עין יצחק חלק א סט

כסברת המרדכי דאל"כ תקשה הא דתמורה ויומא ובכורות הנ"ל ולכן שפיר כתבתי בספרי דלדברי המרדכי הנ"ל לא שייך בהא דבכורות דין ביטול משום דלא הי' ניכר המבטל מעולם בפ"ע היינו דקודם שנולד האיסור לא הי' שייך אז לקרות להרוב בשם מבטל כיון דלא הי' אז איסור כלל בעולם ואחר שנולד האיסור לא הי' ניכר אז האיסור וכן הוא סברת המקנה להוכיח כעין זה מהא דא' מבנותיך מקודשת לי כנ"ל וסברת המקנה ע"פ דברי המרדכי הנ"ל שייך לדון כן בהא דבכורות הנ"ל דהא התם בעשרה טלאים הי' יכול לחול על כולם איסור מחיר כלב וכן בכה"ג אינו בטל ברוב

ט) ובעיקר מה דהוכיחו האחרונים מהא סי' ק"ב ביו"ד דבטל דשיל"מ בנולד האיסור אחר התערובות דה"ה בהא דיו"ד סי' ט"ז באותו ואת בנו דלולי דבריהם יש לומר דהמרדכי דמיקל בהא דגיגת כמבואר במרדכי ספ"ק דשבת והביא שם ראי' מהא דביצה (דף ד') דעצים שנשרו מהדקל מרבה עליהם כו' משום דמקלא קלי איסורא וליכא איסורא בעיני' וה"ה בהא דגיגת כיון דלא הי' מעולם ניכרין ע"ש והרי שם בביצה מסקינן מתחילה שם דאין זה כי אם בדרבנן ולא בדאורייתא ואפשר דהא דמיקל הפרמ"ג בשם או"ה בחתיכה שלא נמלחה אין זה ג"כ רק איסורא דרבנן משום דהא קיי"ל דדם שבישלו מדרבנן אבל בהא שכתבו כן גבי איסור אותו ואת בנו דהוי איסור תורה צ"ע מנלן זה וכן גבי דם דבישלו ג"כ צ"ע לפי המבואר בחולין (דף קי"א ע"א) בתוס' ד"ה דם דאורייתא דאע"ג דדם דבישלו מדרבנן מ"מ תחילתו עד שלא נפלט הוי דאורייתא ובביצה שם בתוס' ד"ה ותנן אין מבטלין כו' כתבו דהא דאמרו בש"ס התם דבדרבנן מבטלין היינו בדבר דעיקרו מדרבנן ולא בתרומה דרבנן כיון דעיקרו מה"ת א"כ כש"כ בדם דבישלו דהוי מעיקרא איסור דאורייתא וודאי דחמור ביותר מתרומת פירות דרק עיקרו מה"ת א"כ כה"ג צ"ע דמנלן להו זה דהא הש"ס מיירי רק בעיקרו דרבנן וגם לבסוף דמסיק דשא"ה דמקלא קלי איסורא לא מצינו דמיקל אף בדאורייתא ועיין באו"ח סי' תק"ז בט"ז ומג"א ויש להאריך וקצרתי: ענף ג

י) וכעת ראיתי להוכיח כדברי המרדכי דהיכא דהאיסור נולד בתערובות ולא הי' ההיתר ניכר בפ"ע לא שייך דין ביטול ברוב והוא דבנדרים (דף מ"ח) במשנה אם אמר הריני עליך ואת עלי שניהם אסורים בדבר של אותה העיר היינו רחבה ומרחץ ובהכ"ל ותיבה וספרים כו', וקשה אמאי לא מיבטל חלק של היחיד ברוב היתר דהא הרוב הוא של היתר דשייך לכל העיר רק חלק היחיד הנאסר הוא המיעוט א"כ מבעי להיות בטל ברוב ולא שייך לומר בזה דבר שיש לו מתירין דאינו בטל וקונמות ה"ל דשיל"מ דז"א לפי מש"כ בספרי באר יצחק ח' או"ח סי' כ"ד דבהא דשותפין שנדרו הנאה זה מזה לא שייך לדון דה"ל דשיל"מ דהא דשיל"מ בעינן שיהא ההיתר בידו וכיון דאחר הדירו א"כ אין ביד המודר להתיר נדרו עכ"ל ספרי וכן ראיתי בתשובת ר"ע איגר זצ"ל סי' ס"ה שכתב בשם המהרי"ט באחד שהדיר חבירו מנכסיו ונתערב דבטל ברוב כיון דאין ביד המודר למשאל עליו ורק להנודר עצמו הוי דשיל"מ עכ"ל א"כ במשנה שם אי' דאמר הריני עליך ואת עלי דאין ביד המודר למשאל על נדר חבירו לא הוי גבי' דשיל"מ א"כ תקשה אמאי נאסר בדבר של אותו העיר הא חלק הנאסר עליו ע"י חבירו מבעי להיות בטל ברוב היתר. וגם בקרקע מצינו דין ביטול ברוב כ"ז דלא ניכר וכמש"כ החוות דעת בסי' ק"י ס"ק ו' בשם הר"ש מקינון גבי נחל איתן ואף לפי מש"כ החוו"ד שם דבקרקע לא שייך ביטול משום דמחובר חשוב ולא בטל כמש"כ רש"י בגיטין (דף נ"ד ע"ב) גבי נטיעה של ערלה דלא בטל משום דמחובר חשוב ואינו בטל ע"ש בחוו"ד וכן הוא בתרומות פ"ט משנה ה' כפי שכתב הרע"ב שם מ"מ תקשה עדיין דהא התם בנדרים הא מיירי בתיבה וספרים של בני העיר דנאסר בהם והא הוו מטלטלין ובפרט להסוברין דבנולד האיסור אחר תערובות לא שייך בזה לדון דהוי דבר חשוב ולא בטל ותקשה כנ"ל ובאיסור שנתערב ברוב הא נהפך האיסור להיתר כמבואר בסי' ק"ט ובאו"ח ריש סי' תמ"ב דחמץ שנתערב ברוב אין עובר על בל יראה והא דבכורות (דף כ"ג) בנבלה שנתערבה בשחוטה דמטמא במשא אין זה רק מדרבנן גבי טומאה לשיטת התוס' שם ועיין בפרי מגדים לאו"ח שם: הגה"ה

