עין יצחק חלק א עא

ג"כ לגבי המודר בשם דשיל"מ ואינו בטל לדידי' וע"כ א"ש בפשיטות הא דאסור בדברים של אותה העיר כנ"ל להרמב"ם דנאסר המדיר בעצם האיסור ובפרט דהא שיטת הרמב"ם גופא כשי' הרע"ב בהך דביכורים וכמש"כ המג"א כנ"ל וכל דברי המהרי"ט וכפי שכתב רע"א בתשובה הם לשיטת הר"נ החולק על הרמב"ם כנ"ל וע"כ לשיטת הר"נ החולק על הרמב"ם בע"כ מוכח מהא דנדרים כשיטת המרדכי הנ"ל]

יד) אכן לשיטת הר"נ דהשיג בנדרים (דף ט"ו ודף ל"ה) על הרמב"ם וס"ל דאין המדיר עובר על בל יחל רק על לפ"ע א"כ תקשה דאמאי אסור בדברים של אותו העיר והא מבעי למיבטל ברוב כנ"ל. וגם אליבי' שיטת הרמב"ם הדעת נותנת דאין על המדיר שום איסור כלל כשהמודר ילך בהחצר דהא ע"פ דין אינו יכול המדיר לעכב על המודר מלילך בהחצר שמשועבד לשניהם לילך שם וכמש"כ הר"נ בר"פ השותפין א"כ ממילא אין על המדיר שום חשש איסור כלל מן בל יחל דהוי כמו אנוס ורחמנא פטרי' דמה יוכל לעשות המדיר כיון דאין יכול לעכב על המודר וע"כ לדעתי קשה לומר כל מה שכתבתי לדון לפי שיטת הרמב"ם הנ"ל וגם במה שתרצתי לקושיות רע"א הנ"ל יש מקום לחלוק ע"ז. וע"כ נלע"ד להוכיח מזה דהעיקר כשיטת המרדכי דדבר הנאסר בתערובת דלא הי' ניכר המבטל ההיתר בפ"ע דלא שייך בזה דין ביטול ברוב א"כ בהך דנדרים דאמרו אסורים בדברים של אותו העיר דהתם נולד האיסור בהתערובות דהא שם המבטל לא הי' ניכר מעולם בפ"ע ע"כ לא שייך בי' דין ביטול ברוב וממילא מוכח מזה כמו שכתבתי בספרי באר יצחק גבי מחיר כלב דלשיטת המרדכי אינו בטל כה"ג משום דגם זה מקרי מעורב מתחילה ואף דקודם חלות הנדר הי' כולם מותרין עכ"ז כיון דמתחילת חלות האיסור לא הי' ניכר המבטל בפ"ע בלא הבטל ואין שום הבדל בין הבטל להמבטל ע"כ אין בכח המבטל לבטל להאיסור וכמו בהך דנדרים דקודם הקונם שלו הי' כולם מותרין ואין הבדל ביניהם כלל דכ"א ראוי להיות בשם איסור והיתר ואין בכח הרוב לבטל להאיסור ונכונים דברי ספרי באר יצחק ודברי המקנה בקידושין והדורש לציון הנ"ל וכעין זה ראיתי בחוות דעת סי' ק"ו ס"ק א' שכתב ג"כ כעין זה על הך דאפשר לסוחטו אסור ע"פ דברי המרדכי הנ"ל וס"ל ג"כ כמו שכתבתי וכמו שהוכחתי כן מהך דנדרים הנ"ל ודלא כהכרו"פ דלא נחת לזה

טו) ועפ"ז נדחה מש"כ כת"ר להקשות על מה שכתבתי בספרי באר יצחק ח' יו"ד סי' ל"א ענף ג' גבי איסר של מע"ש דאוכל עליו צ"ט יצא כולו לחולין והקשיתי דהא הוי מעורב מתחילה וכמו שהארכתי שם והקשה כת"ר דהא דוקא במידי דמעורב מתחלת ברייתו אמרו כן התם עכ"ל כת"ר אבל ז"א וכמו שהוכחתי מהך דנדרים ויומא ותמורה שהובא לעיל וכמש"כ המקנה הנ"ל וכש"כ התם גבי איסר מע"ש דהי' מקודם התערובת כולו איסור בוודאי אינו בטל לדברי המרדכי ובפרט לפי מה שביאר הנו"ב במ"ת ח' יו"ד סי' נ"ד בביאור דברי המרדכי דכיון דרוב ילפינן מן סנהדרין א"כ בעינן דיהי' ניכר כדהתם. וגם אנכי אמרתי כן מכבר ע"כ היכא דאינו מעורב מתחילת ברייתו ג"כ אינו בטל כיון דלא הי' ניכר המבטל בפ"ע ובעינן דומי' דסנהדרין ופשוט ולפ"ז צ"ע לפי מש"כ בספרי באר יצחק שם דהר"נ גבי זה וזה גורם דלא ס"ל כשיטת המרדכי. דהא כבר הבאתי לעיל דהר"נ בנדרים (דף ט"ו וד' ל"ה) חולק על הרמב"ם וס"ל דהמדיר אינו עובר על בל יחל כ"א על לפני עור א"כ תקשה הא דנדרים דאסורים בדברים של אותו העיר דמוכח מזה כשיטת המרדכי ובלא"ה כתבתי לעיל דגם לשיטת הרמב"ם דס"ל דהמדיר עובר על בל יחל דג"כ אינו מספיק בזה לתרץ מה שהקשיתי על הא דאסורין בדברים של אותו העיר דאמאי לא בטיל ברוב ובע"כ מוכח מזה דשאני בזה וזה גורם דכתב הר"נ דבתורת ביטול אתינן עלה דאף דבביטול ברוב לא דיינינן בכה"ג מ"מ זוז"ג שאני וכמו דהתם בזוז"ג הא לא הוי רוב מהמבטל ולא כמש"כ בספרי שם לדמות זה להמרדכי והדברים ארוכין ועוד חזון למועד איה"ש

