עין יצחק חלק א פח

ח) וכעין זה מצינו בח"מ סי' שי"ב סעי' ט' במשכיר ביתו משום שהיה אוהבו ונעשה שונאו מוציאו אף שלא התנה בדיני תנאי משום דהוי אומדנא דמוכח וכמש"כ הנתיבות שם ומקורו הוא מן נימוקי יוסף עלה דב"מ (דף ק"ב) משום דדמית עלי כי אריא ארבא וכש"כ בעסק שותפות בשו"ב דוודאי הוי ענין שנאה קפידא גדולה לפי דנחשב בעיניהם לאיש קשה והם רוצים להרחיקו מהם וע"כ אף דקיי"ל דשונא כשר להעיד עכ"ז בנ"ד גרע כיון דהם נצמדים עמו בעסק שותפות בעניני שו"ב בכל עת ובכל זמן ע"כ הם נוגעים בעדות מה"ט אכן כ"ז הוא אם יבורר לפני כת"ר דהשו"ב הם שונאים לו משום ריבות וקטטות שהי' ביניהם מכבר וכפי התנצלותו בטענותיו או משום קנאה וכיוצא וגם י"ל בפשטיות דהשו"ב הם נוגעין בעדותן מפני הטעם שכתב בטענותיו דיש להם הנאת ממון במה שהעבירוהו אותו כעת דנוטלים כעת חלק יותר מכפי שנטלו עד הנה וזהו גופא נגיעה גדולה דמה"ט אינם נאמנים בתו"ע להעבירו משום דעד עת שיקובל שו"ב אחר על מקומו ירוויחו בחלק יותר כנ"ל א"כ מכל הטעמים הללו אין להאמינם בתו"ע

ט) והנה אף שנתבאר דהשוחטים אינם נאמנים בדין תורת עדות עליו להעבירו מאומנתו עכ"ז יש להעבירו מטעם אחר דהא השו"ב פב"פ קיבל ע"ע בפני כת"ר ובפני יקירי עדתם דאם יאמרו השוחטים בעדותן שהקיל בדבר מן הדברים הנוגע לענין השחיטה והבדיקה אזי הוא מסולק מטענותיו נגד בני העיר ואוסר שחיטתו להבא בכל אוהיו"מ ע"פ משפטי התורה. וכפי המבואר בכתבי כת"ר א"כ הא מבואר בח"מ סי' כ"ב דמי שקיבל עליו קרוב או פסול להיות עד עליו דאחר שהעיד אינו יכול לחזור בו וע"כ בנ"ד דאמר דאם יגידו עליו שהקיל בדבר מהדברים הנוגע בענין השו"ב דאזי הוא מסולק מטענותיו נגד בני העיר ואף דלא אמר בלשון מחילה רק בלשון סילוק הא מבואר בח"מ סי' ר"ט סעי' ח' דיכול לסלק עצמו מדבר שלא בא לעולם וקוטב ענין סילוק מבואר בכתובות ר"פ הכותב דכותב לה ועודה ארוסה מהני לשון סילוק משום דקודם אירוסין לא מהני לשון סילוק כלל וכן בדבר שבא לעולם לא מהני לשון סילוק אבל במה שיש לו שייכות קצת ועדיין לא בא לעולם מהני לשון סילוק וכמש"כ הסמ"ע שם ס"ק כ"א דמהני סילוק במלוה אף שיש לו שעבוד דאקני מ"מ מועיל סילוק בנכסים שלא קנה עדיין הלוה וכמש"כ הקצה"ח והנתיבות שם ועיין מזה במל"מ פ' כ"ג ה' אישות ה"א ועיקר הדברים בזה הם ארוכין ואכמ"ל ועוד י"ל בזה לפי המבואר בח"מ סי' כ"ב סעי' א' ברמ"א ובסמ"ע וש"ך ס"ק י"ב דכל מה שאדם מקבל ע"ע לפני טובי העיר א"י לחזור דהוי כקנין א"כ בנ"ד דקיבל כן בפני טובי העיר הוי זה כקנין ובקנין אף בלשון סילוק מועיל כמבואר בב"ב (דף מ"ג) ועיין מזה בספרי נחל יצחק סי' כ"ב ובסי' ע"ג סעי' י"ט ענף ו' ובזה הפרט י"ל טובא וקצרתי

י) וע"כ בנ"ד דקיבל ע"ע לסלק מטענותיו נגד בני העיר דומה זה לדבר שלא בא לעולם דהא השחיטות והבדיקות של הבהמות אינן ברשותו וברשותן והוי כמו כל דבר שלב"ל אבל יש לו שייכות זכות במה שיהי' נשחט מכאן ולהלן ע"כ מהני לשון סילוק בזה. ולכן אחר העדאת השו"ב אינו יכול לחזור בו וכמבואר בח"מ סי' כ"ב בקיבל ע"ע למחול זכותו אם יגיד הקרוב והפסול את עדותו דאחר עדותו אינו חוזר בו וה"ה בנ"ד דקיבל ע"ע בלשון סילוק זכותו אם יגידו השוחטים עליו דהיקל בדברים הנוגעים לענין השחיטה דאז הוא מסולק מטענותיו נגד בני העיר דאף דנתבאר דאינם אמנים השו"ב עליו בתורת עדות משום דהם נוגעים בעדותן ודינן כמו קרובים עכ"ז כיון דקיבל ע"ע בלשון סילוק זכותו אם יגידו עליו כו' ע"כ הפסיד זכותו ואינו יכול לחזור בו

יא) ועוד דהא קיבל ע"ע בלשון איסור שחיטתו להבא בכל חוהיו"מ ע"פ משפטי התורה א"כ ממילא אסור להיות שוחט מפאת קבלת האיסור ע"ע ואף דלא אמר בלשון איסור על ידיו לשחוט רק בלשון איסור שחיטות בלבד ג"כ הא מדרבנן חל איסור שלו על עצמו וכמבואר ביו"ד סי' רי"ג סעי' א' וכש"כ בנ"ד דאמר דאוסר שחיטתו עליו בכל אוהיו"מ ע"פ משפטי התורה די"ל דזה הוי כמו דאמר בפירוש לאסור ידיו לשחוט בהם כמו קונם ידי עושות לך דיו"ד סי' רי"ג שם דנאסר לשחוט מצד קבלת האיסור שלו ע"פ דין תורה דהוי כמו דבר שיש בו ממש כמבואר שם. אך מפני קבלת האיסור שלו עליו יש לדון עדיין דיכול להיות נשאל על נדרו ואיסור שלו כיון שלא אמר שמקבל עליו האיסור ע"ד רבים וכמבואר ביו"ד סי' רכ"ח סעי' כ"ג דנדר שהודר ברבים יש לו התרה מאחר שלא אמר על דעתם באם שיודיע לכת"ר שהתיר נדרו כמבואר בסי' רכ"ח סעי' כ' אם לא קיבל שום טובה בעד קבלת האיסור שקיבל עליו וכמבואר ביו"ד שם

יב) שוב ראיתי כי ע"פ דין אין להתיר לו את האיסור שקיבל ע"ע שלא לשחוט דהא מבואר ביו"ד סי' רכ"ח סעי' ט"ו דאין מתירין נדר של דבר איסור כגון לשחוק ואם עברו והתירו כו' יש מתירין ויש אוסרין ועיין בש"ך שם ס"ק כ"ו ומקורו הוא מירושלמי והובא בתוס' גיטין (דף ל"ה). והנה בנ"ד דיצא עליו שם רע וגם יש עדים מן קלותו ומעשים רבים המכוערים אשר לא נתנו להעלות על הכתב כפי שיבואר לקמן א"כ בוודאי עיקר שחיטתו הוא מכשול הרבים כפי שיבואר לקמן ע"כ כיון דכל זמן שלא יתיר את האיסור שלו אז לא ישחוט כלל דאסור לו לשחוט מצד קבלת האיסור ויהי' זה למיגדר פירצה. אבל כשיתירו לו האיסור שלו אז יותחל המחלוקת וירצה להיות שו"ב ויהי' עי"ז הרבה ריבות וקטטות וגם אין זה בדרך השו"ב שיהי' שו"ב בקהילה גדולה ולא יהי' ירא אלהים אין לנו מכשול רב יותר מזה במילי דשמיא ובמילי דארעא כיון שהוא אינו מרוצה לה' ולבריות. וע"כ אין מן הדין להתיר נדר ואיסור שלו ואף בדיעבד אין לו התרה דזה גרע מן נדרו של שחוק דכתב הש"ך שם דאין לו התרה אף בדיעבד דהא שם אין זה נוגע לאחרים זולתו כש"כ בנ"ד דנוגע לאלפים נפשות ומי יודע מה יהי' אחרית הענין מן שחיטתו ע"כ אין להזדקק להתיר לו את האיסור שלו ואף בדיעבד אין לו התרה

יג) ונתבאר דראוי להעבירו א' משום קבלת האיסור שלו ב' משום שאמר בפירוש כשיגידו השו"ב עליו הרי הוא מסולק מהקהל וכיון שהוא מסולק מהקהל ע"כ ממילא עפ"י דין אין למנותו מחדש להיות שו"ב אף אם לא הי' מקבל האיסור עליו וכמבואר באו"ח סי' נ"ג סעי' כ"ה גבי ש"ץ דאף דאין מעבירין אותו ע"י רינון בעלמא אבל אין למנותו לכתחילה אם יצא עליו שם רע וכש"כ בשו"ב דאם יצא עליו שם רע אין למנותו לכתחילה לשו"ב ועיין ביו"ד סי' קי"ט בפ"ת ס"ק ד' וכש"כ בנ"ד דקיבל עליו באיסור שחיטות ע"ע כנ"ל דנאסר להיות שו"ב מן התורה כיון דקיבל עליו באיסור שחיטות באהיו"מ ע"פ משפטי התורה כנ"ל: