עין יצחק חלק א עג

בעיני' פטור ליתן לכן מקרי ממון שאין לו תובעין ובטל ולא הוי בגדר ממונא דלא בטיל כ"ז הוא מוכרח כנ"ל וסרה קושיות כת"ר מה שהקשה מתרומה: ענף ו

כב) ובאמת נלע"ד להוכיח דלדינא הוא דממונא לא בטיל היכא דהאיסור נולד מחמת ממון חבירו דאל"כ תקשה בהא דנדרים בפ' השותפין אשר הבאתי לעיל דאסורין בדברים של אותו העיר דאמאי לא מיבטל חלק הנאסר ברוב היתר ומש"כ לעיל ע"פ שיטת המרדכי באמת הא כמה פוסקים חולקים על המרדכי בזה כפי שכתבתי בספרי בשם התוס' דזבחים (דף כ"ו) ד"ה שחט ואח"כ חתך כו' ומן כמה פוסקים שם בארוכה ובע"כ מוכח מזה דלכן לא מיבטל חלק הנאסר התם משום דג"ז הוא בגדר ממונא לא בטל כיון דהאיסור בא ונולד ע"י ממון השייך לחבירו דמחמת דזהו ממונו יכול לאסור על חבירו והוי כמו איסור תחומין דאמרו בש"ס דלא בטל לשיטת היש מפרשים הנ"ל דכיון דאיסור תחומין נולד ע"י ממונא השייך לחבירו מקרי ממונא ולא בטיל ה"ה איסור קונמות הנולד מחמת קנין ממונו הוי ג"כ בגדר ממונא דלא בטל וזהו מוכרח לשיטת החולקים על המרדכי דע"כ מוכרח לומר בהא דנדרים דשא"ה דהוי כמו ממונא ואינו דומה לבשר טריפה של חבירו דנתערב ברוב היתר דמיבטל. משום דשא"ה דאין הבעלים מעלין ומורידין בזה דכך הוא בנבלה שאין לה בעלים דג"כ מטמא וכמו שכתב השמ"ק זה בכוונת הש"ס בביצה דאמרו מי קא מדמית איסורא לממונא כנ"ל א"כ אחת משתי אלה יש להוכיח מהא דנדרים הנ"ל או כשיטת המרדכי וכמש"כ גבי מחיר כלב דג"ז מקרי אינו ניכר המבטל דאין לו כח לבטל להאיסור או דיש להוכיח מזה דממונא לא בטל כשיטת היש מפרשים הנ"ל ומעכ"ת משיג על שני ענינים הנ"ל שכתבתי ורוצה לדון דכה"ג דמחיר כלב אינה דומה למש"כ המרדכי כיון דהי' כולם מותרין מקודם חלות האיסור וגם רוצה לדון דממונא בטל היכא שאנו דנין על האיסור ומהא דנדרים הנ"ל מוכח עכ"פ אחת משתי אלה שכתבתי בעז"ה

כג) ואי נימא דממונא לא בטיל יש מקום לדון עפ"ז במה שכתבתי בספרי ח' או"ח סי' א' ענף א' על משנה שקלים דקטנים אם שקלו מקבלין מהם וקשה הא הקרבן קרב משל יחיד כיון דקטן לאו בר אקנויי הוי. ותירצתי דמה"ת בטל ברוב כו' ואי נימא דממון לא בטל א"כ התם הא הוי ממון של הקטן ולא מיבטל ואף לשיטת רש"י דס"ל דבמסקנת הש"ס בביצה (דף ל"ח) מסקינן איסור התלוי בממון מיבטלי אפ"ה תקשה לפי מה דרצה הש"ס לומר מעיקרא בביצה שם דאיסור התלוי בממון לא מיבטל: א"כ תקשה איך מקבלין השקלים מקטן והא קרבן קרב משל יחיד ועוד דזה הוי ממון גמור דלמסקנת הש"ס מיבטל: משא"כ גוף הממון בוודאי אינו בטל ובשקלים הנ"ל אי ממון לא בטל א"כ הקרבן קרב משל יחיד ויש להאריך בכ"ז

