עין יצחק חלק א עח

התוס' שם תימא וליבטל האי פרוטה של הקדש שנפלה ברובה וכ"ת דשיל"מ הוא הא ל"ל דדבר שיל"מ מדרבנן הוא כו' ונרשם שם בצידו בשם הצ"ק דגרס בזה"ל ול"ל דליכא אלא חד בכיס כו' דא"כ מאי עד שיוציא את כל הכיס דקאמרי רבנן הכי הל"ל עד שיוציא את השני' וי"ל דמעילה מדרבנן קאמר א"נ מטבע חשוב כו' עכ"ל אלמא להדיא כמש"כ די"ל דהאי מעל דהתם הוי מדרבנן. והא דתקשה אליבא דר"ע דס"ל דאף בהוציא הראשונה מעל משום ספק מעילות. הא אינו חייב קרבן על מעילה דרבנן כנ"ל י"ל בזה דהא הטעם מבואר במעילה (דף ב') ברש"י ובתוס' שם דלכן במעילה דרבנן ליכא קרבן משום דהוי חולין בעזרה ולכן לא מייתי נמי חומש ונראה לי לומר דזה אינו שייך אלא למאן דס"ל חולין בעזרה דאורייתא ע"כ אינו יכול להביא קרבן על מעילה דרבנן אבל למאן דס"ל חולין בעזרה לאו דאוריי' יכול להביא אשם מעילות אף על מעילה דרבנן כדמצינו בנזיר (דף כ"ט) על הא דאיש מדיר את בנו בנזיר ומייתי קרבן אף דאינו אלא כדי לחנכו במצות אפ"ה מייתי קרבן משום דקסבר חולין בעזרה לאו דאורייתא

ו) ובחולין (ד' י"ז) אמרינן דכי ירחק ממך המקום וזבחת מבקרך ר"ע אומר לא בא הכתוב אלא לאסור להם בשר נחירה כו' ר"ע סבר בשר תאוה לא איתסר כלל ר"י סבר בשר נחירה לא אישתרי כלל ופי' רש"י ד"ה בשר נחירה לא אישתרי כו' וזביחה דכתיב בהאי קרא כו' אי נמי לאסור שחיטת חולין בעזרה כדדרשינן בקידושין (דף נ"ז) כי ירחק וזבחת בריחוק מקום אתה זובח ואי אתה זובח בקירוב מקום עכ"ל אלמא דס"ל לרש"י בחד תירוצא דדוקא ר"י ס"ל הך דרשא דכי ירחק וזבחת על איסור חולין בעזרה. אבל לר"ע דס"ל דכי ירחק וזבחת אתי לאסור בשר נחירה: א"כ אין לו שום דרש לאסור חולין בעזרה מה"ת ע"כ נראה דר"ע ס"ל דחולין בעזרה לאו דאורייתא. לכן י"ל דדוקא למאן דס"ל חולין בעזרה דאורייתא לכן אמרו בריש מעילה דעל מעילה דרבנן אינו חייב קרבן משום דהוי חולין בעזרה דהא חולין בעזרה אסור מה"ת אבל לר"ע דס"ל חולין בעזרה לאו דאורייתא שפיר יש לחייב קרבן אשם אף על מעילה דרבנן כמו הא דנזיר (דף כ"ט) כנ"ל. לכן שפיר י"ל דהאי מעל דסוף מעילה דקאמר ר"ע הוי מעל מדרבנן משום דכל דתיקון רבנן כעין דאורייתא תיקון וחייב להביא קרבן כמו על דאורייתא כיון דליכא חשש דחולין בעזרה דהא לא הוי חולין בעזרה דאורייתא אליבא דר"ע ועפ"ז יש לדון בשי' הרמב"ם לפי מש"כ המל"מ פ"ב ה' נזירות ה' י"ג ובמש"כ הרמב"ם פ"א ה' מעילה ה' ו'

ז) ועוד י"ל אליבא דר' אליעזר דס"ל מתנדב אדם א"ת בכל יום כמבואר בכריתות (ד' כ"ה) ואליבא דר"א י"ל דאף על מעילה דרבנן מייתי אשם ואין בו חשש חולין בעזרה דהא יכול להתנות דאם לא מעל יהי' נדבה כדמצינו בכריתות (ד' י"ח ע"ב) ועיין ביו"ד סי' ה' ובאו"ח סי' א' ומצינו בחולין (דף מ"א) על סתם משנה דאמרו דהא מני ר"א היא ע"כ י"ל דהך מעל דסוף מעילה הוי רק מדרבנן ואפ"ה חייב קרבן משום דיכול להתנות דאתי כר"א הנ"ל. והא דריש מעילה דאינו מביא קרבן על מעילה דרבנן וכן פסק הרמב"ם פ"א מה' מעילה היינו משום דהרמב"ם ס"ל כרבנן דאין מתנדב אשם תלוי ולכן שפיר כתבתי בספרי לדון בכה"ג דמה"ת סמכינן על אוקי אחזקת היתר. ובזה רק מדרבנן אסור ולכן מעל מדרבנן כמו דאסרו חז"ל להנות ע"כ חייב לר"ע א"ת. דהא אף במעילה דרבנן הי' חייב א"ת רק משום חולין בעזרה לא מייתי כפי' רש"י ותוס' בריש מעילה א"כ ז"א שייך לר"א דא"ת בא בנדבה כנ"ל וכמו דמוכרח לומר כן לתירוץ א' של התוס' דסוף מעילה כפי גירסת צ"ק הנ"ל. ע"כ שפיר כתבתי בספרי לתרץ שיטת הרמב"ם כמו דהארכתי שם בסברא מחודשת כנ"ל

ח) ולכאורה יש להעיר ע"פ מש"כ בספרי דאם יש חזקת היתר אז מוקמינן לכ"א על חזקת היתר מה"ת רק מדרבנן מחמרינן ואמרינן בזה יש ברירה: מהא דע"ז (דף מ"ז ע"ב) שלו ושל כו' נידן מחצה על מחצה כו' וכתב רש"י והר"נ והרע"ב שם דבאינו מכיר האבנים הכל אסור דאין ברירה אכן לפמש"כ כנ"ל א"כ ג"כ התם הא י"ל אוקי על חזקת היתר מה"ת ובדרבנן הא יש ברירה. אבל באמת אינו קשה כלל דהא באמת שיטת הרמב"ם שם והובא בתוספת חדשים שם פ"ג משנה ו' דכתב דהמחצה מותר משום דבדרבנן יש ברירה. והר"נ דלא כתב כן י"ל דאזיל לשיטתו בנדרים ר"פ דלא ס"ל להכלל שכתבתי כנ"ל ועוד י"ל דשא"ה ע"פ מש"כ התויו"ט שם פ"ג משנה ו' בד"ה אבניו ועציו ואפריו כו' דמשום חומרא כו' החמירו התם כמו בדאורייתא ע"כ אין מזה שום סתירה להכלל שכתבתי לתרץ כמה קושיות הראשונים מן הרמב"ם כמבואר בספרי בארוכה ועוד י"ל התם לפי מש"כ התוס' בתמורה (דף ל') דהיכא דניכר האיסור מקודם התערובות לא שייך לדון בזה ענין ברירה כלל א"כ התם גבי הכותל מע"מ דהי' ניכר האיסור מקודם תערובות לא שייך לדון התם כלל ענין יש ברירה וכן מצאתי בגליון של רע"א זצ"ל על המשנה דשם שהקשה שם בשם התה"ד סי' של"ז ע"ש ע"כ לפ"ז וודאי דלא הוי סתירה כלל למה שכתבתי

ט) ומה שהקשה כת"ר על מש"כ בספרי באר יצחק ח' יו"ד סי' י"ג לתרץ קושיות דגול מרבבה ע"פ מש"כ שם דאף לר' יהודה דמין במינו לא בטל עכ"ז היכא דהאיסור הבטל. לא הי' ניכר והמבטל הוא ניכר בזה מודה ר"י דבטל והקשה ע"ז מן חולין (דף ק"ח) דקאמרי בגמ' שם חלב אמאי מותר חלב נבלה הוא. והא החלב הנאסר לא הי' ניכר עכ"ל אין זה קשה כלל דגם החלב הנבלע בהחתיכה בשר ונאסר מקרי ג"כ ניכר דהא ניכר ונראה לנו כל החתיכה בשר וכל הבלוע בה דהוי הכל אסור וכדמצינו ביו"ד סי' ק"ב דכמה פוסקים ס"ל שם דאף טעם היוצא מביצה שנולד ביו"ט ושארי דשיל"מ אוסר ג"כ ולא בטל והא הטעם לא הי' ניכר מעולם ומובדל בפ"ע וע"כ מוכח כיון דכל החתיכה הי' עליה שם איסור והיה ניכר כל החתיכה לנו ע"כ אף טעם היוצא ממנו שם איסור עליו לאסור כדין דשיל"מ וה"ה בהחלב הנבלע בחתיכה בשר כיון דבעת שנבלע החלב בהבשר הי' אז לפנינו ניכר ונראה החתיכה עם כל הבלוע בה. והיה הכל אסור ושאני הא דגיגית דזהו המקור בהמרדכי. דבעת דלא יצא היין הי' כל הענבים בשם היתר ואימת מתחיל האיסור בעת שיוצא היין מענבים ואז אינו ניכר האיסור א"כ זה מקרי לא הי' ניכר האיסור מעולם בפ"ע. וע"כ לא אסרו בזה לדשיל"מ. וה"ה מין במינו לר"י דלשיטת הר"נ תלוי חד בחברתה כמש"כ הר"נ שם דבעי דומיא דדם הפר ודם השעיר וע"כ ה"ה דבעי דיהי' כ"א ניכר בפ"ע כמו בדם הפר ושעיר ולכן פסקו דאם לא היה ניכר מעולם האיסור בטל אף בדבר שיל"מ ושפיר כתבתי בספרי באר יצחק וזה פשוט ועיין במל"מ ה' מטמאי משכב ומושב ה' י"ד פ"א שהביא בשם ר' משולם במרדכי סוף חולין שכתב בהא דהמפלת דהולד היה ניכר קודם שנימוח ואכמ"ל

י) ומה שהקשה על מש"כ שם די"ל כיון דספק דאורייתא מיתסר רק מדרבנן לשי' הרמב"ם וכן לרב דס"ל דוקא חתיכה משני חתיכות חייב א"ת. וע"כ בטל אף מין במינו כמו כל דרבנן לר"י ואח"ז דחיתי שם זה והקשה כת"ר מחולין (דף ק"ט) דר"י חייש שמא לא ניער יפה ולכן אוסר משום מין במינו. אלמא דלא כמש"כ אינו די"ל בהך דחשו שמא לא ניער יפה דיש שם חזקה לומר