עין יצחק חלק א נח

בזה אין חשש ואף הש"ך מודה בזה ובנ"ד דיש משגיחים מיוחדים ובקיאים היטב בזה ע"כ יש לסמוך עליהם אף לשיטת הש"ך

ה) וגם הא יש בנ"ד חזקת היתר דהא ידוע מה שהקשו האחרונים בהא דיו"ד סי' צ"ח סעי' ג' במין באינו מינו דנשפך דאסור בספק ששים ככל ספק דאורייתא והקשה הכרו"פ דנימא אוקי אחזקת היתר אבל באמת אין זה קשה כלל דנהי דהתערובות שנפל בתוכו הוא היתר אבל מה שנפל בתוכו הוא בחזקת איסור ע"כ לא שייך להעמידו על חזקת היתר דהא אדרבה יש כאן חזקת איסור של האיסור דאם נימא דנתבטל בששים א"כ אזל לי' האיסור ממנו ובאמת יש לנו לומר דהאיסור הוא בחזקתו הראשונה וכמו שהיה מעיקרא [וגם בתערובת חלב ובשר שייך סברא זו דמוקמינן על חזקתו הראשונה דלא נתבטל והם בממשן כדמעיקרא וכעין זה כתבו התוס' ביבמות (דף פ"ב ע"א) ד"ה שתי קופות כו' בזה"ל דמה שנפל בקופה של חולין ספק הוא ואין לו חזקת היתר כו' ועיין מזה בספר שיבת ציון סי' ל"ב ולא הביא לדברי התוס' יבמות הזה א"כ ז"א שייך אלא היכא דהספק הוא אם היה מעולם שיעור ביטול או לא היה בו שיעור ביטול כבר אבל בנ"ד דכבר נתבטל בששים דזהו מהני מצד דאמרינן דלא נשאר בו שום איסור כלל וכמש"כ הנו"ב במ"ת ח' יו"ד סי' מ"ה ובסי' נ"ד דביטול בששים הוי מצד דלא נשאר שום איסור כלל ע"ש וע"כ אם נולד ספק שמא אחר הביטול נולד איזה ענין שיחול האיסור דיש לדון בזה להחזקת היתר דכמו דעד שנולד הענין מחודש הי' בחזקת ההיתר ה"ה לאח"ז וכיון דקודם עשיות היי"ש הי' המי דבש בחזקת היתר לכ"ע ע"כ בספק אח"ז כשעושין מהם היי"ש דשמא יחול עליהם שם חמץ בזה שפיר יש לנו לומר אוקי אחזקת היתר וכמו דעד הנה לא היה שם איסור כלל כן הוא עכשיו ובקצרה הוא כן דשאני בכל תערובות איסור דאם נימא דנתבטל א"כ אינם כבראשונה ע"כ מוקמינן אותו שהוא בממשו כבראשונה משא"כ בנ"ד דכבר נתבטל בששים והוי כמו דאינו עוד ע"כ בנפל ספק שמא חוזר וניעור היום ע"כ יש לנו להעמידו דהוא בחזקתו הראשונה דאינו בעולם כלל וכמו דנתבטל כבר כן הוא היום ובחזקת היתר

ו) וזהו סעד נכון דלפ"ז יש לנו לסמוך אף לכתחילה על טעימת ישראל ובזה אף הש"ך מודה להפר"ח והכרו"פ דהא אף במקום ספק אם יש טעם יי"ש חמץ לאחר עשיית היי"ש פסח ג"כ יש מקום להקל משום חזקת היתר ומוקמינן לי' על חזקתו הראשונה דכמו דעד עשיות היי"ש לא היה טעם יי"ש חמץ כלל בתוך התערובות הזה דכן הוא היום לאחר עשיית היי"ש פסח וע"כ בודאי כשנותנין לבודקים משגיחין מומחים ישראלים המיוחדים שיודעים בטיב הענין ומרגישין בהטעמים דיש לסמוך עליהם וכיון שאומרים שאין בו בנו"ט כלל ודאי יש להקל בזה אף לשיטת הש"ך דס"ל דבמין במינו בתר טעמא אזלינן. דהא כיון דישראלים בודקים ומומחים המיוחדין אומרים דאינם מרגישים שום טעם יי"ש חמץ כלל הן מקודם עשיות היי"ש פסח והן לאחר עשיות היי"ש פסח דאין להחמיר בזה וכפי שכתב החוות דעת בסי' צ"ח סוף ס"ק ג' דלדעת הש"ך דסובר דתליא בטעמא דכ"ז שהקפילא מרגיש הטעם אחר בחבירו מקרי מין בא"מ אכן כשהקפילא אומר דלא נרגש טעם האיסור כלל ודאי סמכינן עליו בזה דהא לא שייך בכה"ג סברת הש"ך דתלוי בטעמא כיון דאינם מרגישין הטעם כלל. וכש"כ לשיטת הרמ"א בסי' צ"ח וכמש"כ החוות דעת שם בס"ק ג' דאין להזניח שיטת הרמ"א בסי' צ"ח וכמש"כ החוות דעת שם בס"ק ג' דאין להזניח שיטת הרמ"א דשם ותירץ שם לכל מה שהקשו על שיטת הרמ"א וע"כ יש לצרפו להיתירא כשיש לנו צדדי ההיתר בל"ז ויש לי עוד מה להאריך בכ"ז ודעתי מסכמת לדעת הרבנים הגאונים דאין לנו לאסור לשתות היי"ש הללו בפסח ושפיר נהגו העם לשתותן בפסח

