עין יצחק חלק א פ

סימן כח חידושים והערות ואיזה השמטות בקצת ענינים בספרי באר יצחק: אות א

בחלק או"ח סי' א' ענף ג' כתבתי לדון ע"פ דברי התוס' דקדושין (דף כ"ג ע"ב) ד"ה מהו שיעשה שליח כו' דהיכא דעשאו לשליח בפיו לא מצי לזכות עבורו בתורת זכיי' יש להעיר עפ"ז במה שכתב הדגול מרבבה ליו"ד סי' ש"ה ברמ"א סעי' יו"ד דאף דיכול לעשות שליח לפדות בנו מ"מ א"י לעשות שליח לפדות בתוך למ"ד משום דאיהו לא מצי עביד בתוך למ"ד אך בתורת זכיי' מצי לפדותו יעו"ש אכן לפמש"כ דהיכא דעושה שליח אז הוי קפידא דלא מצי לזכותו עבורו א"כ ה"ה הכא כיון דעשאו לשליח לפדות בנו ע"כ כיון דלא מהני תורת שליחות בזה משום דאיהו לא מצי עביד אז בתוך למ"ד ע"כ לא מהני תורת זכיי' בזה אא"כ התנה בפיו דאף דלא יהי' מהני שליחות מ"מ יהי' מועיל בי' זכיי' א"כ לא שייך בזה לומר קפידא אך בעיקר הדגול מרבבה שכתב דזה מקרי לא מצי עביד השתא לא נהירא לי דהא אי' בגיטין (דף כ"ט ע"ב) ההוא גברא דשדר גיטא א"ל לשליח לא תותבי' ניהלה עד תלתין יומין א' רבא מסר מילך קמן דלבתר תלתין יומין משוינן שליח א"ל רבנן לרבא והא שליח שלא ניתן לגירושין הוא א"ל כיון דלבתר תלתין יומין מצי מגרש כשליח שניתן לגירושין הוא עכ"ל הגמ'. אלמא דאף דבתוך תלתין יומין לא מצי עביד שליחותו. עכ"ז כיון דבתר תלתין יומא מצי מגרש מקרי שליח שניתן לגירושין א"כ ה"ה הכא כיון דאחר שלשים יום מצי עביד מקרי זה מצי עביד אף בתוך למ"ד יום משום דמחוסר זמן אינו דומה למחוסר מעשה וכמש"כ המל"מ בפ"ד ה' אישות ועיין בפני יהושע בגיטין שם ויש לדון בזה ע"פ דברי המל"מ ה"ג פ' ו' והובא בפ"ת סי' קמ"א ס"ק מ' וקצרתי

ועפ"ז יש להעיר בענין היתר לנשתטית שכתב המגי' במל"מ פ"ו ה' גירושין דזה לא מהני משום לא מצי עביד השתא ע"כ אף לאחר שתשתפה לא מצי השליח למסור לה הגט וכ"כ הנו"ב במ"ק סי' ג' ולכאורה י"ל בזה דיהי' מצי השליח למסור לה הגט בתורת זכיי' לאחר שתשתפה כנ"ל אבל לפמש"כ ע"פ התו' קדושין הנ"ל לא שייך כן ועכ"ז י"ל דנכון להתנות בפיו דאף דלא שייך בי' דין שליחות מ"מ מגלה דעתו דרוצה דיזכה לו השליח על נתינת הגט לאחר שתשתפה ויתן הגט עבורו בתורת זכיי'. אז י"ל דאף המל"מ מודה דתהני ובמק"א הארכתי בכ"ז וזהו עצה נכונה בזה וכבר העליתי בספרי באר יצחק ח' או"ח סי' א' דגם זכין מאדם אמרינן ע"ש: אות ב

בספרי ח' או"ח סי' ג' ענף ג' הוכחתי דהפקר לאח"ז מהני ועפ"ז יש ליישב קושיות הקצה"ח סי' רע"ג על הרמב"ם והמחבר דכתבו דהפקר הוא מן דין נדר דמנלן זה וע"פ מש"כ ניחא די"ל דהוכיחו כן מהא דכתבתי דהפקר לאח"ז מהני' וקשה הא כליא לדבורו וכמש"כ הר"נ גבי הקדש אחר ל' יום בנדרים (ד' כ"ט) אכן אי נימא דהפקר הוא כמו נדר א"ש. וכמש"כ הר"נ שם גבי הקדש: אות ג

בחלק או"ח סי' זיין הוכחתי דמהני רובא אף אם אין מסכימים מטעם א' מהא שכתבו התוס' בנדה (דף נ"ד) ומן הירושלמי סנהדרין פ"א ה"ב ולפמש"כ הש"ך בח"מ סי' כ"ה ס"ק י"ט לחלק דאם הם לפנינו שאני יש לסתור ראי' זו מן הירושלמי אכן כבר השיג על הש"ך בספר בית אפרים בקונטרס הראיות סי' ל"ט ס"ק י"ג דאין לחלק בין אם הם לפנינו או לא וכמש"כ המהרי"ט בח"ב סי' ט' וע"כ שפיר כתבתי: אות ד

בח' או"ח סי' כ"ב בד"ה ובהא דס"ל להירושלמי כו' כתבתי דבהקטרת זר לאימורים לא ירדו והארכתי שם בזה אין להקשות ע"ז מזבחים (דף פ"ד ע"ב) בגמ' שם דאמרו שקבלו פסולין וזרקו דמו בהנך פסולי דחזו לעבודת ציבור דמשמע מזה דדוקא בטמא דחזי לעבודת ציבור אבל זר דלא חזי לעבודת ציבור ירדו דז"א דהא הסוגיא קאי שם אליבא דר' יהודה כדקאמר שם ור' יהודה מייתי לה מהכא כו' וע"ז קאמרו שם כן אבל לר' שמעון דיליף מבמה כמבואר שם. ע"כ ה"ה בהקטרת זר כיון דכשר בבמה ע"כ לר"ש לא תרד. וכמש"כ רש"י בנדה (דף מ"ם ע"ב) ד"ה ושקבלו פסולין כגון בעל מום או שאר פסולין כו' עכ"ל רש"י וכמש"כ הטהרת הקודש בזבחים (דף פ"ד) שם. ואף לפמש"כ התוס' בזבחים שם (דף פ"ד ע"ב) ד"ה הניתנין למעלה כו' להסתפק בשיטת ר"ש דאפשר דגם ר"ש ס"ל דקבלו פסולין דלא חזי לעבודת ציבור דירדו וכ"כ התוס' בנדה (דף מ"ם). עכ"ז הא מבואר בתוס' שם הטעם דמשום שחיטה לבדה לא יחשב פסולו בקודש א"כ בהקטרת אימורין דהוא אחר שנשחט ונזרק בהכשר גם התוס' מודו דלא ירדו אם הקטיר זר להאימורין ושפיר כתבתי: אות ה

בח' יו"ד סי' י"ג כתבתי דבאיסור שאין בו מלקות לא נאסר טעמו היוצא ממנו אין להקשות ע"ז מהא דחולין (דף ק"כ) דבכל איסורין היוצא מהן כמותן ומבואר בתוס' שם ד"ה היכא דלאו כו' דגם בשביעית דאינו רק בעשה ילפינן מטומאה דהיוצא כמותן די"ל דהא חזינן באמת שיטת התוס' בחולין (דף צ"ט) שהובא שם בספרי דס"ל דלאו בכל איסורין נאסר זה יעו"ש וי"ל בזה ע"פ מש"כ הפני יהושע בקידושין בק"א בענין חדש דלמסקנת הש"ס שם לר' יהושע אין סופגין בערלה על היוצא מפירות דהא דלעיל שם אין זה רק מדרבנן דהיוצא מהן כמותן אבל לא מה"ת או דהך דתני שם לעיל קאי לר"א וכמש"כ הפ"י בק"א שם ולכן לא ידעינן דהיוצא מהן כמותן כי אם היכא דנלמד מקרא מפורש ולכן שפיר הקשו התוס' בחולין (דף צ"ט) ע"כ בחלב טמא דליכא ילפותא מפורשת. שפיר כתבתי דלא שייך לאסור כל היוצא מהן בחלב טמא: אות ו

בח' יו"ד סי' ט"ו כתבתי דלכן נאמן הש"ש לומר נאנסו וליטול שכרו משום דמן תקנת חנוני נגעו בה עפ"ז יש לתרץ מה השער המשפט בסי' רכ"ז ס"ק ב' על הא דמבואר שם דצריך לברר שנאנס בתוך שיעור שיראה לתגר אבל בלא בירור ע"ז אינו מוציא מן המוחזק והקשה דמ"ש מהא דנאמן לומר נאנסו וליטול שכרו אמנם לפמש"כ א"ש דשאני הא דנאמן ליטול שכרו דמשום תקנת חנוני נגעו בי' וכיון דסמך על חבירו והוציא ממון או טרחתו ע"פ שייך בזה תקנת חנוני ואינו קשה כלל: