עין יצחק חלק א פג

כו' דמתניתין בחלה בזה"ז דרבנן דאי לאו הכי לא אתי דימוע דרבנן ומפקיע לחיוב חלה דהוי מה"ת עכ"ל ולשיטת הרמב"ם דפסק תרומה בזה"ז דרבנן. א"כ קשה הא מדומע הוי תרי דרבנן ואמאי פוטר לחלה דהוי חד דרבנן וגם הרמב"ם הביא בפסקיו להך דין דהמדומע פטור מן חלה. וע"כ מוכח דס"ל דשקולים הם ואפשר לדון בראי' זו ע"פ מש"כ המל"מ פ"ז ה' י"ז ה' תרומות דתרומה בזה"ז דרבנן דינו לכל דבר כמו דאורייתא זולת לענין תערובות ויש להאריך ואכמ"ל: אות יז

בחלק יו"ד סי' כ"ז כתבתי ביאור סברת הרשב"א דמטא ליד גיזבר לא מהני שאלה וראיתי בנו"ב במ"ת חלק יו"ד סי' קנ"ד שכתב בכוונת הרשב"א דלכן במטא ליד גיזבר לא מהני שאלה משום דלא מהימן לומר טעיתי להוציא מהמוחזק ע"ש אך יש להעיר מן נדרים (דף פ"ה) שכתב הר"נ בשם הרשב"א דמי שאוסר הנאת פירות ע"ע יכולים אחרים ליטול אותן ואינו יכול לעכב כו' מיהו היכא דאיתשיל חייבין לשלם כו' ולדברי הנו"ב הנ"ל יש לדון דאמאי מצי מיתשיל והא אינו נאמן להוציא מן המוחזק ע"י התרת נדר אבל לפמש"כ ניחא דשאני היכא דנתן בעצמו ליד הזוכה דאזי שייך לומר מידק דייק וע"כ לא מצי למיתשיל על נדרו משא"כ היכא דבא לידם בלא דעת הבעלים: אות יח

חלק אה"ע סי' א' ענף ד' כתבתי לדון הרבה בענין חזקה על להבא וכן יש להעיר בזה מנדרים (דף פ"ה ע"א) בהרשב"א דהובא בר"נ שם ד"ה ומהא שמעינן שהאוסר כו' דכתב שם באה"ד דלא חיישינן דלמא מיתשל ומיתהני מדידי' משום דלא חיישינן לזה אלמא דאף במה דהוי לנו לדון על להבא סמכינן על חזקה. וכן יש להעיר בזה במש"כ התוס' בב"ב (דף קי"ד) ד"ה ניחוש דילמא הדר בי' כו' ומיהו בקונטרס פי' דהכי פריך כיון דיכול לחזור כו' ואע"ג דלא חזר חיישינן שמא יחזור. ואין נראה לר"י כו' עכ"ל התוס' וי"ל דכוונת רש"י הוא דאע"ג דכ"ז דלא חזר לא חיישינן שמא חזר עכ"ז על להבא חיישי שמא יחזור וע"כ לא מצי לעשות גמ"ד בזה וכן י"ל דזהו כוונת התוס' בגיטין (דף י"ז ע"ב) ד"ה זנות לא שכיחא כו' דכתבו התוס' דטפי איכא למיחש לשמא תזנה מלשמא זינתה משום דשמא תזנה הוי בלהבא ע"כ חיישינן יותר וגם יש לעיין בזה בנדה (דף ס"ז ע"ב) במה דאמרו התם דמה"ת ואחר תטהר אבל אמרו חכמים אסור לטבול ביום זיי"ן שלא תבא לידי ספק ותראה ותסתור ועיין בתוס' שם ד"ה אבל אמרו חכמים כו'. דאף התשמיש אסור רק מדרבנן וכמש"כ בבית יוסף ליו"ד סי' קצ"ג בשם הרשב"א אלמא דמה"ת מותרת בתשמיש משום דלא חיישינן שמא תראה א"כ מוכח דמהני חזקה בלהבא. ובחידושי לנדה שם הארכתי בכ"ז ועיין בתוס' בנדה (דף כ"ט) ד"ה ר"ש היא כו' ובמק"א כתבתי דיש לדון לפי מש"כ התוס' בנדה (דף כ"ט) ד"ה ר"ש היא הנ"ל דלרבנן דר"ש הדין הוא דאסור לשמש מה"ת ביום ז' ולר"ש אינו אסור רק מדרבנן די"ל דבזה גופא פליגי ר"ש עם רבנן דלרבנן הדין הוא דחזקה לא מהני בלהבא: ולר"ש מהני חזקה אף בלהבא וע"כ אינו אוסר רק מדרבנן דחשו שמא תראה ותסתור והארכתי בזה וליראת האריכות קצרתי

ובמש"כ בספרי שם להוכיח דרוב מהני אף בלהבא: כן מוכח מן יבמות (דף ל"ו ע"א) הכונס יבמתו ונמצאת מעוברת ה"ז לא תנשא צרתה שמא לא יהי' הוולד בן קיימא וחליצת מעוברת וביאת מעוברת לאו שמי' ביאה וחליצה וא"ת הלך אחר רוב נשים ורוב נשים ולד מעליא ילדן ולד אין פוטר עד שיצא לאויר העולם. עכ"ל הגמ' הרי דמוכח מן הש"ס דאף בחשש דלהבא סמכינן על רובא וע"כ קאמרי בפשיטות וא"ת הלך אחר רוב נשים וכו' דתהא מותרת להנשא על סמך דצרתה תלד לאח"ז בן קיימא וכמש"כ בספרי להוכיח כן משארי דוכתי: אות יט

בח' אה"ע סי' ב' כתבתי להעיר במה דקיי"ל באכל ביוהכ"פ אף דאכל לדבר שיש מצות עשה באכילתו דמ"מ חייב כרת דלכאורה יש לדון בזה וכפי שביארתי שם והוכרחתי להדר אחר הטעם בזה וכעת ראיתי די"ל בקצרה הטעם הזה ע"פ הך דיומא (דף ע"ד ע"ב) דיליף הש"ס מן פסוק דאף על תרומה וקדשים נצטוה לענות נפשו מהם ביוה"כ הרי דמוכח מן הפסוק להדיא דהתורה גזרה לחיובי דיוה"כ גם על היכא דיש מצות עשה על אכילתם וע"כ אין אנו צריכים להטעם שכתבתי בספרי שם. אכן לפי מש"כ בתוס' יוה"כ שם דלפי המסקנא דיליף הש"ס שם מן והאבדתי את הנפש עינוי שיש בו אבידת הנפש א"כ אתי כל החמשה עינוין דכתיבי למילף מזה לכל החמשה עינוין דנצטוה ביוה"כ ואין לנו ילפותא על אכילת תרומה וקדשים רק מעיקרא דרצו למילף שם עינוי לטבל ונבילה וחולין ותרומה וקדשים אז הי' מוכרח לומר דהנך חמשה עינוין דנצטוה ביוה"כ אין זה רק מדרבנן לגמרי ע"ש בתוס' יוה"כ ולפ"ז שפיר הוצרכתי בספרי לבאר טעם על מה דקיי"ל דגם היכא דיש מצוה עשה מה"ת באכילתו דמחויב לענות נפשו מהם מה"ת ואם אכלו חייב כרת וחטאת ויש לי עוד לבאר ולדחות לזה ע"פ סברת התוס' ביבמות (דף ה') ד"ה כולהו משעטנז כו' והתו"י בשבת (דף כ"ה). והטורי אבן לר"ה (דף כ"ח) ד"ה ה"ה עובר על בל כו' וקצרתי: אות כ

ושם בסי' הנ"ל הוכחתי מן עירובין (דף ל"א) דאין מערבין בטבל אף די"ל דהא חזי למאן דלית ליה אכילת היתר בשבת דחזי לי' משום דעשה דחי ליה כמו שהארכתי שם הרבה בזה וע"ז יש להעיר דהא בעינן סעודה הראוי' מבעוד יום גבי עירוב כמבואר בעירובין (דף ל"ו). א"כ נדחה כל מש"כ שם אבל באמת שפיר כתבתי דהא כתבו התוס' שם ד"ה מאי שנא כו' דרבא ס"ל תחילת היום קונה עירוב וס"ל דלא בעינן לסעודה הראוי' מבע"י וכמבואר בירושלמי ע"כ למאן דס"ל תחילת היום קונה עירוב תקשה כמו שכתבתי שם ובאמת אף למאן דס"ל דאין עשה דוחה ל"ת שיש בו מיתה בידי שמים ג"כ תקשה כן. דהא זה פשוט דאף דאין עשה דוחה ל"ת שיש בו מיתה עכ"ז בחצי שיעור של הלאו דלית בי' מיתה וודאי נדחה מפני קיום העשה אם יוגמר כל העשה עי"ז וכמש"כ בספרי ח' או"ח סי' ט' ענף ד' כעין זה יע"ש ולפ"ז היכא דחסר לי' להשלים השיעור רק ע"י טבל נגמר כל שיעורו אז דחי העשה לחצי שיעור של איסור לאו א"כ מקרי חזי להנך דאין להם השלמת כל השיעור בהיתר וכעין מה שכתב הטורי אבן באבני