טז) וראיתי בספר מקור חיים על ה' פסח סי' תמ"ז ס"ק ח' שכתב באמצע דבריו דאם נתערב קמח חטין בקמח שעורים ואח"כ נדר א' מקמח חטין אסור משום דהוי דשיל"מ עכ"ל ולפי טעמו אין לאסור רק אם נדר מחבירו אבל אם חבירו מדירו אינו אסור משום דלא שייך בזה דשיל"מ דהא אינו בידו להתיר כנ"ל ולדעתי יש לסתור דבריו מהא דיו"ד סי' ק"ב ובאו"ח סי' ש"כ סעי' ב' דגבי דבר שיל"מ אם לא הי' ניכר האיסור מתחילה וכמו בגיגת דמיבטל ברוב ואף דמן התוס' בב"ק (דף מ"ט) ד"ה כל הנלקט כו' נראה דלא ס"ל כן מ"מ הא לא הובא דעתם בשו"ע אכן לפי מש"כ להוכיח מהא דנדרים דאסורים בדברים של אותו העיר דנאסר חלק המדיר ואינו בטל ברוב היתר דזה דומה למש"כ המרדכי דהיכא דלא הי' המבטל ניכר בפ"ע מעולם בלא הבטל דאין לו כח לבטל א"כ ה"ה בנדון המקור חיים הנ"ל דדעתי ג"כ לדינא כהמק"ח הנ"ל דאסור אך לא מטעמו דהמק"ח דכתב משום דהוי דשיל"מ: אלא מטעם סברת המרדכי הנ"ל ומשום דהוי מין בשאינו מינו לא שייך לחלק בזה דהא עיקר המקור הוא מיבמה שרקקה דם דג"כ הוי מין בא"מ ואינו בטל לפי טעם המרדכי וכפי שנתבאר דזהו לפי שלא הי' ההיתר ניכר מקודם שנתבטל א"כ ה"ה בהך נידון של המק"ח הנ"ל הדין נותן דאינו בטל מה"ת ולדברי המק"ח בטעמו משום דשיל"מ אינו רק מדרבנן

יז) ויש להעיר על דברי המרדכי מהא דבכורות (דף כ"ב) בבהמה ששפעה חרדת דם אינה מטמאה במגע ומשא ואריו"ח משום ביטול ברוב נגעו בה ופי' רש"י שבטל הבשר ברוב דם וגוונין היוצאין עמו. הרי דאף היכא דמעורב מתחילת ברייתו שייך ביטול וכן יש להעיר מהא דנדה (דף כ"ז) דאמרו שם ג"כ דמשום ביטול ברוב וכו' אך שם א"ש לפי מש"כ התוס' בנדה שם בד"ה משום ביטול כו' בתירוצם השני ע"ש ובהא דבכורות (דף כ"ב) הנ"ל י"ל דהדם והגוונין יוצאין מקודם והוי כרוב ניכר מקודם התערובות ובספרי באר יצחק ח' יו"ד סי' ל"א העירותי מן התוס' דזבחים (דף כ"ו) ד"ה שחט ואח"כ חתך כו' שכתבו דאינו בטל ברוב משום דגזרינן גזירה במקדש משמע דלולי זה הי' בטל ברוב והתם הא מעורב הכל מתחילת ברייתו ואפ"ה שייך ביטול הרי דס"ל דלא כהמרדכי ועיין מזה ביו"ד סי' י"ד ובת"ש ס"ק י"ב וס"ק ט"ז שהביא לדברי המרדכי ומש"כ שם. ובכמה ענינים דלעיל יש להעיר ע"פ שיטת הרמב"ם דנבלה בשחוטה מטמא במשא מה"ת וכמש"כ מזה המל"מ בפ"א ה' מטמא משכב ומושב והפרמ"ג באו"ח ריש סי' תמ"ב בפתיחה והארכתי בזה אך לדינא הא קיי"ל כמש"כ הרא"ש בחולין פ' ג"ה דהאיסור נהפך להיתר ע"י ביטול ברוב וכ"כ התוס' במנחות (דף כ"ב) בד"ה והן בולעות כו' שכתבו דמה שנתבטל הוי כמאן דליתא כו' ע"ש. ועיין בתוס' חולין (דף ק' ע"א) ד"ה ברי' שאני כו': וקצרתי ואחר כותבי כ"ז ראיתי בחידושי רע"א זצ"ל ליו"ד סי' ק"ב סעי' ד' דהשיג על המק"ח הנ"ל בקצרה: