עין יצחק חלק א ס

ח' ואז הי' ניכר כ"א בפ"ע משא"כ בנ"ד דלאחר הפסח עיקר התחלת הביטול דהא בפסח עצמו אינו בטל כלל מחמת תקנת חז"ל דחמץ בפסח במשהו וכיון דאחר הפסח הוא כבר בתערובות ע"כ אין בזה דין ביטול כלל כיון דלא ניכר כ"א בפ"ע וע"כ נאסר אף בפסח הבא. כי אין בזה דין ביטול כלל

ה) ועפ"ז יש מקום לתרץ קושיות המג"א סי' תמ"ז ס"ק מ"ד שהקשה על הטור דס"ל דחמץ לאחה"פ דבטל דדוקא בס' מבטל ולא ברובא והקשה המג"א עליו מהא דפסחים (דף ל') דאמרו חמץ בזמנו בין במינו בין שלא במינו אסור במשהו שלא בזמנו בין במינו בין שלא במינו מותר כר"ש ומי אמר רבא הכי והא אמר רבא ר"ש קנסא קניס ה"מ בעיני' אבל ע"י תערובות לא עכ"ל ולשיטת הטור מאי פריך וכי ס"ד דמשום קנס יהא חמור מכל איסורים דהא רבא ס"ל כל האיסורים בס' כו' עכ"ל אכן לפי מש"כ ע"פ כלל המרדכי הנ"ל וע"פ פירושי האחרונים הנ"ל דהיכא דלא ניכר המבטל בפ"ע אין בו דין ביטול. א"כ בחמץ בפסח שנתערב בפסח עצמו אז אין בו דין ביטול משום דנאסר כולו אז ועיקר התחלת הביטול מתחיל לאחר הפסח והא לאחה"פ אין ניכר אז ההיתר והאיסור כ"א בפ"ע דהא המה כבר בתערובות וע"כ שפיר פריך הגמ' כיון דאף לר"ש אסור חמץ לאחה"פ מדרבנן וכיון דבעי בי' דין ביטול ע"כ אף ס' לא מהני בי' מן הדין משום דלא ניכר אז הביטול: וע"ז שפיר מתרץ הש"ס ה"מ בעיני' אבל ע"י תערובות לא וכיון דלא קניס בכה"ג דהוי ע"י תערובות ע"כ לא בעינן בזה דין ביטול כלל ואף היכא דבכה"ג בשארי איסורים לא בטל עכ"ז בחמץ לאח"ז בטל שפיר ועכ"ז בעי דוקא ס' לשיטת הטור משום דס"ל דפחות מששים אין עליו שם תערובות והוי כמו בעיני' ומשמעות הלשון דאמרו דשלא בזמנו מותר משמע דאף בחמץ שנתערב בזמנו מ"מ בעבר עליו הפסח והוי עכשיו שלא בזמנו ג"כ מותר ושפיר הקשה הגמ' ועפ"ז מתורץ קושי' הב' דהקשה המג"א שם דלשיטת הטור דקאי על ס' דל"ל לרבא לומר שלא בזמנו מותר כר"ש והא אף לר' יהודה ג"כ מותר כמו כל איסורים דבטל בס' ולפמש"כ אתי שפיר משום דלר"י דמן הדין אסור לאחה"פ א"כ בעי בי' דין ביטול וכיון דכה"ג מקרי לא ניכר המבטל והבטל ע"כ אין בו דין ביטול כלל ואינו מותר רק לר"ש דס"ל דעיקר איסורו הוא רק בתורת קנסא וע"י תערובות כל דהו לא קניס ר"ש וזהו לר"ש דוקא ומתורץ קושיות המג"א

ו) אכן יש לסתור זה מהא דגיטין (דף נ"ד) דנפלו אגודי פרך ונתפצעו בשוגג יעלו וכן מבואר ביו"ד סי' ק"א דברי' וחתיכה הראוי' להתכבד אם נתרסקו לאחר שנתערב דבטל ברוב והא התם בעת שנתערב לא הי' עליו דין ביטול משום דדבר חשוב לא בטיל ואימתי מתחיל הביטול לאחר שהוא כבר בתערובות ונתרסק עכשיו א"כ הוי כמו שכתבתי לעיל דהיכא דאין ניכר המבטל בהבטל בעת התערובות דאין בו דין ביטול ומדחזינן דאף בכה"ג בטל ע"כ מוכח מזה דכיון דמה"ת אף דבר חשוב בטל ברוב והא דלא בטל אין זה רק מדרבנן ע"כ בכה"ג אינו שייך דין של המרדכי הנ"ל כי הביטול מתחיל מעת התערובות ונגמר לאחר זמן

ז) ועפ"ז יש לתרץ קושי' הפרי תואר שהובא בספרי באר יצחק ח' או"ח סי' ל"ח ענף א' דהקשה על הסוברים דאין מבטלין איסור לכתחילה אינו אלא מדרבנן מהא דגיטין (דף נ"ד) גבי נפלו אגודי פרך דקאמ' הגמ' והא הכא דמה"ת חד בתרי בטל ורבנן גזרו כו' ואי נימא דביטול איסור אינו רק מדרבנן א"כ למה הוצרכו לומר דמה"ת חד בתרי בטל והא בלא"ה לא הוי אלא איסור דרבנן ע"ש אכן לפי מה שכתבתי אתי שפיר דכוונת הש"ס התם בגיטין להקשות על הא דס"ל לר' יהודה דנפלו אגוזי פרך אחד שוגג וא' מזיד לא יעלו מקשה הש"ס והא הכא דמדאורייתא חד בתרי בטל ורבנן הוא דגזרי וקא קניס ר' יהודה משום דהי' מקום לומר דטעמא דר' יהודה דאינו בטל אף בשוגג משום טעם הנ"ל דכיון דבעת התערובות לא הי' עליו דין ביטול, ולאחר שנתפצע דאז אינו ניכר הבטל בהמבטל לא שייך בו דין ביטול עפ"י סברת המרדכי הנ"ל ולכן קאמר הש"ס והא מה"ת בטל אף דבר חשוב ואינו אלא גזירה מדרבנן מה דאינו בטל: ולכן בכה"ג לא שייך דברי המרדכי הנ"ל משום דהביטול מתחיל מהתחלת התערובות ונגמר הביטול בעת שנתפצע. וע"כ הא דס"ל לר' יהודה דאף בשוגג אינו בטל טעמי' משום קנס דקניס שוגג אטו מזיד ושפיר מקשה ומתורץ קושיות הפ"ת הנ"ל: הגה"ה

ובמק"א תרצתי לקושיות הפ"ת הזה ע"פ הא דסוף תמורה דכל הנשרפים לא יקברו ורש"י וברטנורא כתבו שם דלכן לא יקברו דחיישי דמשכח אינש ואכל להו אכן התוס' בביצה (דף כ"ז) בד"ה על החלה שנטמאת כו' כתבו דלכן אסור ליתן חלה טמאה לכלבו משום דמפקיע מצות שריפה וכ"כ הר"נ שבת ר"פ מפנין ע"ש בתרומה. ורש"י דסוף תמורה הנ"ל אפשר דאזיל לשיטתו שכתב בביצה שם טעם אחר על הא דאין נותנה לכלבו ולשיטת התוס' והר"נ הנ"ל שאינו רשאי להפקיע ממצות שריפה ומה"ט הנשרפין לא יקברו ע"כ אגוזי פרך דכלאי הכרם דמצותן בשריפה כמבואר סוף תמורה דיליף מן תוקדש. א"כ ברור במה דבעי שריפה אין רשאי מה"ת לערבו ברוב היתר דהא אחר שנתבטל ברוב יתהפך איסור להיתר כמבואר ביו"ד סי' ק"מ ולא יהא יכול לקיים אח"ז מצות שריפה דהא ליכא אז שום איסור כלל אחר שנתבטל ולכן אסור מה"ת לערבו ברוב כמו שאסור מה"ת ליתנו לכלבו וע"כ הוצרך הש"ס לומר הא מן התורה חד בתרי בטל. אבל לולי זה הי' אסור מה"ת לבטל. ושפיר פסק הר"נ בחולין בסוגיא דזרוע בשלה בשם התוס' דמה"ת מותר לבטל איסור משום דלשיטת הר"נ בשבת והתוס' דביצה הנ"ל יש לחלק דשאני הא דגיטין דהוי מנשרפין כנ"ל ועוד נלע"ד לתרץ קושיות הפ"ת הנ"ל ע"פ מה שחלק החוו"ד בסי' צ"ט ס"ק ח' דאיסור הנאה אסור לבטל אף דליכא אלא איסור דרבנן משום דהא נהנה ממה שנתרבה ההיתר ע"ש א"כ כש"כ באיסור הנאה מה"ת דוודאי יש לדון דאסור מה"ת לבטל מהאי טעמא. ושם בגיטין מיירי בכלאי הכרם דאסור בהנאה לכן אסור לבטל מה"ת בעבור שיהנה במה שירבה ההיתר מדבר שהוא אסור מהנאה מה"ת וקושיות הפ"ת מתורצת (עד כאן הג"ה)

ח) נחזור לענינינו במה שכתבתי למעלה והוא דיש לחלק דשאני דבר חשוב דאינו בטל משום דיש לו דין קבוע מדרבנן כמבואר בזבחים (דף ע"ב) על הא דבע"ח חשיבי ולא בטלי דמקשה הש"ס מנמשוך חד מינייהו ומתרץ דה"ל קבוע ע"כ אלמא דמוכח מהתם דכל מה דגזרו חז"ל דאינו בטל מצד חשיבות דעשאוהו כדין קבוע ועיקר קבוע דאורייתא אינו רק היכא דניכר האיסור כמש"כ התוס' בכ"ד וכיון דחז"ל גזרו לקבוע דרבנן משום דעשאוהו כאילו הוכר האיסור כמבואר בפוסקים ע"כ אין שייכות לזה דברי המרדכי הנ"ל משום דהא עיקר דברי המרדכי הוא דאינו ניכר הבטל והמבטל כ"א בפ"ע אין לו דין ביטול וזה אינו שייך אלא ביבמה שרקקה דם וכה"ג משא"כ בדבר חשוב שנתערב דאיך תוכל לומר דלכן לאחר שנתרסק אין בו דין ביטול משום דבעת שנתרסק לא הי' ניכר הבטל והמבטל בפ"ע. דזה אינו דאם תאמר להחמיר מצד שאינו ניכר הבטל. א"כ ממילא הי' ראוי להמבטל בעת התחלת תערובות אף דהי' אז דבר חשוב ועיקר מה דגזרו חז"ל דאינו בטל משום דעשאוהו כמו קבוע דאורייתא דעיקרו הוא רק בניכר האיסור וכיון דדינו כמו דהוכר האיסור א"כ שייך בי' דין בטול לאחר שנתרסק דהא שנתרסק הי' ניכר האיסור וההיתר בפ"ע ולהחמיר ולומר דאינו בטל בתחילה משום חומרת חז"ל דהוי כהוכר האיסור ועכשיו שנתרסק הא בעת שנתרסק הוי מה"ת כמו דלא הוכר האיסור זה אינו סברא לומר כן דהא הוי תרי חומרי דסתרי אהדדי וכעין זה כתב הש"ך ביו"ד סי' נ"ה ס"ק