עין יצחק חלק א סו

לכפרה הוא ע"י מה שמתענין בו ומקרי קודש ואסור במלאכה. ועיין שבועות (דף י"ג). ולפ"ז תקשה בהך דמגילה (דף ז') דתנן אין בין יוה"כ לשבת כו'. הא לרב הונא ור"נ יש חילוק גדול לענין מלאכה דביוה"כ אסור מופלא הסמוך לאיש במלאכה מה"ת ובשבת אינו נאסר רק מדרבנן וידוע דהתוס' שם (דף ח') ד"ה אין בין נדר כו' וב"ק ריש פ' מרובה ושבת (דף ע"ט) ומנחות (דף ל"ב) ופסחים (דף נ"ד ע"ב) והשאגת ארי' סי' ע' וסי' ע"ב הקשו כולם כעין זה ע"ש ואכמ"ל עכ"פ תקשה דה"ל להמשנה למיתני הך חילוק גדול בין יוה"כ לשבת אליבא דר"נ ור"ה ואפשר לומר בזה לפמש"כ הרמב"ן במלחמות פ"ק דסוכה בסוגיא דסוכה ישינה דהקשה דאמאי לא חשב בהך דאין בין ספרים לתפילין דס"ת בעי עיבוד לשמה ותפילין ומזוזות לא בעי עיבוד לשמה ותי' דהמשנה חומרי תפילין ומזוזות קא חשיב אבל לא קילייהו ע"ש א"כ ה"ה בזה י"ל דהתנא חומרי דשבת קא חשיב ולא מה דקילא שבת מיוה"כ וכעין הא דפסחים (דף נ"ה) דתנא קולי קולי קא חשיב ועיין בנזיר (דף מ"ז ע"ב) תוס' ד"ה ת"ש דתניא כו'

ב) אבל באמת מוכח דלא כסברת כת"ר מהא דסוכה (דף כ"ח) דמקשה הגמ' על הא דתניא האזרח לרבות הנשים שחייבות בעינוי ומקשה הגמ' ע"ז ל"ל קרא בזה הא מדרב יהודה א"ר נפקא כו' ומשמע דלולי דרב יהודה א"ר ותנא דבי ר' ישמעאל היינו אומרים בלא דרשא דנשים פטורות מעינוי יוה"כ דהוי ככל מ"ע שהז"ג. וכן מתרצי התם דלא נצרכא אלא לתוספת עינוי כו' וקשה הא עכ"ז מבעי להיות חייבים נשים בעינוי יוה"כ דכיון דמחוייבים עכ"פ במ"ע שאין הזמן גרמא וכן בהלאוין א"כ מבעי להתענות אף נשים כדי שיהי' לכפרה לנשים על מ"ע שאין הזמן גרמא וכה"ג וכמש"כ כת"ר גבי קטן מופלא דאף דאינו מוזהר אלא על דבר א' כמו שבועה ונדר דמבעי להתענות ביוה"כ לכפרה כש"כ נשים דמוזהרים על כמה מ"ע שאין הזמן גרמא והלאוין א"כ תקשה דל"ל קרא לרבות נשים ומדמקשי הגמ' מהא דאר"י א"ר ותנא דבי ר' ישמעאל משמע בל"ז אינו קשה מוכח מזה דהא דתענית יו"כ לא תליא מידי במה דבעי שיהי' לכפרה עליהם עבור מצות שמצווה באיזה ענינים רק אמרינן דכיון דפטור ממצוה דעינוי יו"כ ע"כ אינו מחוייב להתענות ומ"מ הוי יו"כ לכפרה עליו וכמו במי שהוא חולה וכה"ג דפטור מחמת אונס להתענות ביו"כ אטו אינו מכפר עליו יו"כ אלא כיון דהתורה פטרתו מלהתענות ולא נקרא עומד במרדו כמו בהא דשבועות (דף י"ג) וכל הסוגיא שם וודאי דמכפר עליו יו"כ וה"ה בנשים וקטנים אף דהי' מקום לומר לכאורה דפטורין להתענות גם נשים מחמת דהתורה פטרתן מן עינוי והוי כמו כל מ"ע שהז"ג. עכ"ז הוי יוה"כ לכפרה עליהם כמו בכל ישראל ודוקא במי שעובר במזיד ולא מתענה בזה לא נחשב לו לכפרה ואף בזה מצינו לרבי דס"ל בשבועות שם דאף דלא התענה ולא קראו מקרא קודש ועשה בו מלאכה מ"מ מכפר עליו יוה"כ אבל היכא דפטור מן הדין להתענות וודאי דמכפר עליו יוה"כ לכ"ע וזה ברור

ג) ויש להאריך ע"פ כל זה בהא דיבמות (דף ל"ג) במאי דאמרו שם גבי זר ששימש בשבת דה"ל זרות ושבת בהדי הדדי דאייתי שתי שערות בשבת ומתוקמי שם במסקנא בשחיטת פרו של כה"ג ולר"ה ור"נ כפי שכתב כת"ר א"כ ה"ל יו"כ קדים וקצרתי ולפי מה שכתב הרמ"א באו"ח סי' שמ"ג בסופו דקטן צריך תשובה על מה שעבר מקודם שהי' בר עונשין א"כ כל קטן י"ל דיהי' מחוייב להתענות ביוה"כ לכפרה כפי סברת כת"ר. אך בזה י"ל דהא אנן קיי"ל דיוה"כ בלא תשובה אינו מכפר ובתשובה הא על קלות כמו עשה אם עשה תשובה מוחלין לו ולא בעי יוה"כ כמבואר סוף יומא וכיון דהקטן אינו בר עונשין למלקות וכדומה ע"כ מקרי קלות מה שעבר וסגי תשובה בלא יוה"כ. אך לשיטת הרמב"ם דס"ל דעל קלות יוה"כ מכפר בלא תשובה עדיין יש לדון בזה אך העיקר כמש"כ מתחילה דאף דפטור להתענות עכ"ז מכפר יוה"כ עליו כנ"ל וכן מוכרח לומר לפי מה שכתבתי בספרי נחל יצחק סי' ז' דבשבע מצות מוזהרים גם קטנים שהגיעו לכלל דעת רק דאינן נענשים וכפי שביארתי שם בעז"ה א"כ לפ"ז הי' מקום לדון דיהי' חייבים בעינוי יוה"כ וכעין סברת כת"ר אך באמת ז"א וכמו שנתבאר וזה ברור: סימן כד

נשאלתי מכמה רבנים ע"ד אתרוגים שהי' מונחים תחת המטה ומבואר בפסחים (דף קי"ב ע"ב) דאוכלין ומשקין תחת המטה רוח רעה שורה עליהן א"כ האתרוג המונח תחת המטה כיון דאינו ראוי לאכילה מחמת רוח רעה אינו יוצא בו חובת אתרוג וכמבואר בסוכה (ד' ל"ה) דאתרוג שאין בו היתר אכילה פסול לצאת בו וכן הוא באו"ח סי' תרמ"ט סעי' ה' דאתרוג שאסור באכילה פסול א"כ ה"ה במה דנאסר באכילה משום רוח רעה דמ"ש

א) וזה מה שהשבתי דהנה בסוכה (דמ"ח ע"ב) במשנה שהיין והמים מגולין פסולין לגבי מזבח ופי' רש"י הטעם דחיישינן שמא שתה מהן נחש והארס מעורב בהן נמצא שאינו מנסך מים כשיעור שהרי המים משלים לשיעורן עכ"ל. והתוס' שם ד"ה שהיין והמים כו' כתבו הטעם משום הקריבהו לפחתיך ולכאורה קשה דאמאי לא אמרו הטעם דלכן פסולין למזבח משום דבעינן מהמשקה לישראל מן המותר לישראל כמבואר בפסחים (ד' מ"ח) ובמנחות (ד' מ"ח) ובמנחות (ד' ו') וע"כ כל דבר דאסור באכילה ובשתי' מיפסל לגבי מזבח ומדלא אמרו רש"י והתוס' כאן הטעם דלכן יין ומים מגולים פסולין למזבח דזהו לפי דאינן ראויין לשתי' משום סכנתא דגילוי מוכח דס"ל דכיון דאין בהו איסור מצד עצמו רק מפאת סכנתא ע"כ מקרו עדיין בשם מהמותר לישראל א"כ ה"ה בנ"ד כיון דעיקר איסור תחת המטה הוא משום רוח רעה ע"כ מקריא בשם היתר אכילה ולא מיפסל ויכולין לצאת בו חובת אתרוג ואפשר לדחות זה הראי' ע"פ מש"כ התוס' בפסחים (ד' מ"ו ע"א) ד"ה עד שתאפה כו' דמה דחזי למיכל ע"י ביטול ברוב דמקרי אוכל נפש וע"כ חלת ח"ל דאמרו רבה מבטל לי' ברוב מותר לאפות ביו"ט וביארתי זה בארוכה בספרי באר יצחק ח' או"ח סי' י"ח ושאני איסורי אכילה דאסרו לאפות ביו"ט משום דהא אין מבטלין איסור לכתחילה זולת חלת חו"ל ובאיסור יבש העלה הנו"ב במה"ת ח' יו"ד סי' מ"ה דאסור מן התורה לבטלו ע"ש בספרי מזה

ב) ולפ"ז יש לומר בהך דמים מגולין דמצינו דאמרו בתרומות פ"ח משנה ה' דשיעור המים המגולין כדי שתאבד בהן המרה ופי' הרע"ב שם דאם היו מרובין כל כך עד שארס הנחש יאבד בהם אין בהם משום גילוי ויודעין היו כמה ארס הנחש מטיל כו' וכן פסק הרמב"ם ה' רוצח פ' י"א ה' י"ב ועיין ברא"ש פ"ב דעו"ג סי' י"ג ובטור יו"ד סי' קט"ז. ובט"ז יו"ד סי' קט"ז ס"ק ב'. וזה ברור דבסכנתא היכא דבטל דמותר לערבו לכתחילה דרק באיסור אמרו דאין מבטלין איסור לכתחילה וע"כ בדבר לח בחשש סכנה היכא דמיבטל ודאי דמותר לבטלו לכתחילה. וכיון דמים ויין מגולים מותר לערבו לכתחילה ולבטלו ואם יהי' שיעור ביטול יהי' מותר באכילה ע"כ מקרי זה אף מקודם דנתערב דהוי עליו שם היתר אכילה