עין יצחק חלק א פא

אות ז

בחלק או"ח סי' ב' ענף ב' כתבתי נחלק במה דמבואר בקידושין (דף ס"ב) דמי יימר דמזדקקי לי' תלתא. ובשבת (דף מ"ו) אמרו דזה מקרי בידו וכתבתי בתי' הג' שם לחלק דשאני בהא דקידושין דקשים כספחת וכעת ראיתי דזה אינו לפמש"כ התוס' בסוטה (דף כ"ה ע"ב) ד"ה לאו כגבוי דמי דמה"ט לא אמרינן בזה דכל העומד לבצור כבצור דמי כו' משום שצריך דיינין ולאו בידו כדאמרינן בקידושין (דף ס"ב) דמי יימר דמזדקקי לי' ב"ד אלמא להדיא דאף במילי דמצוה וחיוב על הב"ד לשפוט אם יש ביכולתם אפ"ה אמרו מי יימר דמזדקקי לי' וע"כ העיקר בזה כתי' הראשון שכתבתי בספרי שם דהיתר נדרים שאני דסגי בגמיר קצת ע"כ מקרי זה בידו וכן כתב הרשב"א בחי' ליבמות (דף פ"ח) והנימוקי יוסף ביבמות ר"פ האשה שהלך יעו"ש אבל היכא דבעי ב"ד גמור זה הוי אינו בידו משום מי יימר דמזדקקי לי' תלתא

ועפ"ז תרצתי דברי הרמב"ם בפ"ט מן ה' שמיטה ה' כ"ד דכתב דלכן נאמן לומר פרוזבול הי' לי ואבד משום דמן הסכנה כו' ותמהו כולם דאמאי לא ניחא לי' בטעמא דרב נחמן גיטין (דף ל"ז) דמשום חזקה לא שביק היתירא נאמן לומר פרוזבול הי' לי ואבד אמנם לפי מש"כ התוס' בסוטה ה"נ דאף במקום מצוה אמרינן דזהו לאו בידו משום מי יימר דמזדקקי לי' תלתא כדאמרו בקדושין (דף ס"ב): ועיקר הך מילתא דלא שביק היתירא הוא משום דהוי בידו כמש"כ הסמ"ע סי' ס"ז ס"ק נ"ה. א"כ לפמש"כ הבית יוסף בח"מ סי' ס"ז דפרוזבול קיי"ל לדינא כרב ששת דגיטין (דף ל"ב) דבעי שלשה ובדברי הרמב"ם לא מצא הכרע יעו"ש: והא דאר"נ גיטין (דף ל"ז) דנאמן לומר פרוזבול הי' לי ואבד משום דלא שבק היתירא כו' י"ל דר"נ לטעמי' דס"ל לעיל בגיטין (דף ל"ג) דפרוזבול בפני שנים וע"כ מקרי זה דבר שבידו דהא אמרו בקידושין (דף ס"ב) דמי יימר דמזדקקי לי' תלתא והתם צריך שלשה ומשמע דאם א"צ רק ב' מקרי זה דבר בידו אבל לדינא דצריך שלשה שפיר הוצרך הרמב"ם לומר טעם אחר על פרוזבול היו לי ואבד כן י"ל דברי הרמב"ם. אכן דברי השו"ע דאף דפסק דצריך שלשה. עכ"ז י"ל דשייך ה"ט דחזקה לא שביק היתירא כו' משום דהא מבואר בח"מ סי' ס"ז סעי' כ' דמהני מוסר שטרותיו אף שלא בפניהם. וכדברי הירושלמי אפילו נתונים ברומי ע"כ לא שייך בזה לומר מי יימר דמזדקקי לי' ויש להאריך בכ"ז: וכן יש לעיין בכ"ז ע"פ המבואר בח"מ סי' ס"ז סעי' י"ח בשם הרמב"ם דבעי ב"ד חשוב בזה ואכמ"ל: אות ח

בספרי ח' או"ח סי' י"ג ענף ג' כתבתי להוכיח מן שבועות (דף ט"ו) דאין בנין בהמ"ק דוחה יו"ט דמוכח מזה דבנין ביו"ט אסור מה"ת ואח"ז דחיתי ראי' זו משום דהא נו"נ אין קרבין ביו"ט מטעם דבעי לכם ולא לגבוה וכעת נלע"ד דשפיר הוכחתי דהא בהפלאה לכתובות דף ז') בתוס' ד"ה מתוך שהותרה כו' הביא שם דברי הכ' שכתב דצורך מצוה לא נחשב לצורך קצת מהא דקיי"ל אין שריפת קדשים דוחה יו"ט וע"ז כתב ההפלאה שם להוכיח ולחלק דשאני שריפת קדשים ונו"נ דיכול לשורפן ולהקריבן לאחר יו"ט משא"כ בשריפת חמץ דלא שייך כן כו' עכ"ל ההפלאה ע"ש א"כ לפ"ז שפיר הוכחתי מהא דאין בנין בהמ"ק דוחה יו"ט דמוכח מזה דבנין ביו"ט אסור מה"ת דאל"כ נימא בזה מתוך כו' דהא הש"ס שקיל וטרי שם בשבועות (דף ט"ו) בקידוש עזרה דאי מה להלן חמץ אף כאן חמץ ותסברא מנחת חמץ מי איכא אפשר דמקדש שתי הלחם בעצרת כו' אין בנין בהמ"ק דוחה יו"ט וכיון דבעי למילף דאי מה להלן חמץ כו' דזהו לעיכובא וכמש"כ שם התוס' בתי' א' והובא הכל בספרי שם א"כ זה מקרי לא אפשר לאח"ז דהא לא משכחת הש"ס לקידוש בחמץ כי אם בעצרת וכיון דלא משכחת לי' רק ביו"ט א"כ זה דומה לשריפת חמץ דמיקרי צורך קצת מחמת צורך היום וכמש"כ התוס' בכתובות (דף זיין) בד"ה מתוך כו' וכמו שביאר זה ההפלאה כנ"ל. ע"כ שפיר הוכחתי כנ"ל ועיין פסחים (דף ה' ע"ב) בתוס' שם והובא במג"א סי' תמ"ו ס"ק ג' ועיין בפרמ"ג שם ואכמ"ל

והנה בספרי שם ח' או"ח סי' י"ג ענף ד' הבאתי קושיות הגאון רע"א זצ"ל בדרוש וחדוש במערכה ד' עלה דביצה (דף י"ב) דא"ל פוק ותני לברא הבערה אינו משנה. והקשה הא י"ל דאתי כר"ע דס"ל דלא אמרינן מתוך כמבואר בפסחים (דף ה') יעו"ש ונלע"ד דאינו קשה דהא לכאורה קשה על מה דתני שם המבשל גיד בחלב ביו"ט ואכלו דלוקה חמש דהא ה"מ למיתני ולמנות עוד במנין הלאוין דאכלו ביוה"כ דחייב עוד לאו משום יוה"כ וי"ל דס"ל להאי תנא דביו"כ אינו חייב משום אוכל בשר בחלב שהרי היום הוא שנעשה בשר בחלב א"כ הא יוה"כ קידמו ואף דבשר בחלב ניתוסף בי' איסור הנאה עכ"ז י"ל כמש"כ התוס' חולין (דף ק"א) דאיסור הנאה לאו איסור מוסיף או כשיטת הרמב"ם בפי' המשניות כריתות פ"ג דכיון דאינו חל איסור בשר בחלב א"כ אינו אסור בהנאה וע"כ לא מנה התנא זה שם. וכן מצאתי בצל"ח לפסחים (דף מ"ז ע"ב) שכתב כן ועוד י"ל דברייתא הנ"ל ס"ל דחייבי כריתות אינם בכלל חייבי מלקות כדס"ל לר' יצחק במכות (דף י"ג) א"כ לא הוי בי' חיוב מלקות בשביל יו"כ וע"כ לא מנה זה הלאו שם אבל לר"ע דס"ל במכות (דף י"ג) דחייבי כריתות ישנו בכלל מלקות. וגם מצינו דס"ל לר"ע בחולין (דף קט"ז) דבב"ח חל על חלב ומתה מן סברא וכפי' רש"י שם דס"ל לר"ע איסור חל על איסור ועיין בחולין (דף ק"א) ובתוס' שם ע"כ לא מצי לאוקמי להברייתא דהבערה הנ"ל דאתי כר"ע. דא"כ תקשה דה"ל למיתני ולמנות לאכילתו ביו"כ דהא שפיר חייב מלקות משום בב"ח אף ביו"כ דהא ס"ל דחל איסור בב"ח על איסור הקדום וע"כ אמר לי' פוק ותני כו' ומיושב קושיות הגאון הנ"ל ויש לי עוד כמה אנפי לתרץ זה וכמו שכתבתי בספרי שם ברמז ואכמ"ל: אות ט

בח' או"ח סי' ט"ז כתבתי להעיר אמאי אסרו לצאת בשבת בקמיע בספק רפואה והארכתי שם בזה עפ"י מש"כ הרמב"ם בפי' המשנה דיומא הנני לבאר זה ביתר ביאור דהא מדסתמו ואסרו לצאת בקמיע זו בשבת דמשמע דאף היכא דמוכרח לצאת לרה"ר מחמת פיקוח נפשות ג"כ אינו רשאי לצאת בקמיע זו כיון דמספקא לר"פ בזה אי הוי קמיע מומחה כמבואר התם בארוכה והא שכתב רש"י בשבת (ד' ס') דקמיע מומחה ש"ד לפי דהוי תכשיט וכן מוכח בשבת (דף נ"ג) דמקשה הא מומחה ש"ד ולא מחלק דשאני אדם משום דפ"נ דוחה וע"כ מוכח הטעם משום דהוי תכשיט היינו משום דמשמע מדסתמו דמותר לצאת אף לטייל בלבד דבזה לא שייך פ"נ וכ"ז פשוט: אות י

בסי' י"ח או"ח סוף ענף א' כתבתי מה דיש לדון לכאורה דלא אמרינן הואיל רק במלאכת יו"ט ולא בשארי דוכתי ודחיתי זה כעת ראיתי בספר קהלת יעקב שחיבר הגאון מן ליסא זצ"ל על ה' יו"ט סי' תצ"ח סעי' ח' שכתב לתרץ קושיות התוס' בפסחים (דף מ"ו) ד"ה רבה כו'.