עין יצחק חלק א פב

דא"כ בטלת כל מלאכת שבת כו' משום דלא אמרינן הואיל רק במלאכת יו"ט כמו דאמרינן מתוך שהותרה לצורך ה"ה דהותרה שלא לצורך רק דבעינן צורך היום קצת ע"כ ה"ה בספק שמא יזדמנו אורחים חשוב ג"כ צורך היום קצת: משא"כ בשארי מילי לא אמרינן הואיל יעו"ש. אך יש לסתור סברתו ע"פ הא דפסחים (דף ס"ב) דקאמר הש"ס דרבה דס"ל באופה מיו"ט לחול אינו לוקה לא תקשה אדרבה דס"ל שם דערל מקרי לאו בר כפרה ולא ס"ל סברת ר"ח דמקרי בר כפרה הואיל אי בעי מתקן נפשי' משום דהכא מחוסר מעשה והתם לא מחוסר מעשה ואי נימא כסברת הקהלת יעקב א"כ אינו קשה כלל דרבה על רבה דהא י"ל דדוקא במלאכת יו"ט ס"ל לרבה דאמרינן הואיל אבל לא בשחיטת פסח לערלים אע"כ מוכח דס"ל להש"ס דלא לחלק כן ושפיר הקשו התוס' וס"ל דמאן דס"ל דאמרינן הואיל ס"ל כן בשארי מילי ועיין בפסחים (דף מ"ז ע"ב) בתוס' ד"ה' אהבערה לא לחייב מכאן מוכיח ריב"א דרבה דא' הואיל אף לב"ש דל"ל להו מתוך כו' אמרינן ואכמ"ל ועיין בפסחים (דף מ"ח ע"א) דאמרו הא דר"ח ורבה מחלוקת דר"א ור"י ובפי' רש"י שם וברי"ף ורא"ש שם דפירשו דר"ח ורבה פליגי בפלוגתת ר"א ור"י דפליגי אי אמרינן הואיל אי בעי מיתשל או לא וקצרתי בכ"ז: אות יא

בח' יו"ד סוף סי' ג' כתבתי להעיר דכיון דמצינו בספרי דכל המנוין בנו קודם כש"כ דהוא לעצמו זוכה לכל ימי חייו כן מצאתי בעז"ה לריטב"א במכות (דף י"ג) בספ"ב שכתב דכיון דבן קם תחת אבותיו מכש"כ שאין מסלקין אותו מאותו מינוי אלא בטענה ע"ש: אות יב

בח' יו"ד סי' ד' כתבתי בענף א' לדון אי נקובת הוושט ה"ל נבלה או טריפה ויש להעיר בזה מן הא דחולין (דף י"ז ע"ב) דאמרו פשיטא כיון דכי נקב טריפה בעי בדיקה ומדלא אמרו דהוי נבלה מוכח דס"ל להש"ס התם דנקובת הוושט ה"ל טריפה ולא נבילה. ואפשר לומר דהך פשיטא דהתם כוונתם דהא זה פשיטא לכ"ע עכ"פ דטריפה הוי לכה"פ וע"כ אין להוכיח מהתם כ"כ: אות יג

בח' יו"ד סי' ט' כתבתי בשם הפרמ"ג ליו"ד סי' צ"ה דכתב בשם הש"ד דבאוכלין אף אלף פעמים חשובים כחד כו' וכ"כ החו"ד בסי' צ"ה בשם הש"ד. אכן בחולין (דף קט"ז ע"ב) ברש"י ד"ה ה"ז אסורה כו' שכתב בשם יש מתירין חלב שבעור הקיבה שמולחין אותה בעורה. ליתן לגבינות משום דה"ל נ"ט בר נ"ט טעם א' מן העור לחלב הקיבה וטעם ב' לגבינות ודחי לי' רש"י מטעם דבעת דנבלע טעם העור להחלב ה"ל טעם א' לאיסור משום דנעשה נבילה יע"ש ובאמת י"ל טעם המתירין דכיון דלא נאסר במליחה בב"ח רק מדרבנן לא נחשב כגופו של איסור כמש"כ הש"ך ביו"ד סי' פ"ז ס"ק למ"ד ע"ש ואכמ"ל ועיין ביו"ד סי' צ"ד ש"ך ס"ק כ"ב. עכ"פ למדנו וכן המתירין הנ"ל דאף נ"ט בר נ"ט באוכלין ג"כ נחשב לנ"ט בר נ"ט ומותר ורש"י השיג עליהם מטעם אחר משום דה"ל טעם א' לאיסור כיון דנאסר מדרבנן עכ"פ ע"י מליחה אבל לולי זה גם רש"י הי' מודה להו דנחשב לנ"ט בר נ"ט ומותר אף דהכל הוא באוכלין. א"כ מוכח מזה דלא כהפרמ"ג והחוו"ד הנ"ל וכדברי רש"י הנ"ל כתב כן הרא"ש בחולין שם ובטור יו"ד סי' פ"ז ובב"י שם וקצרתי: אות יד

בח' יו"ד סי' ט"ו כתבתי דלכן פסקו בח"מ סי' רס"ח סעי' א', דד"א קונות לו אף דנפל וגלי אדעתי' דבנפילה לא ניחא ליה דליקני וכמבואר בב"מ (דף יוד). משום די"ל דשאני ד"א דקונות לו שלא מדעתו עפ"ז יש לתרץ קושיות המל"מ פ"ב ה' זכיי' ה"ט דהקשה מן מש"כ הטור בסי' רע"ה בשם הרמ"ה דכיון שלא כיון לקנות אלא ע"י בנין ובזה לא קנאה כו' וכה"ג הקשה במשכנות יעקב ח', ח"מ סי' נ"א בסופו מן סי' קצ"ח דבהתחיל למשוך לא קנה במסירה מטעם דגילה בדעתו דניחא לי' במשיכה דווקא א"כ קשה על הרמ"א דסי' רס"ח סעי' א' בהג"ה שכתב בנפל דקונות לו ד"א יעו"ש ולפמש"כ אינו קשה דיש לחלק דשאני ד"א דקונות שלא מדעתו. ע"כ לא מהני ג"ד כלל אבל בקנין משיכה והגבהה דבעי כוונה, לקנות היכא דלא הוי בהגבהה דין חצר כמש"כ במק"א ע"כ אם גילה בדעתו דלא ניחא ליה לא קני וא"ש הכל וקצרתי ועפ"י תירוץ המל"מ שם מתורץ ג"כ קושיות המשכנות יעקב הנ"ל ע"ש: אות טו

בח' יו"ד סי' כ"ג ענף ה' כתבתי דלכן לא הפקיר רב מרי משום דחשש דלמא יזכה בו אחר וכן מצינו בנדרים (דף פ"ד) דרבנן סברי נכסיו לא מפקיר אינש דמרתת דילמא זכי בהו אינש אחרינא יע"ש ובמש"כ שם דבהמה מבכרת שנקנית במשיכה לבד פטורה מבכורה לפי שיטת רש"י דמחילה בטעות הוי מחילה מן דין יאוש ויאוש הוי כהפקר לפטור מבכורה וע"ז הקשה לי חכם אחד מבכורות (דף ג' ע"ב) דרב מרי ידע לאקנויי קנין גמור וחזי לי' אינש אחרינא ואזיל ועביד וסבר רב מרי מילתא הוא דעביד היינו בדיבור ואינו נוטל דמי' ואתי בה לידי תקלה ולפמש"כ קשה הא לא יהי' תקלה דיהא פטורה מטעם יאוש לפי טעותם דבדיבור בעלמא יקנה ע"כ קושייתו

ובאמת אינו קשה לפמש"כ בספרי ח' או"ח סי' ג' ענף ב' בשם הרמב"ן במלחמות בב"מ (דף כ"ו) בסוגיא דנטלה ע"מ להחזירה דאם האבידה הוא ברשות הבעלים לא מהני יאוש והובא דבריו בקצה"ח סי' רנ"ט ובנתיבות שם וכ"כ המחנה אפרים ה' מכירה קנין חצר סי' י' ע"ש ע"כ היכא שמכר בדיבור בעלמא ועדיין עומד החפץ ברשות הבעלים לא שייך לדון בי' דין יאוש כלל ודוקא בנידון המבואר בספרי שם שהי' קנין משיכה והיתה עומדת ברשות שאינו של הבעלים בזה שפיר שייך לדון דמהני מן דין יאוש וע"כ אף אם הי' בקנין משיכה וקודם שילדה היתה עומדת הפרה ברשות הבעלים ג"כ לא מהני לפטור מבכורה משום דיאוש ברשות הבעלים לא מהני. אלא אם לא לקחה לביתו לאחר שהקנה בקנין משיכה עד אחר שילדה כהנידון המבואר בספרי שם בזה שפיר יש לדון דמהני דין יאוש ככל יאוש שאינו ברשות הבעלים דמהני וברור: אות טז

ביו"ד סי' כ"ו כתבתי לדון אם חד דרבנן ותרי דרבנן המה שקולים ולכאורה יש להוכיח דתרי דרבנן וחד דרבנן הם שקולים מהא דאי' בחלה פ"א מ"ד דהמדומע פטור מחלה וכתב התויו"ט שם ד"ה והמדומע