כד) ומה שהקשה כת"ר מנדרים (דף נ"ה) דתנינן בברייתא דהקדש לא בטל משום דהוי דשיל"מ דמני התם דכל דשיל"מ כגון טבל ומע"ש והקדש וחדש לא נתנו חכמים שיעור אלמא דהא דלא בטל הוי משום דשיל"מ ולא משום ממון לא בטל ע"כ קושייתו הנה קושייתו לא תסוב עלי רק על מסקנת הש"ס בביצה לשיטת היש מפרשים הנ"ל וכן תקשה לשיטת רש"י על מה דרצו בש"ס לומר מעיקרא שם דגם איסור היוצא משום ממון השייך לחבירו אינו בטל וכדין ממון א"כ תקשה ע"ז מברייתא הנ"ל דנדרים ובאמת אינו קשה לפי שיטת הסוברים ביו"ד סי' ק"י סעי' ח' דדשיל"מ אינו ניתר אף בס"ס ובתערובות שלישי א"כ נפ"מ מהא דמנו הקדש בין דשיל"מ דאילו משום ממון לא בטל הי' ניתר בתערובות ג' כמו כל דברים דאינם בטלים וכמבואר בסי' ק"י ואילו משום דשיל"מ אינו ניתר בזה וזולת כ"ז נראה לענ"ד לדון אף לפמש"כ דהקדש לא בטל דזהו משום דממונא לא בטל עכ"ז נראה לי דהיכא דמצי למתשל על הקדישו אין שייך בזה לדון דממון לא בטל דהא אף לבעלים של ההקדש יש להם זכות בההקדש. וקיי"ל בפסחים (דף מ"ו) דאמרינן הואיל אי בעי מיתשל ממוני' הוא וכן מצינו במנחות (דף ע"א) בתוס' ד"ה ומתיר ומזיות כו' דבעלים של ההקדש יכולים לפדות שוה מנה על פרוטה כו' אלמא דאף בהקדש שייך שם בעלים של אותן שהקדישו ועיין בב"ק (דף ע"ו) תוס' ד"ה והשתא תורא כו' לכן אם נתערב הקדש כזה בפירות של הבעלים של ההקדש הדין דבטל כמו כל איסורין דהא גם להבעלים יש קנין ממון בההקדש רק משום דשיל"מ ע"י פדיי' אינו בטל ובאמת י"ל לפ"ז דאף התוס' דסוף מעילה ס"ל דהקדש לא בטל כמו כל ממונא דלא בטל רק עיקר קושיות התוס' שם על האומר פרוטה בכיס זה הקדש דהא כיון דמצי למיתשל וממוני' הוא עדיין א"כ מיבטל ולפ"ז מוכח מהתוס' דמעילה שכתבו לתרץ דלכן לא בטל משום דהוי דשיל"מ ולא משום דלא הי' ניכר המבטל כמש"כ המקנה אשר הבאתי לעיל דלא ס"ל כהמרדכי וכשיטת התוס' דזבחים (דף כ"ו) בד"ה שחט ואח"כ חתך כו' וכמש"כ לעיל להוכיח דלא ס"ל כהמרדכי ויש להאריך בכ"ז עוד וליראת האריכות קצרתי

כה) ובעיקר קושיות כת"ר אשר הקשה עלי ממסקנת הסוגיא בביצה דמסקי מי קמדמית איסורא לממונא ופי' רש"י דאף ביש לו תובעין דאף דממונא לא בטל אפ"ה האיסור בטל א"כ במתני' האיסור תחומין בטל וה"ה בשארי ענינים כה"ג עכ"ל נלע"ד פשוט דלא מצינו כן אף לשיטת רש"י רק באיסור הנולד משום קנין ממונו כמו התם באיסור תחומין הנולד משום קנין ממונו אבל עצם האיסור אינו מחמת ממונו של חבירו רק דהאיסור תחומין נולד משום קנין ממונו שהי' לחבירו בבין השמשות בזה מצינו במסקנת הש"ס דס"ל דבטל משא"כ איסור התלוי רק משום הממון כמו הקדש דהאיסור הוי משום דאסור ליהנות מממון גבוה ולא הוי איסור אחר רק משום איסור עצם של ממון הקדש בזה לא מצינו בש"ס דבמסקנת הסוגיא יחזרו מזה לכן אפושי פלוגתא לא מפשינן בזה וכיון דחזינן דהש"ס בתחלה הי' ס"ל דאף איסור תחומין לא בטל לכן אף דבמסקנא חזרו מזה עכ"ז בהקדש דעיקר האיסור הוי משום ממון הקדש וכיון דממון לא בטל ממילא נשאר איסור הקדש וזה ברור ופשוט ועיין בשב שמעתתא שמעתא ו' פ"ד וע"פ מש"כ ב"ה יש לדון הרבה בדבריו וקצרתי

כו) ומה דהקשה כת"ר על מש"כ בספרי באר יצחק ח' או"ח סי' כ"ד לתרץ קושיות הר"נ בנדרים (דף מ"ה) דאמאי אמרו בר"פ השותפין שנדרו הנאה דזה נכנס וזה נכנס בחצר השותפין הא קיי"ל בדאורייתא אין ברירה ותרצתי כיון דע"פ דין מבעי לאוקמי אחזקת היתר רק מדרבנן אסור ובדרבנן הא יש ברירה וע"ז הקשה כת"ר מהא דסוף מעילה בפרוטה בכיס זה הקדש דס"ל לר"ע כיון שהוציא ראשונה מעל הרי דגם מה"ת לא סמכינן על חזקת היתר בזה עכ"ל הנני להשיבו דזה אינו קשה לפי דעיקר דברי שכתבתי הוא באמת נגד הראשונים כדחזינן בקושייתם בהך דנדרים רק אני לעצמי ראיתי לחדש כן. בעז"ה בטוב טעם בסברא זו ולתרץ קושיות הראשונים הללו ובאמת לולי דברי התוס' דסוף מעילה בד"ה פרוטה כו' דמוכח דס"ל דהאי מעל דאמר ר"ע דהוי מה"ת ולולי דבריהם נלע"ד לומר דהאי מעל דאמר ר"ע דהוא מדרבנן וכדמצינו בריש מעילה (דף ב' ע"ב) דאמרו שם מאי מועלין מדרבנן וכן מה דתנינן במשנה דהנהנה מחטאת כשהיא מתה כיון דנהנה מעל לא הוי אלא מדרבנן.