עין יצחק חלק א פד

מלואים למגילה (דף כ"ט) דנימא הואיל וחזי למיכל פחות מכשיעור ע"ש [ועיין בזבחים (דף ל"א) חישב לאכול כזית בשני ב"א מהו ובתוס' ישנים יומא (דף ל"א): ובספרי באר יצחק ח' או"ח סי' יו"ד ענף ב' מזה ואכמ"ל]. ולפ"ז שפיר כתבתי דאי נימא דסעודת שבת הוי עשה גמורה מה"ת א"כ שפיר מקרי טבל היתר אכילה ע"י הואיל דחזי להנך גברי דלא יהי' להם השלמת השיעור רק ע"י צירוף טבל כנ"ל וע"כ שפיר הוכחתי דסעודת שבת אין בו עשה מה"ת וכ"ז פשוט וקצרתי בכ"ז: אות כא

בחלק אה"ע סי' ג' ענף א' הוכחתי דחייבי לאוין שלא הכיר בה צריכה גט לכאורה יש להוכיח כן מן מה שכתב הר"נ בקידושין ריש פ' ג' על מתניתין האומר לאשה ה"א מקודשת לי לאחר שלשים יום ובא אחר וקידשה בתוך ל' יום מקודשת לשני וכתב הר"נ בשם הירושלמי שאם מת השני והי' לו אח מכיון שהיא זקוקה ליבום לא חלו עליו קדושי ראשון וכתב הרמב"ן דההיא דירושלמי אתי כרב דאין קידושין תופסין ביבמה ואנן דקיי"ל כשמואל התם דס"ל דצ"ג הא נמי צריכה גט מראשון משום דזיקתה אינה מונעת שלא יחולו קידושי ראשון כו' עכ"ל אלמא דאף דהוי חייבי לאוין שלא הכיר בה מ"מ צריכה גט א"כ מוכח מזה ג"כ כמש"כ בספרי שם

אבל יש לדחות ראי' זו דשא"ה דהא שיטת הרמב"ן והרשב"א והרא"ש בשם בה"ג ובתוס' יבמות (דף צ"ב) והובא בב"ש סי' קנ"ט ס"ק א' דס"ל זקוקה ליבם שנתקדשה בשוגג דאם יחלוץ לה היבם מותרת להמקדש ודלא כשיטת הרמב"ם והמחבר שם. ע"כ לפ"ז לא הוי התם מקח טעות כ"כ דהא יכולה להנשא להמקדש אם יחלוץ לה היבם וגם הא דמבואר בסי' קנ"ט שם דאם ירצה היבם לייבם כופין להמקדש לגרשה כבר כתב הבית מאיר דלכפותו בשוטים אין זה ברור וגם העלה הבית מאיר שם דאם ירצה היבם לחלוץ לה אין צריך המקדש לגרשה מקודם החליצה אלא מועיל החליצה אף שלא נתגרשה מהראשון והשיג על הלבוש שם. ולפ"ז יש לחלק בפשיטות דשאני בחייבי לאוין שלא הכיר בה. די"ל דהוי מק"ט מצד דהא אסורה לו באיסור תורה בוודאי בלא שום עצה וספק כלל ע"כ הוי מק"ט משא"כ התם דמשכחת לי' דתהיה מותרת לו באם יחלוץ לה היבם דאז, אחר חליצתו יהי' מועיל הקידושין דתהי' מותרת לו ע"כ לא הוי מק"ט ותופסין קידושי ראשון וגם הא לשיטת הרמב"ם והמחבר שם דאף בקידש בשוגג לאשה הזקוקה ליבם דאסורה להמקדש אף לאחר החליצה הא אין זה רק איסור דרבנן כמו דמבואר בתוס' יבמות (דף צ"ב ע"ב) וכמש"כ כל הפוסקים שם א"כ הא באיסור דרבנן שלא הכיר בה וודאי לא הוי מקח טעות וכמו בשניות שלא הכיר בה וכמש"כ בספרי שם וכיון דמה"ת מותרת להמקדש לכ"ע אחר החליצה ע"כ לא הוי זה מקח טעות ואינו דומה כלל לחייבי לאוין שלא הכיר בה ואכמ"ל יותר: אות כב

בחלק אה"ע סי' יוד ענף א' כתבתי דהיכא דשייך מצוה לשמוע דברי חכמים אז אף באנסוהו לקנות ג"כ קני כן מוכח מהא דכתובות (דף ל"ט) והרמב"ם פ"א ה' נערה בתולה ה' ג' דבאונס כופין אותו וכונס כו' שנאמר ולו תהיה לאשה וקשה הא הוי אנסוהו לקנות וע"כ מוכח דשאני היכא דשייך מצוה לשמוע דברי חכמים: אות כג

