עין יצחק חלק א פט

ענף ג

יד) ועוד יש לדון בנ"ד לפי מש"כ לעיל בשם הפר"ח ביו"ד סי' א' ס"ק מ"ב דהעלה בשוחט שהעיד עליו ששחט שלא כהוגן והוא מכחישו כו' דהעד עצמו אסור לאכול משחיטת השני דכיון דלפי דבריו של העד שוחט זה רשע הוא ששחט שלא כהוגן והוי חשוד לאותו דבר כו' דלפי דברי העד א"כ מעתה שוויי' אנפשי' חתיכה דאיסורא כו' עכ"ל הפר"ח וכן כתב המל"מ והתבואות שור כנ"ל. א"כ בנ"ד דהשוחטים העידו עליו ששחט בעת שכרותו ויתר הדברים והוא מכחישם ואומר ששקר העידו א"כ לפי דבריו עברו העדים על לאו דלא תענה וכיון דהם חשודים לעדות שקר לפי דבריו א"כ ממילא אינם נאמנים השוחטים להעיד על כל מה שישחטו ויבדקו כיון דדינם כמו חשודים לאותו דבר להעיד עדות שקר ולפ"ז אין יכול להצטרף עמהם בעניני שו"ב וכפי התקנה והנהוג אשר כל שו"ב צריך שיהי' שו"ב אחר עע"ג וכיון שאין יכול לעסוק בענין השחיטות והבדיקות עם השוחטים דקהילתם כיון דלפי דבריו הם אינם נאמנים בעדותן על שחיטות ובדיקות א"כ הרי הוא מובדל ומופרש מהם בעסק השו"ב אשר צריכים לעסוק ביחד בעסק השו"ב וזה אינו סברא דישאר על עסק שו"ב בלבדו בלא התחברות עמהם כנהוג ע"פ דין: והנה. גם השוחטים אינם יכולים לעסוק עמו בעסק שו"ב כיון דלפי דבריהם אינו ראוי להיות שו"ב וכמש"כ לעיל. א"כ ממילא נדחה היחיד מפני הרבים ותולין הקלקלה במקולקל ונדחה ממקומו ושארי השוחטים ישארו על מקומן בהשקט ובשלום ויש להאריך בפרט הזה הרבה אך באמת אין אנו צריכים לזה דכבר נתבאר דראוי להעבירו מפאת קבלת האיסור ע"ע והסילוק שסילק א"ע מן זכותו אם יגידו עדותן עליו כנ"ל

טו) ועכשיו נדבר ע"ד עדותן של כמה כיתי עדים כשרים ונאמנים אשר העידו שלא בפניו דשלחו אחריו ולא בא וכדין אלם והעידו בתו"ע מפרטי קלות השו"ב שאנו דנין עליו ומעשים רבים מכוערים אשר אין להעלותם על הכתב הנה מפאת עדותן הללו הדין להעבירו מאומנתו הן מה שביארו מהות המעשים המכוערים והן מה שלא פירשו רק אמרו בסתימות כפי לשון הנכתב במכתבם. והשו"ב אשר הרבה עדים מעידין על פחזותו וקלותו ואומרים עליו דעושה מעשים רבים מכוערים אשר אין להעלותן על הכתב דבאלו הדברים נכלל הרבה לחובה אשר מבהיל לכל השומע מזה כי השו"ב בקהי' גדולה וקדושה יתנהג בתהלוכות כאלה אוי לאותו בושה ולאותו כלימה ומה עלתה בימינו בעו"ה ובפרט כי יצא עליו שם רע מכבר והש"ך ביו"ד סי' ב' ס"ק י"א כתב דברגלים לדבר אף בע"א מעבירין אותו וכיוצא כתב התבואות שור בסי' ב' סעי' כ"א בשם היש"ש חולין דאף בע"א אם נראה להמורה שאמת הדבר לפי ענין השוחט כגון שיצא עליו שם רע יש להעבירו וכעין זה כתב הרמ"א ביו"ד סי' ב' סעי' ב' דזה תלוי לפי ראות עיני המורה וגם דהא זהו וודאי כי השו"ב שאנו דנין עליו הוא רגיל בשכרות. ואף לפי התנצלותו שלא עסק אז בעניני שו"ב מ"מ מגונה הדבר. וכבר כתב הבית הילל שהובא בבאר הטיב יו"ד סי' א' ס"ק ל"ב שהחמיר מאוד על השוחטים הרגילים בכך להעבירן מפני שאבריהן כבידות מחמת ריבוי שתייתן וכן ראוי לנהוג אפילו לא הגיע לשכרותו של לוט עכ"ל וכמש"כ התב"ש בסי' א' סעי' ל"ו דאם רגיל להשתכר אע"פ שאינו מגיע לשכרותו של לוט יש להעבירו כו' דא"א לו להתבונן תמיד מתי ישחוט ומתי לא ישחוט ומי יחקור עליו תמיד ושיטת הרמב"ם שהובא ביו"ד סי' ב' סעי' ו' דאף מומר בשאר עבירות צריך לבדוק לו סכין א"כ אף דהי' כוונת הנך כתי עדים בעדותן דעושה מעשים רבים מכוערין אשר אין להעלותן על הכתב דהמעשים רבים מכוערין הם בענינים . שאינן בעסק השחיטה עכ"ז הא לשיטת הרמב"ם אינו נאמן על בדיקת הסכין והשוחט שאינו נאמן על בדיקת הסכין וכיוצא בו בוודאי מעבירין אותו כיון דיש לחוש שיהי' מקיל באיזה ענין השחיטה והבדיקה בשביל הנאתו לשיטת הרמב"ם

