עין יצחק חלק א עז

הרבה כולם טמאים והקשה דיבטלו ברוב ע"ש אכן לדברי המרדכי הנ"ל אינו קשה לפמש"כ בארוכה: סימן כז

מה שהקשה כת"ר במש"כ בספרי באר יצחק ח' או"ח סי' כ"ד לתרץ קושיות הר"ן וכל הראשונים בנדרים (דף מ"ה) בנדרו הנאה זה מזה דמותר כ"א לכנוס בחצר השותפין שהקשו הא קיי"ל בדאורייתא אין ברירה ותירצתי בארוכה כיון דע"פ דין מבעי לאוקמי על חזקת היתר רק מדרבנן אסור ובדרבנן הא יש ברירה וע"ז הקשה כת"ר מהא דסוף מעילה בפרוטה בכיס זה הקדש דס"ל לר"ע כיון שהוציא ראשונה מעל משום דמחייב על ספק מעילות אשם תלוי אלמא דגם מה"ת לא סמכינן על חזקת היתר בזה משום דאם הי' שייך בזה חזקת היתר מה"ת. א"כ איך שייך כלל מעילה בזה. ע"כ תורף קושייתו

א) הנני להשיבו בזה כי הלא עיקר דברי שכתבתי שם הוא באמת נגד הראשונים דשם כדחזינן בקושייתם שם בנדרים רק אני לעצמי חדשתי בעז"ה סברא מחודשת לתרץ כמה קושיות הראשונים עפ"ז ובאמת לולא דברי התוס' דסוף מעילה שם בד"ה פרוטה כו' דהקשו לבטיל האי פרוטה של הקדש ברוב וכ"ת דבר שיל"מ הוא הא ליכא למגמר דדבר שיל"מ דרבנן הוא ותירצו דליכא אלא חד בכיס א"נ מטבע חשיב ולא בטל עכ"ל. אלמא דהתוס' הא ס"ל דאין סברא לומר דהאי מעל דהתם הוא מדרבנן. אכן לולא דבריהם י"ל דהאי מעל דאר"ע הוי מדרבנן כדמצינו בריש מעילה (דף ב') דאמרו שם מאי מועלין מדרבנן וכן מאי דשנינו במתניתין במעילה (דף י"ח) דהנהנה מחטאת כשהיא מתה כיון דנהנה מעל לא הוי אלא מדרבנן וכמבואר במעילה (דף ב') וברש"י שם ובמעילה (דף ט"ו) ועיין בתוס' שם (דף ב') ד"ה ומי איכא מעילה כו' דאיכא טובא דמועלין דלא הוי רק מדרבנן ע"ש ובאמת אם נימא דהאי מעל דאר"ע בסוף מעילה הוי רק מדרבנן הי' מתורץ קושיית התוס' דסוף מעילה שם דהקשו דניבטל ברוב די"ל דלא בטל משום דהוי דשיל"מ כמש"כ התוס' והכ"מ סוף ה' מעילה ואף דדשיל"מ אינו רק מדרבנן עכ"ז מעל מדרבנן. והא דאמרו חכמים שם דלא מעל עד שיוציא כל הכיס הנה להסוברים ביו"ד סי' ק"ט דביטול ברוב הוי מצד רוב המברר א"כ הכא בהוציא כל הכיס לא שייך רוב המברר דהא חד פרוטה הוי ודאי של הקדש וכמו הא דבכורות (דף כ"ג) בנבלה בשחוטה דמטמא במשא כמש"כ המל"מ פ"א ה' מטמאי משכב ומושב בשם חד שיטה דמה"ת מטמא במשא: ולהסוברים דנהפך איסור להיתר היכא דנתבטל ברוב י"ל דגם מעל דרבנן דאמרו שם הוי ג"כ רק מדרבנן וס"ל לרבנן דאינו חייב מדרבנן אלא בהוציא כל הכיס ועיין בספרי באר יצחק ח' יו"ד סי' י'

ב) ובאמת זהו מוכרח לשיטת רוב פוסקים דהא דמטבע חשיב ולא בטיל אין זה רק מדרבנן וכמש"כ המל"מ פ"ז ה' מעילה ה' ו' ופשטיות המשנה דתנן שם עד שיוציא את כל הכיס משמע דהי' יותר משנים בכיס ולא כתי' קמא של התוס' שם א"כ תקשה דיובטל ברוב ומשום ממונא לא בטל לא שייך בזה לפמש"כ בקונטרסי הקודם דהיכא דלא הוי הקדש רק ע"י אמירת פיו והוי ביד הבעלים לשאול עליו אין זה בגדר ממונא לא בטל א"כ התם באומר פרוטה בכיס זה הקדש קשה לומר בזה משום ממונא לא בטל אתינין עלה וכן כמה פוסקים חולקים על כללו של המרדכי דס"ל במעורב מכבר דלא בטל. אלא ס"ל דגם זה בטל. א"כ תקשה אמאי מעל בהא דסוף מעילה כקושיות התוס' והכ"מ ומה דתי' בתוספת חדשים סוף מעילה אין זה ברור לדעתי. וע"כ העיקר דהאי מעל דמעילה דהתם אין זה רק מדרבנן א"כ ממילא אינו קשה על שיטתי דחידשתי לדון בכה"ג משום חזקת היתר מה"ת. די"ל דבאמת כ"ז הוא רק מדרבנן: הגה"ה

ואגב אכתוב מה שראיתי להמל"מ שם שכתב באה"ד וז"ל וראיתי למעכ"ת שרצה להכריח כו' והבאתי את השלישית אההיא דפ' ולד חטאת כו' עכ"ד. ולא ירדתי לסוף דעתו דמה ענין ביטול בכאן דביטול לא שמענו אלא לבטל האיסור להתירו לאכילה לכתחילה אבל אם הרוב הוא איסור נהי דאיסורא איכא אבל לחייבו מלקות או כרת או קרבן זו לא שמענו כו', ואף שאיסור הוא רוב מעולם לא שמענו שאם אכל א' מהתערובות שיחויב שום עונש כו' עכ"ל המל"מ וכתב מסברא דנפשיה דאם הרוב הוא איסור דלא בטל לי' ההיתר בהאיסור. וכן ראיתי כעין זה בפרמ"ג ליו"ד בשער התערובות סוף פ"א שהביא בשם א' שכתב בפשיטות דאין היתר נהפך לאיסור ע"ש], ובאמת כבר הקדימו הר"ן בזה דבנדרים (דף נ"ט ע"ב) בר"נ ד"ה ועד כאן לא שמעת לרשב"ג כו' שכתב באה"ד גדל בפטור פטור אלמא אע"פ שאין גידולין כעיקר אין מבטלין אותו דהכא ה"ט משום דהיתירא לא בטל שהאיסור דרכו להתבטל ולא ההיתר. ועוד דלא טרח לבטולי עיקר כו' עכ"ל הר"נ אלמא דהר"נ בתירוץ קמא כתב בפי' כסברת המל"מ דהיתר לא בטל בהרוב אכן התוס' בב"מ (דף ו') בסוגיא דתקפו כהן בד"ה קפץ כו' כולן פטורין. תימא ליבטל ברוב ולחייבו כולהו במעשר כו' וכן כמה ראשונים הקשו כזה בשמ"ק שם. אלמא דס"ל לכולהו ראשונים הללו דאף פטור בהחיוב בטל דהא הקשו כן בפשיטות אלמא דלא כהמל"מ בזה ובמק"א הארכתי בזה וקצרתי. (ע"כ הג"ה)

ג) נחזור לענינינו כיון די"ל דהאי מעל הוי מדרבנן א"כ שפיר כתבתי בספרי הנ"ל והתוס' דס"ל דהאי מעל הוי מה"ת באמת הא לא ס"ל להך כללא שכתבתי בהא דנדרים ר"פ השותפין לתרץ שם קושיות הר"נ דאמאי מותר לכנוס לחצר השותפין כיון דמהר"נ אין ברירה דהא התוס' שם בר"פ השותפין הקשו ג"כ לקושיות הר"נ הנ"ל ותירצו דמותר משום דוויתור מותר במודר הנאה או משום דמה"ת אמרינן ג"כ יש ברירה והובא שיטתם בהר"נ שם אלמא דס"ל דאף דיש שם חזקת היתר אפ"ה אמרינן בזה דאורייתא אין ברירה ולכן כתבו בסוף מעילה דהאי מעל דהתם הוי מה"ת

ד) ובאמת דברי התוס' דסוף מעילה דכתבו להקשות דניבטל ברובא ואף דהוי דשיל"מ הא זה אינו רק מדרבנן צריך ביאור דאמאי לא ניחא להו לומר דהאי מעל דהתם הוי רק מדרבנן כדמצינו בכ"ד כנ"ל ואפשר לומר בכוונתם דהא מבואר במעילה (דף ב' ע"ב) דנפ"מ בין מעילה דאורייתא למעילה דרבנן דבמעילה דרבנן אינו חייב אלא קרן ולא אשם וחומש ובכריתות (דף כ"ב) אי' דר"ע דמחייב על ספק מעילות א"ת דמודה דאינו מביא את מעילתו דפטור מקרן וחומש ואינו מביא רק האשם על ספק א"כ לא מצינו למימר דהאי מעל דקאמר ר"ע הכא בסוף מעילה הוי מעל מדרבנן דהא על מעילה דרבנן אינו מביא קרבן כמבואר בריש מעילה. אינו חייב על ספק מעילות אף לר"ע ואף דבמעילה מועטת ס"ל לר"ע שם כר' טרפון דמביא הקרן על ספק מעילה היינו משום עצה טובה כדי שלא יהי' צריך לאח"ז כשיזכור להביא אשם וודאי וכמש"כ התוס' בשבת (ד' ע"א ע"ב) ד"ה מאן דאמר אשם וודאי כו' דר' טרפון לאו עצה טובה קאמר אבל לר"ע אין זה אלא עצה טובה ע"ש. א"כ מצד עצה טובה לא שייך באומר פרוטה בכיס זה הקדש דהא לא שייך בזה לומר דלמא יזכור לאח"ז דהוציא פרוטה של הקדש ואף לר"ע דמחייב על ספק מעילות א"ת הדין הוא דאינו מביא את הקרן בפרוטה בכיס זה הקדש ומזה הוכיחו התוס' בסוף מעילה דהאי מעל דהתם ע"כ הוי מה"ת

ה) אבל כעת מצאתי בסוף מעילה בהש"ס החדשים בתוס' ד"ה פרוטה של הקדש כו' במה דהקשה