ועפ"ז כתבתי בהך דח"מ סי' קע"א סעי' יו"ד אם אין בו דין חלוקה ואמר א' טול אתה שיעור ואני פחות דאין שומעין לו ויש חולקין וס"ל דיכול לומר כן וזהו פלוגתת רבנן ורשב"ג בב"ב (דף י"ג). ונלע"ד לכאורה להוכיח מנדרים (דף מ"ו) כהסוברים דאין שומעין לו בזה והוא דאמרו שם מחלוקת באין בה דין חלוקה אבל יש בה דין חלוקה דברי הכל אסור ופי' הר"נ שם דלכן באין בה דין חלוקה ס"ל לראב"י זה נכנס בתוך שלו משום דכיון שאי אפשר לאחד מהשותפין לעכב את חבירו מלהשתמש בו לעולם ולא לכופו לחלוק מתחילה ע"מ כן קנאוהו שיהא גופה קנוי' לגמרי כו' עכ"ל. וקשה הא בידו לומר טול אתה שיעור ואני פחות דהדין דשומעין לו לפי הך שיטה. א"כ הוי בידו להפקיעו מן שלשה אמות ואמאי אמרו דזה נכנס בתוך שלו דהא כשהולך בחצר יש להסתפק ולומר דשמא הולך בשלשה אמות של חבירו והא חבירו בידו להפקיע זכותו מן השלשה אמות ע"י מה דיאמר טול אתה שיעור ואני פחות לשיטת הסוברים כן ולא שייך לומר בזה דאזלינן בתר רובא ומן הרוב דהוי ארבעה אמות אינו יכול להפקיע זכותו כלל (והא שיטת כמה פוסקים דלא בעינן כפל ברוב המבטל). דהא קרקע לא בטל וכמש"כ רש"י בגיטין (דף נ"ד ע"ב) בד"ה ה"ז לא ילקט דמחובר לקרקע חשוב ולא בטיל. ואין לומר דדוקא ביש בה דין חלוקה דכיון דחצר לחלוקה עומדת לכן אמרינן שאין לומר דמתחילה קנאוהו כולה כל א' לתשמישו וכמש"כ הר"נ שם משא"כ בטול אתה שיעור ואני פחות דכיון דמתנה לא שכיחא לכן לא אמרינן בזה סברא הנ"ל אף דבידו לומר כן דזה אינו דהא מבואר בכתובות (דף נ"ט ע"א) בתוס' ד"ה הכא אין בידה כו' והקשו דהא בידה לומר איני ניזונית כו' יעו"ש ומתחילה כתבו התוס' שם בד"ה שמא יגרשנה כו' דזה לא שכיח לומר כן. אלמא דאף במה שאינו שכיח ג"כ אמרינן הואיל בידה לומר כן דהא עכ"פ בידה לעשות כן ולהפקיע זכותו א"כ ממילא חל נדרה והקדישה דלכן כשיגרשנה תהא אסורה לחזור כמבואר שם א"כ ה"ה בנ"ד תקשה דהא בידו לומר עכ"פ טול אתה שיעור ואני פחות א"כ מחמת זה מבעי לחול נדרו וקשה דאמאי פסקינן דהלכה כראב"י דזה נכנס בתוך שלו כדאי' התם דאף דנימא דראב"י ס"ל כרשב"ג דב"ב (דף י"ג) דאין שומעין לו אבל איך פסקו בגמ' שם דהלכה כראב"י אי נימא דהלכה כרבנן דב"ב שם דס"ל דשומעין לו אע"כ מוכח לדינא דקיי"ל דאין שומעין לו וכן מוכח מלשון הר"נ שם שכתב מתחילה שם דלכן מותר לפי שאי אפשר לאחד מן השותפין לעכב את חבירו מלהשתמש בו. אלמא דלפי שאין לו שום עצה לסלק לחבירו לכן מותר להיות נכנס בתוך החצר א"כ מוכח מזה דאין יכול לומר טול אתה שיעור ואני פחות ובאמת י"ל דהרא"ש דפסק בב"ב שם דשומעין לו בטול אתה שיעור ואני פחות י"ל דאזיל לשיטתי' בפי' הרא"ש לנדרים (דף מ"ו) הנ"ל דכתב שם דלכן מחלוקת באין בה דין חלוקה משום דכיון דאי אפשר לחלוק סמכינן אברירה אבל ביש בה דין חלוקה דכיון דאפשר בחלוקה לא סמכינן אברירה ולא כתב טעם של הר"נ הנ"ל. אך לפי שיטת הר"נ הנ"ל דמחלק דמחמת שאין יכול להפקיע חלק חבירו אז הוי קנין הגוף בכולה וכן מוכח מן הרא"ש בפסקיו לנדרים א"כ תקשה על הך שיטה דס"ל דיכול לומר טול אתה שיעור ואני פחות

אך י"ל בזה דאף אם יאמר טול אתה שיעור ד' אמות ואני שלשה אמות דאז יש כאן רוב היתר דהא כבר כתבו האחרונים דלא בעינן כפל מן ההיתר וחד בתרי כשבטל אז יכול לאכול כולן משום דנהפך איסור להיתר כמבואר בסי' ק"ט ביו"ד. א"כ כיון דאין יכול להפקיע ממנו הארבעה אמות לכן הוי קנין הגוף בהארבעה אמות. ולכן אף דלדידן דקיי"ל בדאורי' אין ברירה עכ"ז כיון דאין יכול להפקיע את חלק שלו לכן פסקו דזה נכנס בתוך שלו וכמש"כ הר"נ והרא"ש שם אבל אף דיכול להפקיע ממנו את השלשה אמות עכ"ז