עין יצחק חלק א עט

כמו דנבלע הטיפה בתחילה כן מונחת שם עכשיו ואוקי אחזקה דלא יצא משם הך טיפת חלב וכאן נמצא כאן מונח עכשיו ואף בחזקה העשוי להשתנות ס"ל לכמה פוסקים דחזקה דמעיקרא עדיף מחזקה דהשתא ובמקום דאיכא חזקה דמעיקרא מיתסר הך ספק מה"ת אף בתורת וודאי. ועפ"ז יש לדון הרבה בדברי הט"ז דיו"ד סי' ס"ט גבי אשה דנסתפקה אם מלחה ואכמ"ל

יא) ועוד דהא רבי קאמר התם בחולין להך מילתא דנראין דברי ר' יהודה כו' ולרבי הא מצינו דס"ל דעל חתיכה א' חייב. אשם תלוי וכ"כ התוס' בסנהדרין (דף ד') ובכריתות (דף י"ח) וי"ל דר"י ס"ל ג"כ כן ולפ"ז מיתסר כל ספק דאורייתא מה"ת כמבואר כלל זה בפר"ח יו"ד סי' ק"י דמאן דס"ל חתיכה א' חייב א"ת ס"ל דספק דאורייתא לחומרא מה"ת וע"כ שפיר חיישו להחמיר משום מין במינו לא בטל דהוי כמו דאורייתא אך באמת לפי המבואר בחולין שם ברש"י ד"ה שמא לא ניעור מתחילה יפה כו' ובהא גזירה לא ס"ל רבי כוותי' עכ"ל משמע דהא דחייש ר"י שמא לא ניער מתחילה יפה דאין זה מצד ספק רק משום גזירת חז"ל ודלא כמש"כ כעת מוכח מזה דאף באיסור דרבנן ס"ל לר"י דמין במינו לא בטל כיון דיש לו עיקר בדאורייתא וכמש"כ בספרי שמה. וגם י"ל דרש"י לשיטתו כמש"כ שם בשם רש"י חולין (דף קט"ז) דס"ל דאף באיסור דרבנן ס"ל לר"י דמין במינו לא בטל ע"ש ברש"י ועפ"ז ניחא הא דביצה (דף ל"ח) גבי עיסה דליבטל מים ומלח דאמרו שם חטים בחטים לר' יהודה לא בטיל ושם קאי באיסור תחומין דהוי מדרבנן והא בדרבנן בטיל אף לר' יהודה אמנם לפמש"כ דהיכא דיש לו עיקר בדאורייתא ס"ל לר"י דלא בטיל וכיון דכתב רש"י [הרא"ש] בפ' מי שהוציאוהו סי' ח' דס"ל לר"י תחומין דאורייתא ואף דכליו ובהמתו דכ"ע מדרבנן כמש"כ המג"א סימן ת"ד ס"ק א' זולת שיטת ר"מ אלשקיר דאין לחלק ע"ש. עכ"ז כיון דעיקר תחומין הוי דאורייתא אליבא דר"י לכן אמרו שם שפיר דחטים בחטים לא בטיל אליבא דר"י ויש להאריך בזה

יב) ומה שהקשה על מש"כ בח' יו"ד סי' י' להסוברים דאין איסור נהפך להיתר דלכן בגד שאבד בו כלאים אינו בטיל משום דהאיסור הוי בעינא והקשה ע"ז מסוגיא דסוף תמורה דמוקי להא דאורג מלא החוט מצמר בכור דעבד צפרתא אלמא דבטיל אי לא הוי חשוב עכ"ל. אינו קשה כלל דהלא כתבתי שמה לעיין במל"מ פ"א ה' מטמא משכב ומושב שכתב ג"כ כזה וכן כתבתי שם לעיין בפרמ"ג או"ח בפתיחה לסי' תמ"ב שכתב ג"כ כן בשם הכסף משנה שכתב בסוף פ"ג ה' בכורות דלכן הרמב"ם לא הביא להא דתמורה דמוקי בעבד צפרתא משום דס"ל דהך סוגיא דתמורה דלא כהלכתא לפי מאי דקיי"ל בגד שאבד בו כלאים לא בטיל ומה שיש להקשות לפי מה דמשמע גבי צמר בכור דבעינן דוקא מלא הסיט משום דאם לא הוי מלא הסיט הוי כמו דליתא איסורא בעיני' א"כ אמאי בבגד שאבד בו כלאים אינו מחלק הרמב"ם בין מלא סיט או לא וכבר הקשה זה הלח"מ בסוף פ"ב ה' בכורות ה' י"ג ע"ש

יג) ומה שהקשה מצמר גמלים וצמר רחלים שטרפן דמותר לערבו בפשתן אם הרוב צמר גמלים והא נהנה בבת אחת זו הקושיא תסוב ג"כ על שיטת הרשב"א דיו"ד סי' ק"ט דאין איסור נהפך להיתר ובאמת גם זה ניחא לפי מש"כ הנו"ב במ"ת ח' יו"ד סי' קפ"ו בד"ה עיקר הראי' לומר דהיתר כו' דשאני הא דצמר גמלים דשם חדש לא יחול על המיעוט ועל שם הרוב נקרא כו' עי"ש ועל הר"נ דס"ל בפת שאפה עם צלי דאסור לאכול בכותח אלמא דס"ל דכיון דהיתר בהיתר לא בטיל ע"כ אף שם חדש דנתהוה אח"כ היינו איסור בשר וחלב דחל עליו בזה שפיר הקשה הגאון רע"א זצ"ל ותירצתי היטב זה שם בסי' הנ"ל לחלק בין לח ליבש ויותר אין לי להאריך בזה

יד) ומה שהקשה בספרי באר יצחק ח' יו"ד סי' ט"ז ענף א' גבי יש מקצת שליא בלא וולד דיש לדון שם חזקת מעוברת והשתא הוא דילדה א"כ ל"ל לרש"י והתוס' לפרושי שם דאם יש מקצת שליא בלא וולד איכא ס"ס תיפוק לי' משום חזקת מעוברת כו' הנני להשיבו עפ"י מש"כ רע"א זצ"ל בכתבים סי' קנ"ח להקשות דלמה אמרו לחוש שמא יצא הולד תיפוק לי' דא"א לפתיחת הקבר בלא דם ותירץ דנפ"מ אם ראתה דם מקודם ו' ימים כו' ע"ש. ע"כ נגד חזקת מעוברת יש חזקת טומאה הסותרתו. ובפרט לשיטת רש"י דס"ל בכולהו ש"ס דמחזיקין מאיסור לאיסור וכעין שכתבו התוס' בכתובות (דף ע"ה) ד"ה ספק טמא כו' דכיון דהי' בו נגע אחר כו' דמקרי חזקת טומאה. לפי דמחזקינן מנגע לנגע אף דנולד לנו כעת ספק בנגע אחר כיון דשם נגע אחד הוא וידוע מש"כ הנו"ב במ"ק סי' מ"א דבימי ליבונה מקרי חזקת טומאה וכמש"כ התוס' בזבחים (דף כ"ט) ד"ה וכיון שראו סתרו כו' והדברים ארוכים ע"כ יפה כתבתי

טו) מה שהקשה במה שכתבתי בספרי ח' אה"ע סי' ג' ענף ב' דר"מ ס"ל טעה בדבר מצוה ולא עשה מצוה כ"ע מודו דחייב והקשה ע"ז הלא מבואר בשבת (דף קל"ז) דר"מ ס"ל דנחלקו ר"א ור"י בתינוקות א' למול אחר השבת וא' למול בשבת דר"א מחייב ור"י פוטר אלמא דס"ל לר"מ דפליגי בזה ר"א ור"י הנני להשיבו דכוונתי הי' לפי מה דמוקי רב ביבמות (דף ל"ד) למתניתין דהתם דטעה בדבר מצוה ולא עשה מצוה פטור כר"מ ושאני הא דתינוקות דזמנו בהול כמבואר שם בלשון ואבע"א לחלק דשאני הא דתינוקות דזמנו בהול ובתי' קמא אמרו שם דמתניתין מיירי אליבא דר"מ וכר"א דמחייב בלא עשה מצוה א"כ שפיר כתבתי די"ל דהאי סוגיא דיבמות דמקשו והא אינו מנוקה מעון ס"ל ג"כ לשיטת ר"מ כהך ואבע"א דיבמות דמחלקי דשאני תינוקת דזמנו בהול אבל היכא דאין זמנו בהול ס"ל לר"מ דאף ר"י מודה לר"א דחייב בטעה ולא עשה מצוה א"כ שפיר כתבתי אך קצרתי בלשוני בספרי הנ"ל שם

טז) ומה שכתבתי שם בהא דסוטה (דף מ"ד) לתרץ אמאי לא אמרו שם לימא דלא כר"י משום דלר' יוסי י"ל דשאני התם דהוי טעה בדבר מצוה ולא עשה מצוה דס"ל בסוכה (דף מ"ב) דפטור עכ"ל ספרי שם. ואין להקשות דהא י"ל דשאני התם בסוכה דהוי זמנו בהול כמבואר בפסחים (דף ע"ב). די"ל דהא בזה"ל אמרו בפסחים שם דילמא שאני התם גבי הא דר"י פוטר במי ששכח והוציא הלולב לר"ה משום דזמנו בהול אלמא דהגמ' נסתפק בזה מדאמרו לשון דילמא וכדחזינן ביבמות שם דלישנא קמא לא ס"ל לחלק בין זמנו בהול או לא רק אבע"א ס"ל לחלק בזה א"כ י"ל דלכן לא אמרו בסוטה שם לימא דלא כר' יוסי משום די"ל דס"ל להסוגיא בסוטה כל"ק דיבמות דלא מחלקי בין זמנו בהול או כיון דיש מקום לדחות ולומר כל"ק הנ"ל ע"כ לא אמרו בפשיטות רק לימא דלא כר' יוסי הגלילי וקצרתי: