עין יצחק חלק א נז

אלו עוברין דנקט הרי אלו באזהרה ואין בהם כרת וכ"כ התוס' בסוגיא זו בד"ה ואלו נוקשה דאי כש"כ ה"ל לאשמועינן דלית בי' כרת וכן אמרו שם בברייתא בחמץ ע"י תערובות יכול יהא ענוש כרת ת"ל כו' ולכן אין מקום להוכחתו כלל ופשוט: סימן יט ב"ה יום ג' ד' כסליו תרכ"ח לפ"ק קאוונא. אל כבוד הרה"ג המפורסמים שיחיו

מכתבם הגיעני בשאלתם ע"ד היי"ש פסח הנעשה במחוז אוקריינא מן מי דבש הניקחים גם מן אינם יהודים שמחזיקים המי דבש בחביתין ויש שבאים מכלים חדשים ויש כלים ישנים משארי מינים ויש שהכלים המה מן יי"ש חמץ [ואין זה אותו המשקה שקורין מע"ד דבזה כבר כתב הט"ז בסי' תמ"ב ס"ק ד' דאסור לשתותן בפסח אם לא נזהרו להעמידו בשמרים שאינו של חמץ ע"ש כי לפי מה שכתבו במעשה עשיות המי דבש הללו אין לחוש בזה רק חשש כלים חמוצים כפי שכתבו כת"ר ומנהגן ע"פ גדולי הדור דמדינתם מדורות שלפנים שיצא זה בהיתר ורק באופן שהממונה להשגיח על הכשר עשייתן לפסח ישגיח שהמים הללו טרם בואן למלאכה יהי' בהם סמ"ך פעמים נגד החביות של חמץ ושלא יהי' נרגש בהמים שום טעם וריח חמץ כלל וע"פ הרוב יש יותר משני פעמים ששים כי הולכים הכלים מעורבין עם כלים חדשים או מן מינים אחרים וגם אפילו כשיעשו המים הללו מן דבש המונח בחביות חמץ לבד ג"כ לא ירגישו שום טעם וריח יי"ש ובכל הכלים מעת בא מי דבש לישראל נעשה הכל בכלים כשרים לפסח כן הוא המנהג בכל גבולם ע"פ דעת המורים הגדולים חכמי הדור שלפניהם ושותין היי"ש הזה בפסח ע"פ כתב הכשר. רק המהדרין להחמיר במילי דפיסחא בכל דבר ביתרון זהירות אינן שותין אותו בפסח עד יו"ט האחרון ש"פ ועתה בא רב א' מגבולם לערער ע"ז ע"פ שכלו במחקר הטבעי דאינו מועיל ביטול בששים נגד הכלי דנהי דבהמים יש הרבה פעמים ששים זהו דמותרים המים לשתותן בפסח אבל לעשות מהם יי"ש אסור ע"פ דין דהא צריכים דוקא דבהיי"ש היוצא לפועל מהמים יהי' בו ששים נגד הכלי הראשונה כי לפי האומד הולך מהמים חלק ששי יי"ש נקי א"כ צריך ששה פעמים ששים בהמים נגד הכלי וכפי שביאר המערער כל זה בארוכה בסברותיו וכת"ר האריכו לסתור כל סברות הרב המערער וגם כתבו אשר הגאונים המפורסמים כקש"ת מוה' יוסף שאול מלבוב נ"י ומהו' שלמה קלוגער נ"י הסכימו להיתירא ובקשו ממני להזדקק ולחוות דעתי בזה

א) תשובה כי אף לסברת הרב המערער ע"פ ענין המחקר ג"כ דעתי מסכמת לדעתם ולהיתירא ובאתי בקצרה. והנה לפי שיטת הסוברים והובא שיטתם ביו"ד סי' צ"ט סעי' ו' דבנודע האיסור אף שנתרבה אח"ז האיסור שאין ששים בהיתר נגדו דדיינינן להיתירא כיון דכבר נתבטל ואינו חוזר וניעור האיסור וכמש"כ הפר"ח שם בס"ק כ"א. דלפ"ז ה"ה בנ"ד כיון שהיה כבר שיעור ביטול ע"כ אף דנימא דאחר עשייתו להיי"ש דנתרבה האיסור אפ"ה מותר ואף לפי דברי הרמ"א בסי' צ"ט סעי' ו' דלא שנא נודע וכו' ול"ש מין במינו הכל חוזר וניעור עכ"ז בנ"ד יש להקל אף לשיטה זו. דהא בתרומות פרק ה' משנה ט' איתא סאה תרומה שנפלה למאה וטחנן ופיחתו כשם שפיחתו כו' סאה תרומה שנפלה לפחות ממאה וטחנן והותירו כשם שהותירו החולין כך הותירה התרומה ואסור אם ידוע שהחטים של חולין יפות משל תרומה מותר ומבואר בר"ש ובפי' הר"מ ובתוס' יו"ט שם דברישא לא תנן אם ידוע שהחטים של תרומה יפות משל חולין אסור משום דאף אם החטים של תרומה יפות הן ג"כ מותר דהא כבר הי' שיעור ביטול בעת שהי' מעורבין הפסולת של תרומה וחולין ביחד עם הקמח שלהם. וע"כ אף בעת שנפרד הקמח מן הפסולת לאח"ז ואז אין בהקמח חולין שיעור ביטול נגד הקמח תרומה מ"מ אינו חוזר וניעור בכה"ג האיסור וכן פסק הרמב"ם פ' י"ג ה' תרומות ה' ז' וכן הוא להדיא בירושלמי תרומות פ' ה' ה' ג' דמה שאמרו במשנה שם דכך פחתה התרומה הוא לאו דוקא דאגב סיפא הוא דנקט וכו' וכמש"כ שם בפני משה ע"ש. ועיין בגליון המשניות בתוס' ר' עקיבא א' שם ומה שהביא בשם הרשב"א ואין ת"י כעת שו"ת הרשב"א

