עין יצחק חלק א סב

הא עושין קנינים אחרים כמו קנין סימטותא וכהנה ואף היכא דלא הוי בקנין חצר ג"כ מהני מכירת חמצו כידוע. ולכן חל הקנין אגב קרקע ושארי קנינים הנ"ל אף בפלגא מלוה של העיסקא וכמש"כ הקצות החושן בסי' ס"ו ס"ק ל"ה דהאי עיסקא דהוי פלגא מלוה ופלגא פקדון דגם פלגא מלוה נקנה באגב קרקע כיון דאסור למישתי בי' שיכרא ע"כ דינו כפקדון דנקנה באג"ק. וכן כתב הנתיבות בסי' ס"ו ס"ק ל"ח

ד) ובאמת יש בזה פלוגתת ראשונים דהנה הרב ר' עובדי' מברטנורה בכתובות פ' יו"ד משנה ג' כתב דעיסקא שביד אחרים הוי ראוי אלמא דס"ל דאין דינו כפקדון רק כמלוה וכן הוא שיטת המחבר בח"מ סי' ס"ז סעי' ג' דשביעית משמטת פלגא מלוה מהעיסקא. אכן האו"ת בסי' ס"ז ס"ק ו' הביא בשם הרדב"ז ח"א דס"ל דשביעית אינו משמט אף פלגא מלוה משום דדינו כפקדון יע"ש וזהו כמש"כ הקצה"ח הנ"ל ובאמת הרדב"ז סותר את שיטתו דהרדב"ז ח"ג סי' תקס"ד העלה דפלגא מלוה מהעיסקא מקרי ראוי משום דאין דינו כמלוה רק כפקדון. ובעצם הענין הנ"ל יש להאריך הרבה וכן בדברי הנתיבות סי' רע"ח ס"ק ד' מש"כ שם בשם תשובת דברי ריבות אך כיון דהוי פלוגתת הפוסקים אם פלגא מלוה דינו כפקדון או כמלוה ואי נימא דדינו כפקדון א"כ ממילא מהני מכירת הנותן דהא הוי כמו כל החמץ שלו דחל בו מכירתו וכן בהעיסקא דיכול למכור כדי שלא יפסיד מעותיו וע"כ הוי לכה"פ ספיקא דדינא אם חל מכירתו או לא ולכן בעבר הפסח דסגי ספק אחד להקל אזלינן לקולא ויכולים לדון דהי' זה נכלל בהלשון במכירת חמצו שמכר הנותן לכל החמץ שלו כיון דהוי כמו פקדון א"כ מקרי שלו ע"כ דעתי מסכמת להקל ואם הי' כן בפסח עצמו יש להתיישב עדיין הרבה בכ"ז אך לאחר הפסח יש להקל בוודאי, וכעת אמרו לי כי בשנים הללו יש הרבה מן קמח קרופצטקי שלא נתכבסו החטים כלל וע"כ בפשיטות יש להתיר בכה"ג וכל מה שנתבאר יש מזה תועלת להתלמד במק"א: סימן כב

ב"ה יום ה' סיון תרכ"ט לפ"ק קאוונא. מה שהשבתי לרב גדול א' מן חו"ל

מכתבו הגיעני ע"ד שאלתו באחד שקנה יי"ש מן אדון א' ע"פ שלוחו ונתן או"ג וגם קאנטראקט ע"ש המשלח ובתוך כך עבר עליו הפסח ולא מכר זה במכירת חמץ כנהוג ובתוך ימי החג הנ"ל בא האדון להמשלח וסיפר לו כי שלוחו קנה עבורו יי"ש ועשה עבורו קאנטראקט וסילק לו המותר הנ"ח עבור היי"ש רק מה שמגיע עבור מנת המלך שקורין אפלאטע זה לא סילק עדיין וחוב אפלאטע עולה הרבה יותר ממחצה שיווי היי"ש ונשאל כת"ר אם יש איזה צד היתר וצידד כת"ר בפלפולו מה דיש לצדד איזה היתר בזה וביקש כת"ר ממני לחוות דעתי בזה ומחמת רוב טרדתי לא באתי רק בקצרה בעז"ה: ענף א

א) והוא כי בקנין מעות מא"י ידוע דהוי ספק פלוגתא כמבואר ביו"ד סי' ש"כ ובאו"ח סי' תמ"ח ומש"כ המ"ב בסי' נ"ט והובא במג"א סי' תמ"ח דרוב ס"ל כרש"י במק"א כתבתי להוכיח להיפך מהא דח"מ סי' קצ"ח סעי' ה' וסי' קצ"ט סעי' א' וסעי' ב' וסעי' ג' דהיכא דהוי דבר שאינו מצוי מוקמי על דין תורה דמעות קונה וכן היכא דשייך לומר העמידו דבריהם על ד"ת וכה"ג אלמא דפסיקא להו להשו"ע דמה"ת מעות קונה בישראל א"כ ממילא לא"י במשיכה ע"כ מסתברא ביותר לנקוט בא"י הקנין משיכה אבל לא מעות ולכה"פ הוי ספיקא דדינא: וכיון דחמץ שעבר עליו הפסח הוי דרבנן: א"כ בספיקא קיי"ל להקל ואף דנולד הספק בדאורייתא בפסח מעת שנודע לו בפסח אחר זמן איסורו עכ"ז הא מה"ת בביטול בעלמא סגי ולא נולד הספק מעיקרא רק בדרבנן ואף אם לא ביטל חמצו וגם הא יש לדון בזה הרבה ואכ"מ מ"מ יש לדון דזה דומה למה דמבואר ביו"ד סי' ס"ו גבי דם ביצים בספק אם על החלמון טריפה או לא דבתערובות מקילינן אף דנולד הספק בדאורייתא מקודם התערובות עכ"ז כיון דיש סוברים דם ביצים דרבנן ע"כ אף דלא קיי"ל כן לדינא מ"מ מהני זה דלא יהי' נקרא נולד הספק בדאורייתא וה"ה בנ"ד כיון דלשיטת הר"נ דחמץ המופקד אין המפקיד עובר בבל יראה רק מדרבנן ע"כ אף דלא קיי"ל כן כמבואר בסי' ת"מ סעי' ד' עכ"ז הועיל לנו עכ"פ שיטת הר"נ דלא יהי' דינו כמו נולד ספק בדאורייתא ועיין מזה בס' לבושי שרד בחדושי דינים ליו"ד ס"ק מ"א ואכמ"ל בזה וע"כ מצד הקנין כסף יש לכאורה להקל

ב) אכן מה שיש להחמיר הוא מצד כיון דע"פ מנהג שנהגו דקנין מעות ובצירוף קאנטראקט יהי' מועיל הקנין אף בא"י וכמש"כ כעין זה הנתיבות בסי' קצ"ד ס"ק ח' בשם תשובת הרמב"ן. א"כ יהי' דינו כמו חמץ של ישראל שעבר עליו הפסח אך במחנה אפרים ה' מכירה קנין משיכה סי' ט' כתב שם בשם הרמב"ן דאפי' נהגו לקנות בכסף מ"מ אינו מתחייב בבכורה מה"ת ובאמת י"ל דאף דנימא דמנהג מהני בקנינין עכ"ז אין דינו כדאורייתא אלא כדרבנן וכמש"כ הנתיבות בסי' ר"א ס"ק א' דמנהג שנהגו הסוחרים לא חשבינן אותו רק לקנין דרבנן כו' ובאמת כן הדעת נוטה דאל"כ איך כתבו כמה פוסקים דקנין דרבנן לא יהי' מועיל לקנות מה"ת הא כיון דעכ"פ נהגו בקנין דרבנן א"כ לא יהי' גרוע ממנהג שנהגו מצד עצמם. וה"ה היכא דחז"ל תקנו דיהי' נחשב לקנין מצד דחשו לטובת התגרים וכדומה דג"כ לא יוגרע ממנהג בעלמא ומצינו באה"ע סי' כ"ח ב"ש ס"ק ו' בשם ר' ירוחם דקידשה במע"ש דאינה מקודשת רק מדרבנן משום דקנין דרבנן לא מהני לקנות מה"ת. אף דהתם דנהגו התגרים במעמ"ש ותקנת חז"ל זה הי' לטובת התגרים ואפ"ה לא מהני לחול בזה קנין מה"ת ומצינו דאף בדבר שאינו ברשותו מהני סטומתא: ודלא כהקצה"ח והנתיבות בסי' ר"א שכתבו בפשיטות דבשלב"ל לא מהני סטומתא דלא כן משמע ביו"ד סי' רס"ד בש"ך ס"ק ז' ועיין בספר עצי לבונה ליו"ד שם ואכמ"ל בזה: ועכ"ז כתבו כמה פוסקים דקידשה במע"ש לא הוי רק קידושי דרבנן וע"כ הדעת נוטה דמנהגא לא הוי קנין דאורייתא. ולא עדיפא מקנין דרבנן

ג) ובקנין דרבנן הא ידוע מש"כ במחנה אפרים ובגט פשוט סי' ק"כ ס"ק ה' ובמקור חיים סי' תמ"ח ובתשובת רע"א סי' רכ"ב שכתבו כולם להסביר דהפקר כו' הפקר עכ"ז אין להם כח להקנות לאחר ואנכי לעצמי מצאתי כזה בעז"ה בים של שלמה ליבמות פ' י' סי'. י"ט שכתב דזה תלוי בהפלוגתא דאי' ביבמות (דף פ"ט) ובגיטין (דף ל"ו) דר' יצחק יליף מן אשר לא יבא כו' יחרם כל רכושו א"כ אין לנו ילפותא דיהי' יכולים להקנות לאחר רק לר"א דיליף שם מן אלה הנחלות כו' א"כ זוכה ממילא כמו בירושה דממילא עכ"ל היש"ש בקצרה ותמהני על גדולי האחרונים שלא הביאו לדברי היש"ש הנ"ל ולפ"ז למאי דפסק הרמב"ם בפ' כ"ד ה' סנהדרין ה' ו' כהך דרשא ר' יצחק משום דכן מבואר בשקלים (דף ג') רק דרשא דר' יצחק.