ז) וע"ד מה שכתב הרב המערער לאיסור לפי דברי הרדב"ז ח"ג סי' תקמ"ז שכתב לאסור לקנות מן הא"י דבר איסור אף שנתבטל בששים משום דבאותו העת שקנה מהם הוי כאלו מבטל איסור לכתחילה וסיים הרדב"ז שם דהרשב"א כתב שלוקחים מן הא"י מה שנותן טעם לפגם דמה שקונים מהם לא הוי לכתחילה (והוא ביו"ד סי' קכ"ב סעי' ו' ברמ"א והטעם הוא דמאחר דכבר נעשה בידם מקרי דיעבד) ואפשר לחלק דשאני בנט"ל דכיון שהוא פגום לא חיישינן שמא יאמר כו' אבל דבר שנתבטל בששים חיישינן שמא יאמר לבטלו כו' מחמיר אני עכ"ל הרדב"ז וע"פ דברי הרדב"ז יצא הרב המערער להחמיר בנ"ד הנה לדעתי אין להחמיר מטעם זה דהא כתב הרמ"א ביו"ד סי' קי"ד סעי' ו' דאסור לקנות מן הא"י אם אין במשקה סמ"ך מן השמרים. ומשמע דאם יש סמ"ך מותר לקנות מהם וכ"כ המהר"ם לובלין בתשובה סי' ק"ד והובא בפרמ"ג ליו"ד סי' ק"ג בשפתי דעת ס"ק י"ד ע"ש וכ"כ המרדכי ס"פ אין מעמידין דאם יש ששים שרי לקנות מהם וכן מוכח מהר"נ לעו"ג והריטב"א שם (דף ל"ח) במה שאסרו לקנות מהם במקום חשש תערובות יין וכה"ג והקשו דליטעמי' קפילא ותירצו דבכל דבר שאסרו חכמים לא חילקו בדבר ואסרו לחלוטין אף באין בו טעם וכ"כ הרמב"ן והראב"ד ע"ש הרי דס"ל לכל הנך ראשונים דליכא איסור לקנות מהם דבר שנתבטל בששים מצד ביטול איסור לכתחילה. רק היכא שאסרו חז"ל בפירוש לקנות מהם דבר שנתבטל בששים מצד ביטול איסור לכתחילה. רק היכא שאסרו חז"ל בפירוש לקנות מהם שאני וכמבואר בעו"ג (דף ל"ח) וביו"ד סי' קי"ד ואין למדין משם להיכא דלא אסרו חכמים בפירוש הרי דכל הפוסקים הללו ס"ל דלא כהרדב"ז אך בנ"ד אין אנו צריכים לכל זה לפי דבנ"ד גם הרדב"ז מודה דהא קודם פסח שעת היתר הוא ואין בו משום מבטל איסור לכתחילה וכן משמע מן תשובת מהר"ם מרוטנבארג סי' קפ"ג דאם לית בי' טעם חמץ מותר לקנות מהם וכמש"כ שם בטעם השני ע"ש: ע"כ בנ"ד שקונים מהם מקודם פסח בעת שהוא בתערובות ע"כ ליכא בזה חשש מבטל איסור לכתחילה לכ"ע ובפרט דלדינא קיי"ל דלא כהרדב"ז כנ"ל וברור ופשוט

ח) וכאשר אמרו לי הבקיאים בענינים כאלה כי יכול להיות נרגש טעם יי"ש חמץ בעת שמרתיחים המי דבש. ע"כ דעתי שיבחנו הבקיאים והמבינים בעת שירתיחו המי דבש בהיורה וגם לאחר עשיות היי"ש אם לא נרגש כלל בהשני פעמים הללו טעם יי"ש חמץ אזי דעתי מסכמת להקל ובאם שישגיחו שיהיה שני פעמים ששים וכמש"כ כת"ר כי כן המנהג שם מכמה שנים שנהגו העם לשתותן בפסח והנני מצטרף לדעת הרבנים הגאונים מקה' לבוב וקה' בראד כנ"ל ודברי הרב המערער הם בטלין כי ע"פ דין אין לנו לאסור כלל והדין עם כת"ר שיצא ג"כ בהיתירא ואין העת גורם לדון בדברי מעכת"ר ויספיק הקיצור: סימן כ

נשאלתי ע"ד מה דקיי"ל באו"ח סי' תמ"ז סעי' ד' דחמץ שנתערב קודם פסח ונתבטל בס' אינו חוזר וניעור בפסח אם התערובות לח בלח ונשאלתי בהנך