עין יצחק חלק א סה

מטמא במשא שא"א בלא צחצוחי זיבה וכן ביבמה שרקקה דם דא"א בלא צחצוחי רוק והקשה דליבטל ברובא ותי' דבדבר המעורב מתחילת ברייתו לא שייך ביטול והובא במל"מ פ"א ה' מטמאי משכב ומושב ובכרו"פ סי' ק"ב ס"ק ח' ובמקנה בקידושין (דף ס"ד) ובדורש לציון דרוש י"ג בהג"ה ובחוות דעת ליו"ד סי' ק"ו וקוטב דבריהם הוא דכל היכא דלא הי' המבטל ניכר בעת הביטול שאין לו כח לבטל והכל הוא ע"פ המרדכי ה"ה בנ"ד דכיון דבעת הביטול ברוב לאחה"פ לא הי' ניכר אז המבטל בפ"ע ע"כ בכה"ג אין לו דין ביטול כלל ונדחה יסוד דהיתירא דנא

טו) אבל מ"מ שפיר כתבתי לדון כן להיתירא דהא המל"מ שם הביא לדברי התוס' דזבחים (דף כ"ו ע"א) בד"ה שחט ואח"כ חתך כו' שכתבו דדם פסול אינו בטל ברוב משום גזירה דמשמע דלולי הגזירה הי' בטל שם אף דלא הי' ניכר שם המבטל בפ"ע ולא ס"ל להתוס' להכלל של המרדכי הזה ע"ש במל"מ וכן ס"ל להש"ך והט"ז ביו"ד סי' י"ד דאף בדבר המעורב מתחילה שייך דין ביטול ולא ס"ל להכלל של המרדכי הזה וכן יש להוכיח מן ע"ז (דף מ"ט) דזה וזה גורם מותר דכתב הר"נ דזהו מן דין ביטול שנתבטל האיסור בהיתר אתינן עלה. א"כ מוכח מהר"נ דס"ל דאף בדבר המעורב מתחילת ברייתו ג"כ שייך ביטול דהא לא עדיף זוז"ג מן רוב גמור דס"ל להמרדכי דלא נתבטל משום דלא הי' ניכר המבטל וע"כ מוכח דהר"נ לא ס"ל כהמרדכי

טז) ועוד נלע"ד להוכיח מהא דמעשר שני פ"ד משנה ח' דתנן התם המניח איסר של מעשר שני אוכל עליו אחד עשר באיסר וא' ממאה באיסר כו' ופי' הרב שם דבמעשר שני של דמאי סגי אם אכל עליו עשרה רימונים אבל אם הי' האיסר מעות מעשר ודאי ואכל עליו תשעים ותשעה יצא כולו לחולין ומבואר בתיו"ט שם דגם הרמב"ם ס"ל כפי' הרב והטעם הוא משום דח' ממאה שלא אכל נתבטל בהיתר עכ"ל. והא התם המבטל לא הי' ניכר בעת התערובות דהא האיסר הי' מתחילה כולו קודש: ואח"כ כשאכל עליו ויצא רובו לחולין ומיעוט נשאר קודש: א"כ כל משהו שבו לא הי' ניכר איזהו קודש ואיזהו חולין אלמא דאף דהמבטל לא הי' ניכר בעת התערובת כמו התם אפ"ה בטל א"כ מוכח משיטתם דלא ס"ל כהמרדכי ובית הלל דהקילו כשנשאר פחות מש"פ י"ל דהטעם הוא כיון דפחות מש"פ י"ל דהטעם הוא כיון דפחות מש"פ אין בו אלא חצי שיעור לכן מקילינן וכמש"כ הרמב"ם והרב בפי' המשנה וכן כתב הכ"מ פ"ח דמע"ש בשם הר"י קורקס דאף דפחות מש"פ אכתי אסור עכ"ז הקילו דהוי כמו הבלעה כו' ע"ש אבל לת"ק דנקט שם השיעור א' ממאה [ואלו משום חצי שיעור לא בעי דוקא חלק מאה] הוא משום דמדין ביטול נגעו בה כמו בתרומה דשיעור ביטול הוא במאה כמש"כ התיו"ט שם: א"כ אי נימא דדבר המעורב מתחלת ברייתו לא שייך בו ביטול כלל מה"ת כמש"כ המרדכי א"כ אין כאן שום תועלת כלל ממאה לענין ביטול דהא לא מהני בו ביטול כלל מה"ת: דהא לשיטת המרדכי אינו בטל אף באלף אלא ע"כ מוכח דס"ל דלא כהמרדכי ולפי מה שנתבאר דהרמב"ם והתוס' והר"נ והרע"ב לא ס"ל שיטת המרדכי הנ"ל לכן שפיר כתבו הש"ך והט"ז ביו"ד סי' י"ד דשייך דין ביטול אף בדבר המעורב מתחילה ואין מקום לקושיות האחרונים שם וע"כ שפיר כתבתי לדון בנ"ד דין ביטול ברוב ובפרט במידי דרבנן ודאי יש לסמוך על שיטת הפוסקים דס"ל דגם היכא דלא הי' ניכר המבטל בפ"ע מקודם שנתבטל דג"כ בטל המיעוט ברוב היתר ויש לנו על מה לסמוך להיתירא בנ"ד

יז) לכן יש לצרף סניף להיתירא למש"כ הפני יהושע ח' או"ח סי' י"ג להקל ביי"ש שעבר עליו הפסח ולבטלו ברוב וכתב שם דאפשר דגם הרא"ש מודה כו'. ואצ"ל לדעת הרמב"ם דמשמע דבאיסור דרבנן מותר לבטל לכתחילה אע"ג דביו"ד סי' צ"ח לא פסק לבטל לכתחילה כו': מ"מ מדברי הרמב"ם משמע דשרי אף לכתחילה כו' עכ"ל הפני יהושע ובאמת יש לדון בדברי הפנ"י הנ"ל די"ל דאף דס"ל להרמב"ם דאיסור דרבנן מבטל לכתחילה מ"מ אפשר דזה אינו רק באיסורי אכילה ולא באיסורי הנאה משום דהא נהנה מהריבוי וכמש"כ החוות דעת ביו"ד סי' צ"ט כעין סברא זו לתרץ קושיות הש"ך ביו"ד סי' צ"ט ס"ק י"ט: וכן הארכתי מזה בספרי באר יצחק ח' או"ח סי' י"ח א"כ לפ"ז בחמץ שהוא מאיסורי הנאה י"ל דגם הרמב"ם מודה דאין לבטל לכתחילה

יח) אכן יש לדון בזה להתירא לפי שיטת הפוסקים דהובא בטור יו"ד סי' צ"ט בבית יוסף שם דשיטת הרשב"א בת"ה הארוך דאיסור דרבנן שאין להם עיקר מדאורייתא מערבים אותם לכתחילה וילפו זה מתרומת ח"ל וחלת ח"ל דמבטלין לכתחילה והא תרומה טמאה אסורה בהנאה של כילוי לכמה פוסקים הוא מה"ת כמבואר במל"מ פ"ב ה' תרומות ה' י"ד וכמש"כ השאגת ארי' בסי' צ"ז בד"ה והשתא אחר שנתברר לנו כו' בשם הר"נ בשם הרמב"ן דתרומה טמאה אסורה בהנאה חוץ מן הנאה בשעת שריפתה כו' ולא קרינא בי' לכם מפני איסור הנאה שבה ע"ש וגם ביטול ברוב מקרי הנאה של כילוי דהא נהפך האיסור להיתר ובפרט לח בלח וכמש"כ בספרי באר יצחק ח' יו"ד סי' ו' וכפי שהבאתי שם בשם הרמב"ם בפ"א ה' אבות הטומאה דבהמה ששפעה חרדת דם אינו מטמא אף במשא יעו"ש: ואפ"ה מחמת קלות האיסור דהקילו חז"ל בזה התירו אף באיסורי הנאה לבטל ברוב ע"כ ה"ה בחמץ שע"ע הפסח דכיון דחזינן דהקילו חז"ל בזה דיהי' בטל ברוב היתר וכהכרעת המג"א בסי' תמ"ז ס"ק מ"ד דלא כהטור לפי דאינו דומה לשארי איסורים מדרבנן דהא צריך ששים עכ"פ משא"כ בחמץ דאינו אסור רק מטעם קנסא ובכזה לא קנסו ע"כ י"ל דמה"ט מקילינן בזה אף לבטל לכתחילה ברוב היתר ודינו כתרומת ח"ל שהקילו חז"ל ביותר משארי איסורין כמבואר בב"י שם ואף דיש לחלק דשאני חמץ דנאסר בהנאה מטעם קנסא א"כ אם יהי' יכול לערבו לכתחילה ברוב היתר אז לא הוי קנסא כ"כ דהא יכול לעולם לערבו ברוב היתר עכ"ז העיקר כמש"כ לעיל לדמות זה לאיסורים שהקילו חז"ל בהם ולבטלו לכתחלה ברוב היתר ובפרט דיש לדון דיי"ש חמץ הוי כמו תערובות חמץ בהמים ובתפוחי אדמה והוי כמו שנתערב כבר דבכה"ג להרבה פוסקים דמותר להוסיף עליהם ולבטל באיסורי דבריהם כמבואר ביו"ד סי' צ"ט שיטת המחבר שם וע"כ שפיר יש לנו לצרף זה לסניף לכל מש"כ ולערבו ברוב היתר ולהתירו וכמש"כ הפ"י שם. וע"כ הנני מסכים להיתירא ע"פ אופן זה וכמש"כ כת"ר להיתירא: סימן כג

א) מש"כ כת"ר לתרץ קושיות הרא"ש ביומא פ"ח סי' י"ב על הרי"ף דס"ל לרב הונא ור"נ דביוה"כ חייב קטן בן י"ב להתענות אף דבכל המצוות הוא פטור עד י"ג שנים דמ"ש יוה"כ מכל המצות וע"ז תי' כת"ר דרב הונא לטעמי' דס"ל בנדה (דף מ"ה) דמופלא הסמוך לאיש אם עבר על נדרו ושבועתו לוקה ע"כ מחוייב להתענות ביוה"כ לכפרה ולדידן דס"ל דקטן עצמו לא לקי אף במופלא הסמוך לאיש ע"כ פסקו דלא כרב הונא והר"נ ע"כ דבריו: ולפי דבריו הדין נותן לרב הונא ור"נ דקטן מופלא סמוך לאיש יהי' אסור במלאכה ביוה"כ משום דהא הכשר יוה"כ