עין יצחק חלק א סח

ר"י ולא יליף מכפר ממכשיר ולפ"ז כשר למזבח דבר דלא הוי פסולו בגופו רק מחמת ד"א והי' לו שעת הכושר ומדחזינן דהש"ס פריך בפשיטות כן מוכח דאין לחלק כלל בזה בין פסולו בגופו כו' ודלא כמש"כ ויש לי דרכים הרבה ליישב זה בארוכה וקצרתי כעת. נחזור לענינינו דכיון דמבואר בירושלמי סוכה דגם מה דנאסר מצד הארס המעורב דאינו רק משום סכנתא דמקרי אינו מהמותר בפיך ופסול למזבח דה"ה גבי אתרוג דהי' תחת המטה או דהי' מראשותיו דאי נימא דנאסר באכילה א"כ אין זה מקרי לכם וכיון דאין בו היתר אכילה יהי' מאיזה טעם שיהי' דהדין נותן דמיפסל לצאת. בו חובת אתרוג

ט) אך בעיקר הך מילתא באוכלין תחת המטה או במראשותיו הביא הפתחי תשובה ביו"ד סי' קט"ז ס"ק ד' בשם תשובת שבות יעקב ח"ב סי' ק"ה שכתב דבדיעבד אינן אסורים ובפרט באוכלין חיין יעו"ש בס"ק ה' וכן נראה להוכיח מן מדרש רבה איכה פרשה א' אות כ"ב דאמרו מהו כלי גולה כו' חמת ושטיח וקערה כו' חמת נותן בה קמח ונותנה תחת ראשו כו' ובילקוט יחזקאל רמז שנ"א אמרו דנותן בה מים ונותנה תחת ראשו כו' ומוכח מזה דאוכלין חיים אינן נאסרים בדיעבד בהניחו תחת מראשותיו וממילא ה"ה תחת המטה דבאוכלין חיין יש להוכיח דאינן נאסרים וע"כ יכולין לצאת בו חובת אתרוג ואין לחלק בין תחת המטה לבין הניחו מראשותיו כמו דראיתי בהאחרונים דלא חילקו בזה: סימן כה ב"ה יום א' ט' ניסן תרכ"ט לפ"ק

אחדשה"ט מכתבו הגיעני במה שהקשה כת"ר על הרמב"ם פ"ד ה' תמורה ה' ח' שכתב שם ולדות קדשים שיצאו דרך דופן או שילדה טומטום ואנדרוגינוס וכלאים וטריפה הרי אלו יפדו ויביא בדמיהן קרבן כו' והקשה כת"ר הא הרמב"ם פסק דאין פודין קדשים להאכיל לכלבים כמש"כ הרמב"ם ה' איסורי מזבח פ"ב ה' יו"ד דבהמה שנולד בה א' מן הטריפות כו' אין פודין אותה שאין פודין הקדשים להאכיל לכלבים כו' עכ"ל יפה הקשה ידידי

א) והנלע"ד בזה דהא מבואר בבכורות (ד' י"ד] דקדשים שקדם מום קבוע להקדישן אם מתו יפדו ודוקא בקדם הקדישן למומן אין פודין להאכילן כו' וכן אי' בחולין (ד' ק"ל). והטעם משום דבקדים מומן להקדישן אין קדושתן חמורה כפי' רש"י בבכורות (ד' י"ד) ועיין בפי' רש"י חולין שם א"כ לפ"ז בוולד טריפה וטומטום וכו' דהא הוי כנולד ומומו עמו דאין קדושתו חמורה ע"כ פודין להאכיל לכלבים בזה אך עדיין תקשה דהא הרמב"ם פסק בפ"ד ה' תמורה ה"ג דוולדי קדשים במעי אמן הם קדושים א"כ תקשה הא בוולד טריפה וטומטום וכלאים ויוצא דופן הוי ג"כ קדם הקדישו למומו דהא מה"ט פסק הרמב"ם שם דהשוחט החטאת ומצא בה בן ארבעה חי ה"ז נאכלת כבשר החטאת וכמבואר בתמורה (ד' י"א) וכן אמרו שם דבמעי תמימה ד"ה קדיש וולד לגופי' א"כ קשה דאמאי פסק הרמב"ם דוולד טריפה יפדה הא הוי כקדם הקדישו למומו דהא בעודו במעי אמו נאכל כדין קדשים אף דהוי טריפה ונפל דהא שחיטת אמו מתירתו ודין קדושת הגוף עליו א"כ תקשה עדיין קושיות כת"ר. ועוד קשה דהא מבואר בסוף תמורה דקדשים שהפילו נפל יקברו וכ"כ הרמב"ם פ"ד ה' תמורה ה' יו"ד ואי נימא דבוולד קדשים דינן כקדם מומן להקדישן א"כ קשה אמאי יקברו הא בהפילה נפל הוי כמו שנולד עם מומו עמו ולא בעי העמדה והערכה בזה רק דווקא בקדם הקדישו למומו בעי העמדה והערכה כמבואר בבכורות (דף י"ד) ובחולין שם וע"כ מוכח מזה דכיון דבעודן במעי אמו כשהי' נשחט אז הקרבן הוי דין קדשים על הוולד הנמצא בתוכה ע"כ אף דהפילה הנפל הוי עליו כמו קדם הקדישו למומו וע"כ פסקו דיקברו הנפלים. א"כ תקשה עדיין דאיך פסק הרמב"ם בוולד טריפה וכו' דיפדה הא הוי כקדם הקדישו למומו ואין פודין להאכיל לכלבים

