עין יצחק חלק א סא

י"ג גבי אבר הנשבר שמחובר מעט דאין להחמיר לחשבו איסור דבוק דהוי כתרי חומרא דסתרי אהדדי עיי"ש אבל ז"א שייך אלא בדברים החשובים שנתערבו משא"כ בחמץ בפסח וכה"ג שלא נתנו חכמים בהם שיעור דאינם מצד חשיבותם ע"כ אין חומרתן מצד דהוי כהוכר האיסור וכדין קבוע אלא משום חומרת האיסור ע"כ בכה"ג עדיין יש לדון לפי שיטת המרדכי הנ"ל דכיון דבעת שנתערבו לא הי' עליו דין ביטול ע"כ אף לאחר זמן אינם מתבטלין מצד דאז הוי אינו ניכר האיסור וההיתר בפ"ע ומצאתי בס' ברוך טעם בשער התערובות פ"א מש"כ בשם איסור והיתר וז"ל כתב בסמ"ק והטעם דכולהו מתניתין חשיבתו חשיבי קבועים וכל קבוע כמעמ"ד והיינו הצדדים הנ"ל אבל מש"כ הוא מצד דשיל"מ אינם מצד חשיבתו אלא משום שלא נתנו חכמים בהם שיעור כו' עכ"ל האו"ה וגוף הספר אינו ת"י כעת ועיין במנחות (דף כ"ג) בתוס' ד"ה שחוטה כו' וקצרתי ולכן שפיר כתבתי מה דיש לדון לכאורה להחמיר בנ"ד

ט) אך כיון שמצאתי בתשובת הגאון רע"א זצ"ל סי' כ"ו באמצע התשובה בד"ה מש"כ מעכ"ת נ"י דהקדירות מותרים בפסח האחר דלגבי איסור משהו סמכינן על הגאון חכ"צ דאחר י"ב חודש הוי עפרא הא מ"מ אם אירע זה בסוף ימי הפסח יהי' הקדירות אסורין בפסח הבא תחילת ימי הפסח דעדיין לא כלו כל י"ב חודש אבל באמת א"צ לזה דהא התבשיל עצמו שנמצא בו החיטה ג"כ מותר בפסח הבא דבטעם לא אמרינן חוזר וניעור עכ"ל הגאון הנ"ל אלמא דס"ל להגאון הנ"ל בפשיטות דגם התבשיל מותר לשנה הבאה בפסח הבא וכן מצאתי בספר מקור חיים סי' תמ"ז ס"ק ה' דכתב בפשיטות דהתערובות לא נאסר לשנה הבאה בפסח: ע"ש וכבר כתבתי לעיל כן בשמם. ע"כ מבטל אני את דעתי מפני דבריהם משום דמה שכתבתי להחמיר לכאורה עפ"י שיטת המרדכי הנ"ל באמת יש לדון דכיון דמה"ת בטל חמץ בפסח א"כ מתחיל הביטול מה"ת מהתחלת התערובות ונגמר הביטול לאחר זמן כנ"ל וגם ראיתי בספר בינת אדם בשער הקבוע פ"א שכתב בכל דברים שאינם מתבטלים כמו חמץ בפסח דעשאוהו כאילו אין כאן רוב והוי כמו קבוע דאורייתא ע"ש א"כ לפ"ז דומה שפיר לכל דברים החשובים שנתרסקו דבטלים דלא שייך בזה דין המרדכי הנ"ל כיון דמה"ת בטלים מיד ובשביל מה דאינו בטל מדרבנן לא שייך להחמיר בזה מצד דברי המרדכי הנ"ל ובלא"ה הא נתבאר בספרי באר יצחק ח' יו"ד סי' ל"א ענף ג' דהרבה חולקין על שיטת המרדכי בזה. ולכן בדרבנן אזלינן בתר המקיל. ולכן לדינא אני מסכים דמותר התבשיל והקדירות בפסח דשנה הבאה אם לא נאסר רק מצד תערובות משהו: סימן כא ב"ה יום ה' ב' ר"ח אייר תרל"ב לפ"ק קאוונא

נשאלתי ע"ד קמח קרופצטקי שעבר עליו הפסח שלא נמכר במכירת חמץ ונתווכחו הרבנים בזה דיש מהם שאמרו לדון להיתירא משום דיש ספק ספיקא להיתירא ספק שמא לא נלתתו ואת"ל דנלתתו אכתי ספק שמא לא לתתן בדרך שנתחמץ וכמבואר בסי' תנ"ג סעי' ד' ובט"ז שם ס"ק ג' ומטעם זה אף בפסח עצמו יש להקל ויש מהם שהחמירו לפי דלא ה"ל ס"ס המתהפך והאריכו בזה ובקשו ממני לחוות דעתי בזה

א) והנני להשיבם בקצרה והוא די"ל דמהני ס"ס זה אף דלא הוי מתהפך וכפי שכתב הש"ך בסי' ק"י בכללי ס"ס ס"ק ט"ו במה דאמרו ס"ס בספק על הארי ואת"ל דלא על אכתי ספק שמא לא דרס דאף דלא הוי מתהפך מ"מ כיון דאין יכולים לדון הספק שמא דרס אלא אם נימא דעל הארי ע"כ הוי זה ס"ס מעליא. וכן הוא כלל בכל הס"ס היכא דאין אתה יכול לדון ספק ב' מתחילה אלא אם דנין מתחילה על ספק א' ע"כ מהני ס"ס זה והחוות דעת בכללי הס"ס כתב דלכן מהני ספק על ואת"ל לא על שמא לא דרס אף דהוי ס"ס מש"א משום כיון דהוי ספק בעיקר הריעותא שאני ע"ש א"כ ה"ה בנ"ד כיון דאין אנו יכולים לדון ספק שמא נתחמצו אלא אם אנו דנין דנתכבסו משום דאם לא נתכבסו הא קיי"ל דאחזוקי ריעותא לא מחזיקינן א"כ שפיר מהני ס"ס זו והוי ספק בעיקר הריעותא בנ"ד וכסברת החוו"ד

ב) אלא מה דיש להחמיר בזה לפמש"כ הצמח צדק בסי' ל"ב דלתיתה שלנו הוא חמץ גמור דשוהין הרבה במים ולא דמי ללתיתה דש"ס. והובא בפרמ"ג סי' תנ"ג ובבאר הטיב סי' תנ"ג ס"ק יו"ד ע"כ לא שייך זה הס"ס בנ"ד וכן אם רוב מכבסין החטים אין לדון לספק שמא לא נתכבסו וע"כ אף בעבר הפסח דסגי ספק א' להקל משום ספק דרבנן מ"מ בנ"ד לכאורה יש להחמיר משום דאף ספק א' להקל לא הוי ובאמת איני יודע אם רוב מכבסין החטים במדינה שנעשה שם הקרופצטקע או לא: ואפשר להקל בזה ע"פ מש"כ הר"נ בחולין (דף ס"ג) לתרץ קושיות התוס' שם ד"ה ודילמא דעוף טמא כו' וכתב הר"נ שם לתרץ קושיות התוס' דכיון דיש מיעוט טריפות ומיעוט טמאות א"כ מצרפינן הנך תרי מיעוטי והוי פלגא ופלגא יע"ש וכן מצינו בברכות (ד' נ"ג) דה"ל מיעוטא לכשפים ומיעוט לגמר הכלים אשתכח רובא דלאו לריחא עביד כו' וב"ב (ד' צ"ג) תוס' ד"ה איכא למימר מקמה אתא כו' וסמוך מיעוטא דמפילות למיעוט דמביעתותא כו' והוה מחצה על מחצה עכ"ל ויש להאריך בפרט זה רק אין העת גורם להאריך בכ"ז ע"כ לפ"ז י"ל ה"ה בנ"ד אף אם יבורר כי הרוב מכבסין מ"מ אכתי איכא מיעוט דאינן מכבסין וכן אף דנימא דרוב שמכבסין נתחמצו מ"מ מיעוט איכא דנתכבסו באופן דלא נתחמצו ע"כ בהצטרפות הנך תרי מיעוטי ביחד ה"ל פלגא ופלגא וה"ל ספק דרבנן בחמץ שעבר עליו הפסח ולהקל וזהו כלל חדש בענין ס"ס ולא הערו בזה האחרונים אך מ"מ גם מטעם זה קשה להקל משום דיכול להיות דאף מיעוט גמור ליכא בכ"ז וכיון דהמיעוט לא נתברר ע"כ אף לשיטת הר"נ הנ"ל אין לצרף שני מיעוטי ביחד ודוקא היכא דאיכא שני מיעוטים הידועים אז יש לדון ולצרף אותן ביחד דיהי' כמו מחצה על מחצה אבל היכא דלא נתברר לנו המיעוט גמור א"כ אין ספק מיעוט מוציא מידי וודאי רוב ע"כ לכאורה אין מקום להקל בנ"ד אף לאחר הפסח

ג) ומ"מ נלע"ד להקל בנ"ד מטעם אחר דהא כתב כת"ר דעצם הסולת הי' עליהם שטר עיסקא לאחד שהלווה מעות לבעל הסחורה של הסולת ובעל העיסקא מכר חמצו כד"ת ולפ"ז נלע"ד לומר דלא מבעיא פלגא פקדון של הנותן העיסקא וודאי דחל הקנין של הנותן כדין כל פקדון שת"י אחרים דיכול המפקיד למוכרן ע"פ קנין אגב קרקע כמו הנהוג במכירת חמץ שמוכרין ע"י קנין אג"ק ובאמת מה שראיתי באיזה מחברים שכתבו להחמיר בקנין אג"ק על המכירת חמץ משום שקנין אג"ק הוא מדרבנן לשי' התוס' בב"ק (ד' י"ב). ובאמת יש לדון דקנין דרבנן ג"כ מהני בזה ואכמ"ל ובפרט דהתוס' בקידושין (דף ה' ע"א) ד"ה שכן פודין כו' שכתבו דמה לקרקע שכן קונין מטלטלין אגבן כו' מוכח דס"ל דקנין אג"ק הוא מה"ת. ועיין בש"ך סי' שס"ג ס"ק ב' ובמק"א הארכתי בזה. וכן