עין יצחק חלק א סז

כיון דבידו לעשות כן וע"כ לא מיפסל זה משום משקה לישראל ומן המותר לישראל משום דעדיין אף קודם שנתבטל הוי שם היתר עליו משא"כ היכא דנאסר מצד איסור עצמיות דיש עליו אינו בשם מן המותר לישראל. כיון דאין מערבין איסור לכתחילה ואין בידו לעשות עצה דיהי' מותרין באכילה ולא מבעיא להסוברין דמן התורה אסור לבטל איסור לכתחילה ואף להסוברין דאינו רק מדרבנן מ"מ כיון דעכ"פ אסור מדרבנן לבטלו דמ"מ אין שם היתר עליו כלל לאחר דתקנו חז"ל כן וכש"כ באיסור יבש דכתב הנו"ב דמן התורה אסור לבטלן כנ"ל ולכן עדיין יש לומר באתרוג דהי' תחת המטה דכיון דאסור באכילה עכ"פ משום רוח רעה דפסול לצאת בו כיון דמקרי אין בו היתר אכילה עכ"פ ובזה לא שייך לומר דיהי' מקרי בשם היתר אכילה כיון דיכול לבטלו בשיעור ביטול משום דז"א רק בדבר לח משא"כ בדבר יבש דלא שייך בי' ביטול משום דביבש שייך לעולם החשש סכנתא באכילה כיון דאיתא בעיני' וע"כ אינו ראי' מן הך דיין ומים מגולין הנ"ל לנ"ד. לפי דשם הוצרכו רש"י והתוס' לומר טעם אחר במה דפסולין, למזבח

ג) והנה בירושלמי סוכה סוף פ"ד ה' ז' אי' עלה שהמים והיין המגולים פסולין למזבח מ"ט ממשקה לישראל מדבר שהוא מותר לישראל כו' עכ"ל הירושלמי א"כ מבואר להדיא בירושלמי דאף דבר דלא נאסר באיסור עצמיות רק נאסר משום סכנתא דגם כזה אין שם מותר לישראל עליו דכיון דנאסר עכ"פ באכילה יהי' מאיזה טעם שיהי' אין שם מותר לישראל עליו ולפ"ז יש לתמוה על רש"י במשנה שם דלא נחת לטעם זה דמבואר בירושלמי להדיא ויש לי אריכות בזה ולתרץ קושיא זו מעל רש"י

ד) ולולי דברי הירושלמי הזה יש לדון ולחלק בעיקר ראייתי מן רש"י דכתבתי לעיל להוכיח דמוכח מן דברי רש"י הזאת דה"ה באתרוג תחת המטה כיון דאינו נאסר רק משום סכנתא ישנו עליו שם מותר בפיך גם גבי דין אתרוג לצאת בו. והוא דהמג"א בסי' תרמ"ט בס"ק כ' הביא בשם הש"ג דאתרוג הנאסר מחמת בליעת איסור פסול וע"ז כתב המג"א דאינו מוכרח די"ל דוקא כשאיסורו מחמת עצמו פסול עכ"ל וכוונתו דשאני בנאסר מחמת בליעות איסור דגוף האתרוג אינו נאסר רק מחמת הבלוע ולפ"ז יש לחלק ג"כ בזה דשאני במים ויין המגולים דפסולים למזבח דגוף המים והיין אין עליהם שם פסול רק מחמת הארס דנתערב בהם ע"כ שם מותר בפיך עליהם משא"כ באתרוג דמראשותיו או תחת המטה דגוף האתרוג נאסר באכילה עדיין י"ל דזה אין בכלל היתר אכילה ומיפסל לצאת בו. גם יש מקום לומר ע"פ סברא דנפשי' דשאני בפסולי מזבח דמשום מהמותר בפיך פסולין משא"כ בפסולי אתרוג דאם אין בו היתר אכילה פסול דזהו משום דכתיב לכם ומחמת הך לכם כיון דאינו ראוי לאכילה יהי' מאיזה טעם שיהי' ממילא אינו לכם דפירושו דיהי' לכם לאכילה וכדאמרו בסוכה (דף ל"ה) וכפירוש רש"י שם בד"ה לפי שאין בה היתר אכילה כו' אך מן הירושלמי דאמרו דגם הנאסר משום סכנתא אין שם מהמותר בפיך עליו דלפ"ז ה"ה [או כש"כ]. באתרוג הנאסר משום רוח רעה דאין שם לכם עליו ואין אנו צריכים לדון כן מסברא רק דזהו מוכרח ומבואר כן להדיא

ה) ובקצרה יש לומר דלכן רש"י כתב טעם אחר על הא דיין ומים מגולין פסולין ולא כתב להטעם דהירושלמי דמשום דאינו מהמותר בפיך קאתי עלה דזהו כפי סברת התוס' בחולין (דף ק"מ ע"א) בד"ה למעוטי צפרי עיר הנדחת כו' שכתבו דמן המשקה לישראל לא שייך למעוטי רק היכא שלא הי' שעת הכושר כו' וכ"כ הרשב"א והריטב"א בחולין שם. והנה המשנה למלך בפ"ג ה' איסורי מזבח ה' י' תמה על התוס' שמחלקי דהיכא דהי' שעת הכושר שאני דהא כתבו התוס' במנחות (דף ה') דמטריפה ילפינן לכל דוכתי דאין לחלק בין שעת הכושר או לא עכ"ל המל"מ וכ"כ התוס' בנדה (דף מ"ח) בד"ה היינו דאיצטריך כו' וכמש"כ הסדרי טהרה שם. ובאמת כן מוכח בתמורה (דף כ"ט) דאמרו דמוקצה ונעבד לא נאסר בהדיוט דאילו הי' נאסר בהדיוט לא צריך קרא על איסור לגבוה דהא זה נפקא מן משקה לישראל הרי דאף היכא דהי' לו שעת הכושר ג"כ נפקא לי' ממשקה לישראל דמיפסל למזבח ובספרי באר יצחק ח' או"ח סי' ט' ענף ב' כתבתי לתרץ לקושיא החמורה הזאת והעליתי לחלק דשאני היכא דהוי פסול בגופו כעין טריפה בזה אף היכא דהי' שעת הכושר ג"כ מיפסל אבל במה דפסולו הוי מחמת דבר אחר ואין פסולו בגופו בזה אין לפסול רק היכא דלא הי' לו שעת הכושר והארכתי בספרי שם לתרץ ע"פ כלל זה לדברי התוס' והרשב"א והריטב"א הנ"ל. וקשה עלי להכפיל כאן בארוכה וע"כ קצרתי כאן ומי שירצה יעיין בספרי שם

ו) ולפ"ז יש לומר דלכן לא כתב רש"י להטעם דהמגולין פסולין למזבח משום דאינו מן המותר לישראל וכדאמרו בירושלמי משום דרש"י הוכיח מהך דחולין (דף ק"מ) דמבואר שם דעל צפרי עיר הנדחת הוצרך דרשא אחרינהו למעטינהו לפי דממשקה לישראל לא נתמעטו משום דכיון דאין פסולו בגופו וגם הי' לו שעת הכושר דגם בהו קרינא מן המותר לישראל וכנ"ל וכמש"כ בספרי בארוכה א"כ ה"ה יין ומים המגולין כיון דאין עליהם פסול הגוף דהא פסולן אינו רק מצד הארס המעורב בהם וע"כ ודאי אין שם פסול הגוף עליהן וכיון דהי' עליהם שעת הכושר מקודם דנתגלו לכן אין לפוסלן למזבח רק משום שנחסר השיעור ג' לוגין ע"י הארס המעורב כמש"כ רש"י וכיון דהי' לרש"י הוכחה לזה מן ש"ס דילן בחולין. ע"כ לא חשש רש"י ולכתוב להטעם של הירושלמי כידוע דהעיקר כהש"ס דילן כן יש לומר בקצרה ליישב דברי רש"י דלא תקשה עליו מהירושלמי

ז) אכן בעיקר הדבר שכתבתי לחלק בזה דשאני היכא דלא הוי פסולו בגופו רק מחמת ד"א דבזה היכא דהי' לו שעת הכושר לא מיפסל משום מן המותר בפיך כעת ראיתי דיש לסתור זה מן הך דפסחים (דף מ"ח ע"א) דאמרו מן המאתים כו' מן המותר לישראל כו' מה טבל מיוחד שאיסור גופו גרם לו יצא מוקצה שאין איסור גופו גרם לו אלא איסור דבר אחר גרם לו ואי אמרת איסור מוקצה דאורייתא מה לי איסור גופו מה לי איסור דבר אחר ועוד כו' הרי להדיא דאף מה דלא הוי איסורו מגופו רק ע"י ד"א וגם הי' לו חזקת הכושר מ"מ נפסל מעל גבי המזבח ודלא כמש"כ ואפשר לומר בזה דהא אף דכתבו התוס' בחולין (דף ק"מ) שם די"ל דבהמת עיר הנדחת כשירה בהקרבתה לקרבן דמ"מ צפרי עיר הנדחת מיפסלי להיות מכשיר כמבואר שם א"כ לפ"ז ממילא ילפינן לכל מכפר דאף היכא דהי' לו שעת הכושר ואין איסורו מגופו דמ"מ מיפסל למזבח משום דכמו דגמרינן לתנא דבי ר"י מכשיר ממכשיר כ"כ גמרינן מכפר ממכשיר וכמש"כ המל"מ בפ"ג ה' איסורי מזבח ה' י' שם: אך זהו דוקא לר' ישמעאל דיליף בחולין שם להך בנין אב מכשיר ממכשיר אבל למאן דלא ס"ל להך דבי ר"י. ועיין בכריתות (דף כ"ה)]. שפיר י"ל דהיכא דלא ה"ל פסולו בגופו והי' לו שעת הכושר דכשר למזבח וכמש"כ התוס' והרשב"א והריטב"א בחולין שם כנ"ל ושפיר כתבתי בספרי כן

ח) אך עדיין אין זה מספיק ליישב להך דפסחים (דף מ"ח) הנ"ל לפי דעדיין תקשה דמאי פריך הש"ס שם דאי אמרת מוקצה דאורייתא מה לי איסור גופו לי איסור אחר הא י"ל דסברי דלית לי' דבי