שישאל על נדרו כדי להצילו מן איסור ולא שייך בזה לומר דהא פשע במה שעבר על שבועתו במזיד וכסברת התוס' בשבת (ד' ד') ד"ה וכי אומרים לו כו' דבמקום דפשע אינו רשאי לעשות אף איסור קל כדי להציל חבירו דהא בנ"ד לא יעשו שום איסור כלל וע"כ הדעת נוטה לדברי המל"מ והאו"ת הנ"ל

ב) והא דגיטין (דף ל"ה) גבי נושא נשים בעבירה נודר ועובד כו' דמהדרינן לי' ע"ד רבים לא שייך לומר שם דלמא יעבור ולא יגרש ואחר שיעבור יכולים להתיר אף בנדר ע"ד רבים אין זה קשה כלל משום דדוקא היכא דעכשיו אינו עושה שום עבירה כלל ורק שחטא מכבר ועושה עכשיו תשובה בזה שפיר י"ל כסברת הנ"ל דמסתמא ניחא להרבים להצילו מן איסור חמור דהא אין לו שום עצה אחרת כעת להנצל מהאיסור משא"כ היכא דגם כעת אינו פורש מן העבירה ואינו מגרש להאשה הפסולה ואינו חושש לנדרו מחמת סמיכתו שיסכימו להתיר לנדרו ע"כ בוודאי לא שייך לומר כן וכן בהא דנודרת ליתומים שכתבו התוס' שם בד"ה אבל נשאת כו' דכי פריך ודלמא אזלא לגבי חכם ושרי לה ה"מ לשנויי דמדרינן לה ע"ד רבים כו' ג"כ אין לומר בזה דדלמא תעבור על נדרה אף בנדר ע"ד רבים ותסמוך דאחר שתעבור על נדרה יכולים להתיר לה משום דאחר שכבר עברה יכולים להתיר לה אף בנדר ע"ד רבים וכמש"כ המל"מ וכיון דאמרינן בכולי הש"ס דנדרים מקרי בידו לאתשולי כמבואר בשבת (דף מ"ו) דאי לא מזדקקי לי' חכם מזדקקי לי' ג' הדיוטות ושאני נדרים מן הא דקדושין (דף ס"ב) דאמרי מי יימר מזדקקי לי' תלתא וכמש"כ מזה בספרי ואכמ"ל ע"כ לכאורה שפיר י"ל דתעבור מתחילה על סמך דאח"ז יתירו לה נדרה גם זה אינו קשה דהא עיקר הטעם דאמרינן במה שכבר עבר על נדרו דמסתמא ניחא להרבים שיתיר נדרו אין זה שייך רק היכא שאינו נוגע זה לאחרים ולא הוי שום הפסד לאחריני מזה אבל בהא דנודרת ליתומים דאם יתירו לה נדרה יפסידו להיתומים כי כ"ז דלא תתיר נדרה יכול להיות דמחמת חשש הנדר תעשה תשובה ותחזור להם מה שגזלה מהם ואז יכולה להתיר נדרה בפשיטות אם יסכימו היורשים ע"ז משא"כ אם יתירו נדרה לא תחוש כלל לפייס להיתומים וכיון דמזה דהתיר לנדרה יהי' ריעותא לאחריני ע"כ לא שייך זה האומדנא לדון דמסתמא ניחא להו ואדרבה יש לדון להיפך

ג) וכן בהא דערכין (דף כ"ג) בהמקדיש נכסיו כו' דאם נדר ע"ד רבים אין לו התרה ומהני הנדר ע"כ מדרינן אינו קשה כנ"ל משום דגם התם י"ל כן דלא ירצו להפסיד להקדש ולהערב משום דכ"ז דיהי' באיסור נדר ישתדל לפצות להקדש ולהערב במה דאפשר כדי דיסכימו על היתר נדרו כנ"ל ויכולים להתנות בפי' בעת שנודר הנאה מהאשה וכן באלמנה שנודרת ליתומים יכולים להתנות בפי' שאם יסכימו היתומים וכן הערב והקדש על התרת הנדר דיהי' יכולים להתיר לו נדרו כדי שישתדל לאח"ז לפצות להם ולהחזיר להם ממונם וע"כ לא יהי' הרבים מסכימים בזה להתיר נדרו אם הי' ע"ד רבים. כדי שישתדל לשוב מדרכו הרעה ולכן לא שייך בזה אומדנא הנ"ל אבל היכא דאינו נוגע לאחריני כלל וודאי דשייך לדון אומדנא דכיון דכבר עבר ואין בידו עצם אחרת לתקן המעוות. ע"כ מסתמא ניחא להו שיתיר נדרו כי יצילו אותו מאיסור החמור עי"ז ושפיר כתב המל"מ והאו"ת כנ"ל ועוד י"ל בכל זה דהא וודאי דאינו רשאי לעבור מתחילה על הנדר והשבועה על דיתיר אח"ז לנדרו ושבועתו כדמוכח זה מכמה דוכתי. וע"כ אינו קשה כלל על המל"מ והאו"ת מהא דגיטין וערכין כנ"ל דהא אינה רשאה לעבור מתחילה על סמך דיתירו לה לאח"ז וכש"כ בע"ד רבים דאינו בידו כ"כ: דאפשר דימחו בפירוש ע"ז וקודם דעברה אינם רשאים להתיר לה נדרה ושפיר כתב המל"מ ואו"ת. ועיין באה"ע