עין יצחק חלק א עו

אם ראתה דם מקודם ו' ימים כו' ע"ש ע"כ נגד חזקת מעוברת יש חזקת טומאה הסותרתו ובפרט לשיטת רש"י דס"ל מחזיקין מאיסור לאיסור וכעין שכתבו התוס' בכתובות (דף ע"ה) ד"ה ספק טמא דכיון שהי' בו נגע אחר כו' דמקרי חזקת טומאה דמנגע לנגע מחזקינן אף שהיום נולד ספק בנגע אחרת כיון דשם נגע אחד הוא. וידוע מה שכתב הנו"ב מ"ק ח' יו"ד סי' מ"א דבימי ליבונה מקרי חזקת טומאה וע"כ אתי שפיר לכל מש"כ שם וקצרתי

לד) ומה שתמה כת"ר על מה שכתבתי בספרי באר יצחק ח' יו"ד סי' כ' ותמה עלי על מה שלא הבאתי לדברי הרשב"א בתשובה ח"ג סי' שמ"ג שכתב להקשות ג"כ קושיות המל"מ שהבאתי שם אודיעו כי לא נעלם ממני כאשר יעיין מעכ"ת בספרי ח' אה"ע סי' ג' ענף ב' בהשמטות שלי שם שכתבתי בשם הרשב"א לחידושיו ביבמות (דף ה') שכתב ג"כ כהך תי' שכתב הרשב"א בתשובה דשאני מצורע דגדול השלום אבל באמת זה אינו נכון לדינא לפי מש"כ התוס' בב"מ (דף ל') ד"ה הא אין עשה כו' וביבמות (דף ה') ד"ה ואכתי איצטריך כו' דלמאן דס"ל מצורע בימי חלוטו מותר בתשמיש המטה לא שייך האי תי' דגדול השלום וכמש"כ הרשב"א בחידושיו שם וא"כ לפי מה דקיי"ל מצורע בימי חלוטו מותר בתשמיש כמו שפסק הרמב"ם פ"י ה' טומאת צרעת נדחה תי' זה. וכמו שכתבתי בספרי ח' או"ח סי' כ' ענף ג' יעו"ש. לכן כתבתי תירוץ אחר על קושיות המל"מ בפר"ד כנ"ל ואין לכת"ר מה לתמוה עלי וקצרתי

לה) ואחר כותבי כ"ז ובענין מש"כ לעיל בהך דתמורה (דף ל') דפרכי ניפוק חדא להדי כלבא ואידך לשתרי כו' ראיתי בגליון יו"ד בחדושי רע"א זצ"ל סוף סי' ט"ז ס"ק ה' שכתב להקשות דאמאי לא פריך הגמ' דנבטל ברוב כיון דהאיסור נולד בתערובות כמו בדשיל"מ ותי' דכוונת הגמ' הוא להקשות לכ"ע אך אף דנימא דלמ"ד יש ברירה א"כ מצי לתקן האיסור וע"ז מקשו דלברור חדא ואידך לישתרי כו' יעו"ש. ותימהני עליו מהא דבכורות (דף נ"ז) דקאמר הגמ' מיתיבי וכן השותפין כו' ואי אמרת יש ברירה ניברר חדא כו' אלמא דעיקר קושיות הגמ' הוא רק למ"ד יש ברירה אבל למ"ד דאין ברירה אינו קשה כלל והרי דלא כדברי הגאון רע"א זצ"ל הנ"ל ולכן העיקר כמש"כ לעיל וקצרתי

לו) ואכתוב כאן מה שאמרתי בימי טל ילדותי לתרץ קושיות החוות דעת בסי' ק"א ס"ק ה' ע"פ דברי המרדכי וכפי שכתבו המקנה והדורש לציון וכפי שנתבאר לעיל בארוכה והוא דהחוו"ד בסי' ק"א ס"ק ה' בפלוגתת הראשונים שם סעי' ג' אי כבש שלם מקרי חהר"ל דאי נימא דבטל ברוב הקשה ע"ז מפסחים ד' פ"ח) גבי חמשה שנתערבו פסחיהם דקאמר אביי לא שנו אלא שנתערבו אחר זריקה אבל קודם זריקה לא כיון דבשעת זריקה לא חזי לאכילה הא נתבטל ברוב כו' עכ"ל ולא שייך לדון בזה ממון לא בטל דהא נתבאר לעיל דהאיסור בטל אבל לדברי המרדכי הנ"ל א"ש משום דהא שיטת הרמב"ם דאיסורין אין מבטלין זא"ז והובא בכרו"פ (סי' צ"ח) במה דמקשה שם בסתירת הטור דפסק דאיסורין מבטלין זא"ז ובמק"א כתבתי לחלק בזה בין מין במינו ובין מין באינו מינו וכמש"כ הר"נ כעין זה בנדרים (ד' נ"ב) גבי דבר שיל"מ דהטעם הוא דהיתר בהיתר לא בטל וע"כ בעינן דווקא במינו בעצם ובהיתר יע"ש. וה"ה באיסורין דאף דנאסרו מחמת איסורים אחרים כאו"א עכ"ז הוא כיון דשם איסור עליהם עכ"פ ובסעצם המה שוין ע"כ אינם בטלים משא"כ בחלב ודם דכתב הטור דבטל משום דהוי מין בא"מ והארכתי עפ"ז בסוגיות הש"ס דזבחים (ד' ע"ט) ופסחים (ד' קט"ו) בהא דמצות מבטלות זא"ז. וכן כתב הר"נ לנדרים (ד' נ"ט ע"ב) ד"ה שאני גבי מעשר כו' דאיסור באיסור ודברים שהם שווין לגמרי מן המבטל כו' עכ"ל הר"נ וכוונתו למש"כ לעיל הר"נ גבי דשיל"מ (בד' נ"ב) והיתר בהיתר לא בטל כנ"ל. ודברי הר"ן הנ"ל במש"כ כן גבי איסורין מבטלין הי' זה בהעלם מכמה אחרונים

לז) ונקדים מה דיש לדון דאסור לאכול לקרבן פסח מבע"י כמבואר בפסחים (ד' מ"א): ואף לאוכל בשר חי אסור כמ"ש הרמב"ם ה' ק"פ פ"ח ה"ו דאוכל בשר חי אינו לוקה ובטל מ"ע ועיין בלח"מ שם. והא דאמרו ספ"ב דפסחים דאיסור לאכול נא ומבושל אינו רק בשעה שישנו בקום אכול צלי ולא מבע"י עכ"ז הא איתא בירושלמי פ"ז ה"ב דהביאו שם ברייתא חדא דאף מבע"י חייב ואמרו שם בירושלמי דזה תלוי בפלוגתא אי יש שבירת עצם מבע"י ועיין שם בקרבן עדה שהקשה על הרמב"ם עפ"ז ומצינו בפסחים (ד' פ"ד) דאביי ס"ל שם דת"ק ורבי דשם פליגי אי יש שבירת עצם מבע"י דת"ק ס"ל דיש שבירת עצם מבע"י ובוודאי אליבא דאביי דס"ל דת"ק ס"ל דיש שבירת עצם מבע"י מסתמא הלכה כוותי' דרבים ננהו וע"כ לאביי אסור לאכול הפסח מבע"י בכל גווני וכמו דאמרו בירושלמי דזה תלוי בהך [והא דקאמר הכא בפסחים ל"ש אלא לאחר זריקה דבעידנא דאיזרק הוי חזי לאכילה היינו כיון דיהי' חזי לאכילה מבערב כמצוותו א"כ קיים מצות הבאת הפסח ופשוט

לח) וע"כ מתורץ קושית החוו"ד דלכן אמר אביי בפסחים (ד' פ"ח) דנתערבו לפני זריקה מקרי לא חזי לאכילה משום דלא בטל ברוב כיון דבשעת תערובתן הי' שם איסורין עליהן דהא מבע"י אסור לאוכלן לשיטת אביי ואיסורן דשווין בעצם אינם מבטלין אהדדי כנ"ל ולאחר שיבוא זמן היתר לאוכלן הא הי' כבר בתערובות וכבר נתבאר דלהמרדכי אינו מבטל בכה"ג כיון דהיתר לא הי' ניכר מקודם הביטול וע"כ לא מיבטל ברוב בכה"ג. והא דהקשו בזבחים (ד' ע"ב) וניבטל ברובא אף דהתם בעת התערובות לא הי' אז דין ביטול דהא בהמה בחיי' בחזקת איסור עומדת וה"ז בכלל בשם איסורין אין מבטלין זא"ז יש לחלק דשא"ה דהוי בידו לתקן ולשחוט לה ע"כ לא מקרי זה בשם איסור אבל בהא דפסחים קודם הערב אין בידו כלל לאוכלה בהיתר. וע"כ מקרי זה בשם איסורין ואף דמצינו בזבחים (ד' י"ב) דאמר אביי אין מחוסר זמן לבו ביום. הא קאמר לבו ביום אבל מה שיהי' מותר לערב זה לא מקרי לבו ביום. ועוד דהא מבואר במנחות (ד' ה') בתוס' ד"ה אלא אמר רב פפא דכתבו דמשמע הכא דסבר רב פפא יש מחוסר זמן לבו ביום והא דזבחים (דף י"ב) דסבר רב פפא דאין מחוסר זמן לבו ביום זהו דווקא לענין הפרשה היינו דלא יהי' בשם דחוי ונדחה כיון דיהי' ראוי עכ"פ לבו ביום] ואין לדמות זה להך דהכא כו' וכן כתבו התוס' כאן בזבחים (ד' י"ב) בד"ה רב פפא אמר כו' בקצרה דיש לחלק כו' עיי"ש הרי דמצינו דאף דס"ל לרב פפא בזבחים דאין מחוסר זמן לבו ביום לענין הפרשה דלא יהי' בשם דיחוי. דמ"מ ס"ל במנחות שם דלפי דאמרינן מחוסר זמן אף לבו ביום דלכן מקרא אינו מן המשקה לישראל ומן המותר לישראל דאף דיהי' מותר לבו ביום מ"מ אין שם היתר עליו כעת. וע"כ שפיר כתבתי לדון דמקרי הפסח מבעוד יום בשם איסור ולא בשם היתר אף דיהי' מותר מבערב ולכן שפיר כתבתי דמקרי בשם אסורין דאין מבטלין זא"ז ומתורץ קושיות החוו"ד ובשי' הרמב"ם יש לדון הרבה ועת לקצר

לט) ועפ"ז לתרץ קושית רעק"א זצלל"ה בביצה (ד' ו') על הא דמת בבית ולו פתחים