עין יצחק חלק א נט

קדירות שנאסרו בפסח מחמת תערובות משהו אם מותרין להשהותן ולהשתמש בפסח דשנה הבאה משום דהא בשנה הבאה בפסח אז הוי כמו תערובות דקודם פסח דמותר: או דילמא כיון דחל עליהם שם איסור עכ"פ בפסח העבר ע"כ לא פקע שם איסור בפסח הבא לשנה הבאה וה"ה י"ל בכל תערובות שנאסרו בפסח מחמת חמץ משהו אם מותרין להשהותן ולאכול מהם בפסח דשנה הבאה וכנ"ל

א) ולכאורה יש להוכיח זה ממה שכתב המרדכי פ' כל שעה דין תקע"ג וז"ל בשם רבינו חיים כ"ץ דבר החוזר לאיסורו מאליו כגון חמץ שחוזר לשנה הבאה לאיסורו לא שייך בי' דשיל"מ כו' עכ"ל וקשה דהא העלה הר"נ בפסחים פ"ב דעיקר הטעם הא דחמץ הוי דשיל"מ אע"ג דמדרבנן אסור לאחה"פ מ"מ כיון דהתערובות מותר ע"כ מקרי התערובות בשם יל"מ ע"ש: וידוע שיטת המרדכי בפ"ב דפסחים דין תקנ"ד ותקנ"ה דחמץ קודם זמנו בטל בסמ"ך ואינו חוזר וניעור לאסור בפסח: א"כ קשה במש"כ המרדכי דחמץ מקרי חוזר לאיסורו דהא בעיני' בלא"ה לא מקרי דשיל"מ דהא נאסר מדרבנן לאחה"פ: וע"כ עיקר הטעם דהוי יל"מ ע"י תערובות. א"כ איך מקרי חוזר לאיסורו לשנה הבאה דהא נתבטל לאחה"פ ע"י תערובות ואינו חוזר וניעור כשיטת המרדכי ומוכח מזה דס"ל להמרדכי דכיון דחל על התערובות בפסח שם איסור ע"כ נאסר ממילא אף לשנה הבאה ולא שייך בזה דין דבטל ואינו חוזר וניעור משום דשאני היכא דנתערב בשעת היתר מקודם פסח ולא היכא דנאסר בתערובות בפסח

ב) ויש לדחות ראי' זו משום דהא הביא הר"נ בפ"ב דפסחים שם דבעלי סברא האומרים דחמץ בפסח הוי דשיל"מ כמש"כ הרמב"ם פ' ט"ו ה' מ"א והרמב"ן במלחמות דאע"ג דמדרבנן אסור לאה"פ מ"מ כיון דמה"ת מותר לאחר הפסח מקרי יל"מ. רק הר"נ דחה זה הטעם כיון דהוי חומרא מדרבנן במה דאסרו לכל דשיל"מ ע"כ אין סברא להחמיר כיון דנאסר עכ"פ מדרבנן אבל באמת מצינו גם להש"ך ביו"ד סי' ק"ב ס"ק ח' בכלי שנתערב שכתב דאסור להשתמש עד אחר מעל"ע כיון דאחר מעל"ע מותר מה"ת דינו ככל יל"מ ע"ש אלמא דס"ל להש"ך כשיטת בעלי סברא זו דדחה לי' הר"נ משום דמסתבר טעמייהו וכמש"כ הצ"צ סי' ס"ט גבי ביצת טרפה שנולד ביו"ט שנתערב דמקרי יל"מ משום דכל מה דאפשר למעבד בהיתר עבדינן: וכמש"כ מזה בספרי באר יצחק ח' יו"ד סי' כ"ח ענף ה' דזה הדין תלוי במה דאי' בפ"ב בבכורים מ"ב על משנה דאסורים לאכול הבכורים שנתערבו דשיטת הר"מ בפ"י וכן הרע"ב שם דאסורים אף לזרים ואע"ג דאיסור זרות אין לו מתירין עכ"ז כיון דאיסור חוץ לחומה הוי יש לו מתירין מקרי יל"מ משום דכל מה דאפשר לתקוני מתקנינן ושיטת הר"ש שם דרק לכהנים יל"מ אבל לזרים אין לו מתירין כיון דאיסור זרות לא יהי' לו היתר. ועיין במג"א סי' שי"ח ס"ק ב' שכתב טעם אחר בשיטת הר"מ והרע"ב הנ"ל. אבל לדעתי נראה כן ועיין בתשובת רע"א זצ"ל סי' ס"ה ולפ"ז י"ל דהרמב"ם דס"ל דחמץ בפסח מקרי יל"מ דאזיל לטעמי' דס"ל בפי' המשנה דבכורים פ"ב הנ"ל דאסורים אף לזרים בתערובות מחוץ לירושלים. והטעם הוא כנ"ל דכיון דיהי' בהיתר קצת מקרי יל"מ אף דלא יהי' מותר לגמרי וה"ה חמץ בפסח כיון דיהי' קל איסורו לאחה"פ

ג) אכן לשון הרמב"ם פ' ט"ו ה' מ"א ה' ט' משמע דלכן חמץ מקרי יל"מ משום דהתערובות יהי' מותר לאחה"פ דז"ל הרמב"ם שם חמץ בפסח לפי שאין התערובות אסורה לעולם שהרי לאחר הפסח תהי' כל התערובות מותר כמו שביארנו לפיכך אוסר בכל שהו כו' עכ"ל אלמא דהרמב"ם ס"ל כשיטת הר"נ דכתב דעיקר סברתם מה דחמץ מקרי יל"מ משום דהתערובות יהי' מותר לאחה"פ ולא כמש"כ לעיל והא דבכורים הנ"ל י"ל דטעמו שם ע"פ הסבר המג"א ה' שבת כנ"ל אכן בשיטת המרדכי הנ"ל דכתב דלכן חמץ לא מקרי יל"מ משום דחוזר לאיסורו אף דס"ל דחמץ קודם פסח שנתבטל אינו חוזר וניעור עכ"ז י"ל דעיקר סברתו משום דס"ל כשיטת הסוברים המובא בר"נ הנ"ל דלכן חמץ מקרי יל"מ משום דהא מה"ת מותר לאחה"פ כנ"ל וכיון דעיקר הטעם דס"ל דהוי דשיל"מ משום דאף בעיני' יהי' מותר לאחה"פ מה"ת. ע"כ שפיר כתב המרדכי דלא הוי דשיל"מ משום דהא חוזר ונאסר בעיני' לשנה הבאה וס"ל להמרדכי ג"כ כמש"כ הר"נ שם לומר שקרוב הדבר לומר דלא מקרי יל"מ אלא כשהמין בעצתו עתיד להיות מותר אבל היכא שבעיני' יהי' אסור אע"ג דתערובתו יהי' מותר אין זה בכלל דשיל"מ ע"ש בר"נ. ע"כ עדיין י"ל דאף דהתערובות יהי' מותר בפסח דשנה הבאה משום דגם בכה"ג שייך לומר דנתבטל קודם פסח מ"מ כיון דבעיני' יהי' אסור בפסח דשנה הבאה. ע"כ אין זה בכלל דשיל"מ ונסתר ראי' זו וכן י"ל בכוונת הרמ"א דהביא ביו"ד סי' ק"ב סוף סעי' ד' דיעה קמייתא בסתמא דס"ל דחמץ לא מקרי דשיל"מ וע"ש ולפ"ז הסברא נותנת לומר דאף בנתערב בפסח מ"מ מותר לשנה הבאה משום דנתבטל לאחה"פ ואינו חוזר וניעור בפסח הבאה בלח בלח שוב מצאתי במקור חיים לה' פסח סי' תמ"ז ס"ק ה' שכתב להדיא בכה"ג בפשיטות דלא יאסר לשנה הבאה כיון שנתבטל קודם פסח אין חוזר וניעור עכ"ל המק"ח וגם כתב כנ"ל בכוונת המרדכי הנ"ל וכן מצאתי בתשובת רע"א זצ"ל סי' כ"ו באמצע התשובה בד"ה מ"ש מעכ"ת ני' דהקדירות מותרים בפסח האחר דלגבי איסור משהו סמכינן על החכ"צ דאחר י"ב חודש הוי עפרא הא מ"מ אם אירע זה בסוף הפסח יהי' הקדירות אסורים בפסח הבא תחילת ימי הפסח דעדיין לא כלו יב"ח אבל באמת א"צ לזה דהא אפי' התבשיל עצמו שנמצא בו החטה מותר בפסח הבא דבטעם לא אמרינן חו"נ עכ"ל תשובת רע"א זצ"ל שם. הרי להדיא דגדולי האחרונים הנ"ל ס"ל בפשיטות דאף בתערובות שנתערב בפסח מ"מ מותר בפסח האחר דגם בכה"ג שייך דבטל קודם פסח ואין חוזר וניעור

ד) שוב ראיתי די"ל בזה לפי שיטת המרדכי סוף חולין המובא במל"מ ה' מטמאי משכב ומושב פ"א ה' י"ד דס"ל דדבר שלא הי' ניכר האיסור וההיתר בעת הביטול לא שייך בי' ביטול ודוקא בדבר הניכר בפ"ע מקודם שייך בי' ביטול ומבואר בדורש לציון בדרוש י"ג דאף במה דלא הי' מעורב תחילת ביאתו לעולם מ"מ כיון דבעת הביטול לא הי' כ"א ניכר בפ"ע אין בו דין ביטול וכ"כ המקנה בקידושין (דף ס"ד ע"ב) גבי קדשתי בתי סתם וא"י איזהו יע"ש וכה"ג כתב החוו"ד בסי' ק"ו ס"ק א' דלכן אפשר לסוחטו אסור משום דמתחילה מקודם שנסחט האיסור הי' על כל א' שם איסור ולסוף כשנסחט האיסור לא שייך אז דין ביטול משום דאין ניכר אז האיסור וההיתר בפ"ע ע"ש ועיין בנו"ב במ"ת ח' יו"ד סי' נ"ד וסי' נ"ה. ובספרי באר יצחק ח' יו"ד סי' ל"א ענף ג'. והארכתי בכ"ז במק"א ולפי דברי המרדכי הנ"ל יש לדון בחמץ בפסח שנתערב בתוך הפסח דדינו להיות נאסר אף בפסח הבא דהא בעת שנתערב בפסח הי' דינו אז דאינו בטל וע"כ אף לאחר הפסח אין בו דין ביטול כלל: כיון דאזי לא ניכר האיסור וההיתר כל א' בפ"ע ושאני כל חמץ קודם פסח דבטל קודם פסח ואינו חוזר וניעור משום דבעת תערובתו קודם פסח בטל אז והי' ניכר אז המבטל והמתבטל כ"א בפני עצמו וכמש"כ הר"נ בתשובה להוכיח מן צמר גמלים וצמר רחלים דבטל אף דהוי היתר בהיתר וה"ה קודם פסח אף דהוי היתר בהיתר דינו דבטל ועיין מזה בפר"ח והמק"ח ה' פסח סי' תמ"ז ס"ק