עין יצחק חלק א עה

הקדש דלא בטל וכתבתי דאף דאמרינן אין שבח עצים בפת אכתי משהו איכא ולא בטל משום דממונא לא בטל כעת ראיתי דז"א דהא היכא דלא נתערב בעיני' רק טעם בעלמא מיבטל בטל אף הקדש וכש"כ שבח עצים. א"כ לפ"ז שפיר הקשו התוס' בפסחים שם דכיון דעיקר טעמא דהקדש לא בטל משום דהוי דשיל"מ ובשבח עצים דמקלי קלי איסורא אמרינן בריש ביצה דבטל אף דשיל"מ רק בהא דסוף מעילה בפרוטה הקדש דנתערב גוף האיסור ממש שפיר כתבתי דלא בטל משום ממון לא בטל ויש להאריך בכ"ז ולעיין בדין מעשר שני דביטל ברוב היכא דאין לו מתירין וע"כ מוכח מהתם דהיכא דאין האיסור בא משום ממון גבוה דמיבטל בטל וקצרתי בזה

ל) ומה שהקשה כת"ר על מה שכתבתי בספרי ח' יו"ד סי' י"ג לומר דכיון דספק דאורייתא מיתסר רק מדרבנן לשיטת הרמב"ם וכן לרב דס"ל דדוקא חתיכה משני חתיכות חייב א"ת ובכה"ג בטל מין במינו גם לר' יהודה וכמו כל מידי דרבנן דכתבתי שם דבטל מין במינו ג"כ אף לר' יהודה ואח"ז דחיתי בעצמי שם זה והקשה כת"ר ע"ז מחולין (דף ק"ט) דר' יהודה דחייש שמא לא ניער יפה אוסר מין במינו אלמא דלא כמש"כ אינו קשה זה דהא יש לומר בהך ספק דחיישינן דלמא לא ניער יפה דיש שם חזקה לומר כמו דנבלע הטיפה בתחילה כן מונחת שם השתא ואוקי אחזקה דלא יצא משם הך טיפת חלב וכאן נמצא וכאן מונח גם השתא ואף בחזקה העשוי להשתנות ס"ל לכמה פוסקים דחזקה דמעיקרא עדיף מחזקה דהשתא ובמקום דאיכא חזקה דמעיקרא מיתסר הך ספק מה"ת אף בתורת וודאי ועפ"ז יש לדון במש"כ הט"ז ביו"ד סי' ס"ט באשה דנסתפקה אם מלחה כו' ואכמ"ל ועוד דהא רבי קאמר התם להך מילתא דנראין דברי ר' יהודה כו' ולרבי הא מצינו דס"ל דעל חתיכה א' חייב א"ת כמש"כ התוס' סנהדרין (דף ד') וכריתות (דף י"ח) וי"ל דר' יהודה ס"ל ג"כ כן, א"כ מיתסר ספק דאוריי' מה"ת כמבואר כלל זה בפר"ח יו"ד סי' ק"י דמאן דס"ל חתי' א' חייב אשם תלוי ס"ל דספק דאורי' לחומרא מה"ת: ובאמת לפי המבואר בחולין שם ברש"י ד"ה שמא לא ניער מתחילה יפה כו' ובהא גזירה לא ס"ל רבי כוותי' עכ"ל. משמע דהא דחייש ר' יהודה שמא לא ניער מתחילה יפה אין זה מצד ספק רק משום גזירת חז"ל מוכח מזה ג"כ דאף באיסור דרבנן ס"ל לר' יהודה ג"כ דמין במינו לא בטל כיון דיש לו עיקר בדאורי' וכמש"כ בספרי שמה בעז"ה וגם י"ל דרש"י לשיטתו כמש"כ בספרי שם בשם רש"י חולין (דף קט"ז) דס"ל דאף מין במינו באיסור דרבנן אינו בטל ע"ש ועפ"ז ניחא הא דביצה (דף ל"ח) גבי ולבטל מים ומלח לגבי עיסה דאמרו שם חטים בחטים לר' יהודה לא בטל הא שם קאי באיסור תחומין דהוי מדרבנן ובדרבנן בטל אף לר"י. אמנם לפמש"כ דהיכא דיש לו עיקר בדאורייתא ס"ל לר"י דלא בטל וכיון דכתב הרא"ש בפ' מי שהוציאוהו סי' ח' דס"ל לר' יהודא תחומין דאורייתא ואף דכליו ובהמתו לכ"ע מדרבנן כמש"כ המגן אברהם סי' ת"ד ס"ק א' רק בשם ר"מ אלשקר כתב שם דס"ל דאין לחלק ע"ש עכ"ז כיון דעיקר תחומין הוי דאורייתא אליבא דר' יהודא לכן אמרו שם בש"ס שפיר דלא בטיל אליבא דר"י חטין בחטין יותר אין לי להאריך בזה

לא) ומה שהקשה כת"ר על מש"כ בספרי באר יצחק ח' יו"ד סי' י"ג לתרץ קושיות דגול מרבבה דמין במינו לר' יהודה היכא דהבטל לא היה ניכר והמבטל ניכר דבזה מודה ר"י דבטל וע"ז הקשה כת"ר מחולין (דף ק"ח) דקאמרי בגמ' חלב אמאי מותר חלב נבלה הוא והא חלב הנאסר לא הי' ניכר ואפ"ה אינו בטל לר"י עכ"ל אין זה קשה כלל דהא חלב הנבלע בבשר ונאסר מקרי ג"כ ניכר דהא ניכר ונראה לפנינו כל החתיכה בשר וכל הבלוע בה דהוי הכל גוף א' האסור וכדמצינו ביו"ד סי' ק"ב דהש"ך ס"ל דאף טעם היוצא מביצה דנולד ביו"ט ושארי דשיל"מ אוסר ג"כ ולא בטל כלל ואף דהטעם לא הי' ניכר מעולם בפ"ע וכן הבלוע וע"כ מוכח כיון דכל החתיכה הי' ניכר לפנינו דה"ה הבלוע והטעם שלה מקרי ג"כ בשם ניכר לפנינו האיסור ואינו בטל בדשיל"מ וה"ה בהחלב הנבלע בהחתיכה בשר כיון דאף בעת שנבלע החלב בהבשר הי' אז ניכר לפנינו ונראה כל החתיכה עם כל הבלוע בה וכמו דטעם שלו אוסר בדשיל"מ וכן שם בחולין (דף ק"ח) דטפת חלב שנפל על החתיכה כיון שנתן טעם בחתיכה החתיכה אוסרת לר' יהודה וה"ה הבלוע בו דאינו בטל במין במינו לר"י וזה מוכרח מכ"ד ומה"ט אינו קשה מהא דזבחים (דף ע"ט) על מש"כ וכמבואר להמעיין ומה שהקשה כת"ר מן ביצה (דף ל"ז) דא"ל רב אשי ורב כהנא לרב לאיסור מוקצה לא חששו יעיין כת"ר בצל"ח לביצה שם שהקשה כן ותירוץ לזה ע"ש

לב) ומה שהקשה כת"ר על מש"כ בספרי ח' יו"ד סי' יו"ד להסוברים דאין איסור נהפך להיתר די"ל דלכן בגד שאבד בו כלאים אינו בטל משום דהאיסור אי' בעיני' והקשה כת"ר ע"ז מסוגיא דסוף תמורה דמוקי להאורג מלא הסיט מצמר בכור דעבד צפרתא אלמא דבטל אי לא הוי דבר חשוב עכ"ל אינו קשה כלל כי הלא כתבתי שמה לעיין במל"מ פ"א ה' מטמאי משכב ומושב שכתב ג"כ כעין זה וכן כתבתי שם לעיין בפרי מגדים או"ח בפתיחה לסי' תמ"ב שכתב כן בשם הכסף משנה שכתב בסוף פ"ג ה' בכורות דלכן הרמב"ם לא הביא להא דתמורה דמוקי בעבד צפרתא משום דס"ל דהך סוגיא דתמורה דלא כהלכתא הוא לפי מאי דקיי"ל בגד שאבד בו כלאים לא בטל ע"ש א"כ אין מקום לקושייתו ומה שהקשה מצמר גמלים וצמר רחלים שטרפן דמותר לערב בפשתן אם הרוב צמר גמלים והא נהנה בבת אחת וזה הקושיא תסוב ג"כ על שיטת הרשב"א דס"ל ביו"ד סי' ק"ט דאין איסור נהפך להיתר ובאמת גם זה ניחא לפמש"כ הנו"ב במ"ת ח' יו"ד סי' קפ"ו בד"ה אמנם עיקר הראיי' לומר דהיתר כו' דשאני הא דצמר גמלים דשם חדש לא יחול על המיעוט ועל שם הרוב נקרא כו' ע"ש ועל הר"נ דס"ל בפת שאפאה עם צלי דאסור לאכול בכותח אלמא דס"ל דכיון דזהו משום דהיתר בהיתר לא בטל ואף שם חדש נתהווה אח"כ ע"ז היינו איסור בשר בחלב. בזה שפיר הקשה הגאון ר"ע איגר זצ"ל ותירצתי היטב זה שמה בסי' הנ"ל לחלק בין לח ליבש ואין להאריך בזה יותר: ענף ח'

לג) ומה שהקשה כת"ר על מה שכתבתי בספרי באר יצחק ח' יו"ד סי' ט"ז לתרץ קושי' הגאון רע"א זצ"ל בסוף סי' קנ"ח על הסוברין דס"ס במקום חזקה לא מהני מהא דב"ק (דף י"א) דא' עולא לחוש חוששת כו' ותירצתי ע"פ הסברא דחזקת מעוברת והשתא הוא דילדה כו' וע"ז הקשה כת"ר דלפי מה שכתבתי קשה למה לרש"י והתוס' שם לפרושי' דאם יש מקצת שליא בלא ולד איכא ס"ס תיפוק לי' בלא"ה משום חזקת מעוברת כו' הנני להשיבו כי לפמש"כ רע"א זצ"ל בכתבים סי' קנ"ח להקשות דלמה צ"ל לחוש שמא יצא מקצת שליא כו' תיפוק לי' דא"א לפה"ק בלא דם ותי' דנפ"מ