ב) הרי דס"ל לכל הנך דאף דנתמעט אחר מעשה הרקדה לשיעור ביטול מאה דצריך בתרומה אפ"ה כיון דהיה מתחילה שיעור ביטול שהצריכו חז"ל אמרינן דכיון דנתבטל כבר ולא נתערב איסור ממקום אחר רק מצד עצמו נתרבה האיסור אח"ז דלא החמירו רבנן בזה א"כ ה"ה בשארי איסורים גבי שיעור ביטול בששים ואין לחלק בין תרומה לשארי איסורים וכמש"כ הפר"ח ביו"ד סי' צ"ט בס"ק כ"א באה"ד של ד"ה איברא דאיכא למידק עלה מהא דקתני בתרומות סאה תרומה כו' ולא הספיק להגבי' עד שנפלה אחרת ה"ז אסורה כו' והביא שם לדברי הבית יוסף דיו"ד סוף סי' צ"ט והשיג עליו והוכיח מהא דיו"ד סי' קי"א דכמה דינים שם למדם הרשב"א מכמה משניות ותוספתות של מ' תרומות הרי דלא חילקו בין תרומות לשארי איסורים ע"ש ע"כ בנ"ד כיון דמתחלה היו בהמי דבש שיעור ביטול והיה בהיתר אז לשתותן וגם הרב המערער מודה בזה רק אח"ז כשנעשה מהם יי"ש נתרבה האיסור של בלוע יי"ש חמץ: ע"כ שפיר י"ל דאין חוזר וניעור האיסור כיון שלא נתרבה האיסור ממק"א רק מצד עצמו

ג) אכן יש לדון בזה דלא שייך לומר כן אלא לשיטת הרמ"א ביו"ד סי' צ"ח סעי' ב' דמין במינו אזלינן בתר שמא אם הוא שוה הוי מין במינו כו' א"כ ה"ה יי"ש חמץ ביי"ש פסח כיון דבשמא הוא שוה. שפיר י"ל כיון דמה"ת נתבטל ברוב ע"כ אף דהצריכו רבנן שיעור סמ"ך מ"מ כיון דהי' שיעור ביטול בששים מתחילה לא החמירו רבנן יותר וכמו בתרומה אבל לשיטת הש"ך ביו"ד סי' צ"ח ס"ק ו' שהעלה דהעיקר בזה הוא דאזלינן בתר טעמא דאף דהוי מין במינו בשמא מ"מ כיון דחלוקין בטעמא ונרגש הטעם ע"כ צריך ששים מה"ת א"כ בנ"ד דידוע דחלוקים בטעמם יי"ש דבש מן יי"ש חמץ א"כ צריך ששים מה"ת ולפ"ז אין זה דומה להך דתרומות שהבאתי דשא"ה דמה"ת בטל ברוב אבל לא בנ"ד דצריך ששים מה"ת

ד) ועכ"ז גם לשיטת הש"ך יש להקל בנ"ד כיון דבאינו מינו תלוי בטעמא וע"כ היכא דיש קפילא סמכינן עליו אם אומר דליכא טעמא דמותר אף בפחות מששים וכמבואר ביו"ד סי' צ"ח ואף דהאידנא לא סמכינן על קפילא מ"מ הא כתב הש"ך בסי' צ"ח ס"ק ה' דסמכינן על טעימת ישראל. א"כ בנ"ד אם יאמרו הבקיאים שאין נרגש שום טעם כלל מחמץ בהיי"ש של פסח עלייהו סמכינן ואף דהעלה הש"ך בסי' צ"ו ס"ק ה' בצנון שחתכם בסכין בשר דאין לסמוך לכתחילה על טעימת ישראל מ"מ הא הפר"ח העלה שם דאף לכתחילה סמכינן שם על טעימה וכ"כ הכרו"פ שם ואף להש"ך הא טעמו הוא לפי דאינו מתפשט הבלוע שם גבי צנון רק כדי נטילה. אבל היכא דמתפשט הבלוע בכולו מהני אף לכתחילה לסמוך על טעימת ישראל וכמש"כ הש"ך בספרו הארוך שם וגם י"ל דאין שייך להחמיר לכתחילה בטעימה ישראל אלא מחשש שמא אינו בקי משום דזהו מסור לכל אבל היכא דנסמוך על בקיאים מיוחדים