ב) ונראה לענ"ד דהרמב"ם הוכיח ממה שיבואר. דיש לחלק דדוקא כ"ז שלא נולד הוולד אף דהוי על הוולד שבתוך אמו דין קדושת הגוף זהו משום דהוי כחתיכת בשר וכאבר שלה וכמו דכתב רש"י בתמורה (ד' י"ז ע"א) ד"ה אלא בוולדי קדשים כו' דהשתא ממילא הוולדות קדושים דעובר ירך אמו הוא [ועיין בתוס' ב"ק (ד' מ"ז) ד"ה מ"ט גופה היא כו' וברמב"ם פ"ד ה' פסולי המוקדשין ה' ו' וקצרתי דכל זה אינו רק כ"ז שלא נולד הוולד אבל כשנולד הוולד הוי אז כמו ברי' חדשה. ומה"ט פסקו כולם דמוכר לעובר במעי אמו הוי כמו דשלב"ל וכמו שכתב הנתיבות בסי ר"ט ס"ק ב' יעו"ש: ובקצה"ח בסי' ר"ט והדברים ארוכין ע"כ י"ל דוקא בהפילה נפל דאין עליו תורת ברי' חדשה בפ"ע ודינו כמו אבר של הבהמה וכטחול וכבד של הבהמה וכיון דאם הי' נשחט בעודו במעי אמו הי' עליו דין קדשים גמורים. ע"כ אף דהפילו דינו כקדם הקדישו למומו משא"כ כשנולד לתשעה חדשים כדרכו אף דהוי טרפה מ"מ תורת ברי' חדשה עליו בפני עצמו ולא אמרינן בזה דהוי כקדם הקדישו למומו במה דהי' ניתר מחמת שחיטת אמו אלא הוי כנולד ומומו עמו דאין דינו כקדשים שקדם הקדישן למומן דהא עלי' לא הוי היתר בפ"ע מעולם וע"כ פודין להאכיל לכלבים

ג) וראי' לזה מהא דחולין (דע"ב ע"ב) דקאמרי שם מה בהמה טמאה אין שחיטה מטהרתה אף טריפה לא תטהרנה שחיטה לא אם אמרת בטמאה שלא היתה לה שעת הכושר תאמר בטריפה שהיתה לה שעת הכושר כו' הרי שנולדה טריפה מן הבטן מנין כו' וקשה הא גם בנולדה טריפה מן הבטן י"ל דמקרי הי' לה שעת הכושר ע"י שחיטת האם להתיר הוולד בתוכה ואף בהאם טריפה מ"מ מהני שחיטת האם לטהר להוולד מידי נבלה כמו להאם עצמו ועוד דהא שיטת הר"נ והובא בפר"ח יו"ד סי' נ"ז ס"ק מ"ז דאין טריפה מתעברת כלל א"כ לא משכחת כלל וולד במעי טריפה ותקשה דהא גם בנולדה טריפה מן הבטן מקרי היתה לה שעת הכושר במעי אמו ע"י שחיטת אמו וכן תקשה בהא דתמורה (דף כ"ט) דהקשו והא מהכא נפקא מהתם נפקא כל אשר יעבור תחת השבט פרט לטריפה. סד"א ה"מ היכי דלא היתה לה שעת הכושר דנולדה טריפה ממעי אמה אבל היכא דהיתה לה שעת הכושר ויצאת לאויר העולם ואח"כ נטרפה אימא תישתרי לגבוה קמ"ל עכ"ל הגמ' וקשה הא אף בנולד טריפה מקרי הי' לה שעת הכושר בעודו במעי אמו ע"י שחיטת האם וכן תקשה בהא דשבת (דף קל"ו) דאמרו ורבנן לא דמי לטריפה טריפה היה לה שעת הכושר האי לא הי' לה כו' וכ"ת טריפה מבטן מאי איכא למימר כו' וקשה ג"כ כנ"ל הא הי' לה עת הכושר ע"י שחיטת אמו וע"כ מוכח דמה דהי' לו שעת הכושר ע"י שחיטת אמו להתירו בעוד שהוא במעי אמו זה לא מקרי הי' לו שעת הכושר כיון דעכשיו הוא נולד חי ואינו במעי אמו והוא כברי' חדשה ונשתנה לברי' חדשה לאחר שיצא מבטן אמו ע"כ לא מהני בזה שעת הכושר דאמו כלל וכהא דחולין (דף ע"ד ע"א) דאי' שם דתנא דידן מינא