באה"ע סי' יו"ד ענף ג' כתבתי דהא דאמרו בכ"ד דאפקעינהו רבנן לקידושי' מיני' דמ"מ נשארו קדושי דרבנן כן ראיתי להרשב"א בחי' לכתובות (דף ג' ע"א) בד"ה שוויי' רבנן כו' בסה"ד שכתב דעכ"ז נשארו קדושי דרבנן אף היכא דאמרו דאפקעינהו רבנן לקידושין מ"מ ממזרים אינם נטהרים ואסורים לכהנים ולקרובים מדבריהם עכ"ל הרשב"א שם וכן הוא בשמ"ק לכתובות שם: אות כד

בספרי נחל יצחק סי' כ"ה סעי' ג' כתבתי לתרץ קושיות הקצה"ח שהקשה במה דאמרו שם דאם היו הדיינים ג' והלכו אחר שנים וטעו הם משלמים ב' חלקים וחלק השלישי מפריד והקשה דאמאי לא נימא כל היכא דליכא לאישתלומי מהאי משתלם מהאי ותירצתי בארוכה לפי דהוי כעין גורם דגורם כו' ולכאודה יש להעיר ע"ז דהא שיטת התוס' בב"ק (דף ק') בד"ה טיהר את כו' דהיכא דקם דינא חייב לרבנן דר"מ משום דהוי כמעשה א"כ אין זה מקרי גורם דגורם אבל באמת א"ש דהא כתבתי בשם הקצה"ח בסי' ת"י ס"ק ג' שכתב דעיקר קושיא זו הוא לשיטת רש"י ותוס' בב"ק (דף י"ג) דגובה מבשר נגד אימורין א"כ הא מצינו לשיטת תוס' בחולין (דף מ"ג ע"ב) ד"ה זיל שלים כו' דס"ל דהיכא דהדר דינא פטור אף למה דקיי"ל כר"מ וכמש"כ הש"ך בח"מ סי' כ"ה ס"ק ה' בד"ה ולענין דינא כו': ומוכח דס"ל להתוס' חולין דלר"מ עיקר החיוב הוא רק היכא דקם דינא ולרבנן פטור גם בזה משום דגם היכא דקם דינא אין זה רק גרמי ואף דסתרי דברי התוס' דחולין לדברי התוס' דב"ק והתוס' סנהדרין (דף ל"ג): אין זה קשה וכפי שכתב היש"ש בהקדמתו לב"ק דכמה דברי התוס' סתרי אהדדי ולפ"ז י"ל דהתוס' בב"ק (דף י"ג) בפירושם דגובה מבשרם נגד אימורין דס"ל כשיטתם בחולין וע"כ אינו קשה עלייהו לקושיות הקצה"ח הזה משום די"ל דזה מקרי גורם דגורם וכמש"כ ולשיטת התוס' דב"ק (דף ק' וסנהדרין (דל"ג) י"ל דס"ל כהרמב"ן דהובא בקצה"ח סי' ת"י הנ"ל דאינו גובה מבשר נגד אימורין א"כ בל"ז אינו קשה לקושיא זו וכמש"כ הקצה"ח: אות כה

בספרי נחל יצחק סי' ע"ד סעי' ז' ענף ב' כתבתי למה שיש להסתפק במי שלוה מטבע רוביל אם יכול לשלם במטבע אחרת וכתבתי שם להעיר מסנהדרין (דף ל') דס"ל לחד מ"ד דא' אומר מנה שחור וא' אומר מנה לבן דאין מצטרפין די"ל דטעמו משום דס"ל דצריך לשלם המטבע שלוה אך יש לדחות זה עכ"ל בספרי ועל הגליון שם כתבתי בזה"ל להסביר זה דהא מצינו בסנהדרין שם דהכחשתם בסייף וארירך כו' אין זה נכון אף דלא הוי שום נפ"מ כו' וה"ה במנה שחור כו' רק בארנקי שחורה כו', ואף לפי מש"כ התוס' בב"ב (דף נ"ז) בד"ה אלא מעתה כו' דדייקי בין מנה שחור ללבן שחייב לשלם אותו מנה שלוה כו' עכ"ל התוס' י"ל דשא"ה דהא הך מנה שחור בסנהדרין שם פי' רש"י סלע ישנה ובב"מ (דף מ"ה ע"ב) אי' דמארנקי ישנה [ופי' רש"י סלעים] והם עדיפי מסלעים חדשים