טז) ועוד נלע"ד ברור דהנה באו"ח סי' נ"ג סעי' כ"ה מבואר דאין מסלקין חזן מאומנתו אא"כ נמצא בו פסול וה"ה בשו"ב אין מסלקין אותו וכמש"כ בספרי באר יצחק ח' יו"ד סי' ג' ומה"ט בנ"ד אם לא הי' עירעור עליו אף דכבר כלה הזמן הכתב שהי' לו על אומנות עסק השחיטה בקהילתם עכ"ז אין מסלקין לכל המנויין מאומנתן. ועיקר הטעם דאין מסלקין לכל המנויין מאומנתן הוא עפ"י הטעם שכתב הרשב"א בתשובה שהובא בבית יוסף באו"ח סי' נ"ג דהביא ראי' לזה מן גיטין (דף נ"ט) דמערבין בבית ישן מפני דרכי שלום ואמרו בגמרא שם משום חשדא ובש"ץ שייך ג"כ חשדא עכ"ל ומבואר במג"א סי' שס"ו ס"ק ז' גבי הך דמערבין בבית ישן דאם איכא טעמא רבה משנין ע"ש א"כ בנ"ד דהעידו עליו דעושה מעשים רבים מכוערין אשר אין להעלותן הכתב ופרטי קלות שלו. אף שהם בענינים שאינן בעסק השחיטה מ"מ זה בוודאי מקרי טעמא רבא דבכה"ג לא דיינינן להך דמערבין בבית ישן כמש"כ המג"א: דהלא ידוע דברי הפוסקים והשו"ע בסי' י"ח סעי' י"ז ובתבואות שור סי' י"ח סעי' ז' דאין למנות שו"ב כ"א יראי שמים ביותר וחרדים ע"ד ד' ואינן משתכרים שהמשתכרים אפי' שלא בשעת שכרות אבריהם כבידין עליהם וכו' עכ"ל. וע"כ בשו"ב שעושה מעשים רבים מכוערין אשר אין להעלותן על הכתב ודרכו להשתכר ודרכו בקלות ע"כ אף דהם מעשים רבים המכוערין שלא בעסקי השו"ב ואף לשיטת החולקים על הרמב"ם וס"ל דמומר לשארי עבירות א"צ לבדוק לו סכין ונאמן הוא על עניני השו"ב מ"מ מגונה הדבר להיות שו"ב כזה ובפרט בעיר גדולה לאלקים והחילול ה' רב מזה לשמוע וע"כ זה מקרי טעמא רבא מאוד דבכה"ג לא תקנו להתקנה דמערבין בבית ישן דזהו המקור להך דינא דאין מסלקין ש"ץ ולכל המנויין מאומנתן

יז) והא דמבואר באו"ח סי' נ"ג סעי' כ"ה גבי הך דאין מסלקין חזן כו' ואין מסלקין אותו משום רינון בעלמא כו' הטעם הוא דיכול להיות דאין האמת כפי הרינון לפי דע"פ דין הא קול אין בו ממש אבל היכא דבאו עדים ומעידים שעושה מעשים מכוערין ופרטי קלות. דזה ברור דעדים נאמנים במעידין בתו"ע. ומה שאומר בהתנצלותו דהעדים הם שונאים לו הא מבואר בח"מ סי' ל"ג וכפי הסכמת הפוסקים האחרונים דאף שונא גמור כשר להעיד ובפרט דאינו מברר בבירור גמור שהם שונאים לו ואינו נאמן לפסול העדים כ"ז שלא יברר ע"פ דין וזה הוי טעמא רבא דהא ע"פ דין אין למנות שו"ב שאינו י"א וחרד לדבר ה' וכמש"כ הפוסקים והת"ש כנ"ל. וגם כיון דשיטת הרמב"ם דאף מומר לשארי עבירות אינו נאמן על בדיקת הסכין וכיוצא א"כ זה גופא הוי טעמא רבא לכ"ע וע"כ לא שייך בנ"ד למה דלמדו מהך דמערבין בבית ישן משום חשדא דאין מסלקין ש"ץ מאומנתו ג"כ משום ה"ט דחשדא. אבל בנ"ד כיון דיש לפנינו חשדא מצד הדין עכ"פ וגם הא המחבר ביו"ד לא הכריע בין פלוגתת הפוסקים עם הרמב"ם בהך דינא דמומר לשארי עבירות ושיטת הש"ך ביו"ד סי' ב' ס"ק י"ח דלהרמב"ם אף דיעבד שחיטתו פסולה ע"כ בוודאי שייך עדיין חשדא דיש מקום לחושדו ע"פ דין. ע"כ לא שייך בנ"ד להתקנה דאין מסלקין אותו מאומנתו אלא מצוה להעבירו וזהו טעמא רבא למאוד וכפי דאמרו דליתא בכה"ג להך דמערבין בבית ישן וע"כ בכה"ג מסלקין אותו מן אומנתו

יח) ועוד יש לדון בנ"ד כיון דידוע דהוא שיכור ועושה מעשים רבים מכוערין ורוב נבלות פיו וקלותו