עין יצחק חלק א נה

משום דיש לחלק דדוקא בחמץ בע"פ לא מקרי דשיל"מ דזהו ג"כ מטעמא של הר"נ דכיון דיהא אסור גם לאחר הפסח כו' משא"כ בחטה הנמצא בתבשיל דהא שיטת הלבוש בסי' תס"ז סעיף ט' דאף חטה מבוקעת ממש. אינו חמץ מה"ת. רק הוי חמץ מדרבנן ולכן כיון דקיי"ל דחמץ נוקשה שעבר עליו הפסח אינו אסור לאחר הפסח: כמבואר בסי' תמ"ז סעי' י"ב וכמש"כ המג"א שם. וע"כ חטה הנמצאת בתבשיל מקרי דשיל"מ דהא יהיה מותר לאחר הפסח כיון דאינו חמץ מה"ת רק מדרבנן: משא"כ בחמץ גמור דיהא אסור לאחה"פ עכ"פ מדרבנן. לכן שפיר קיי"ל לדינא דחמץ לא מקרי דשיל"מ ומתורץ קושיות האלי' זוטא הנ"ל מעל הלבוש אכן לדינא לפי מש"כ הפרמ"ג במשבצות זהב בסי' תמ"ז בהקדמה: שהביא בשם הראשונים דחטים שנתבקע הוי חמץ גמור מה"ת והשיג על הלבוש. ע"כ העיקר לדינא דגם בחטים במקום חשש שמא באו מים עליהם דלא מקרי דשיל"מ וכמו בכל חמץ וכנ"ל

י) ואפשר לומר בכוונת הרמ"א דכתב דלא מהני ס"ס להתיר באכילה דזהו משום דהוי דשיל"מ דאף דקיי"ל לדינא בכל חמץ בתערובות דלא מקרי דשיל"מ מ"מ יש לחלק דשאני הך דגן המונח בעליי'. דהא בהך דגן המונח בעליי' יש חזקת היתר. ואפ"ה לא סמכינן על הך חזקה י"ל בזה ע"פ דברי הפרמ"ג ליו"ד בפתיחה להלכות טריפות דכתב לדון עפ"י הא דחולין (דף קל"ד) דלא מהני חזקה במקום שיש חשש עון מיתה כמו דפי' רש"י שם גבי חלה וע"כ י"ל דלכן בהך דגן המונח בעליי' לא סמכו על החזקה משום דיש בזה חשש עון כרת לאוכלן ולפ"ז יש לומר דדווקא בחמץ דתערובות אמרו דלא מקרי דשיל"מ משום דנקטינן בזה כסברת הר"נ דכיון דגוף החמץ יהי' נאסר אף לאחה"פ עכ"פ מדרבנן ע"כ לא שייך להחמיר התם משום דשיל"מ דעיקרו הוא משום דעד שתאכלנו באיסור כו' דהא כיון דגם לאחה"פ אין לנו היתר באכילה. רק משום הביטול: משא"כ בנידון דגן המונח בעליי' דבאנו להתיר לאוכלן משום ס"ס דבכה"ג שייך הטעם דאמרו דלא מהני ס"ס בדשיל"מ משום דכיון דיכול לאוכלן לאח"ז בלא היתר ס"ס כו' א"כ גם בדגן המונח בעליי' שייך טעם זה דהא בחמץ לאחה"פ דאין בו איסור כרת ואיסור מה"ת. ע"כ מהני בזה היתר משום חזקת היתר שיש להדגן: ואין אנו צריכים להיתר ספק ספיקא על אחר הפסח. ולכן יש לדון דאסור לאוכלן בפסח ע"פ סמך היתר הספק ספיקא דהא בפסח דאין לנו היתר משום חזקת היתר: אחר דאמרו חז"ל שלא לסמוך על חזקה במקום כרת ואין לנו היתר בפסח רק ע"י ס"ס לכן שייך גם בזה לדון למה דאמרו שלא לסמוך עפ"י היתר ס"ס במקום שיש לנו היתר לאח"ז ולא לסמוך על ס"ס כיון דעדיין יש חשש ספק איסור כן יש לומר בכוונת הרמ"א דכתב דאסור לאוכלן ולא מהני ס"ס דלגבי זה י"ל דמקרי דשיל"מ עדיין

יא) ועדיין יש לפקפק ע"ז די"ל דכיון דבעת לידת הספק על פסח עצמו אם מותר לאוכלן בפסח דלא מהני בה החזקת היתר משום דהוי אז חשש איסור כרת ע"כ י"ל דמה"ט לא מהני הך חזקת היתר אף על אחר הפסח וכמש"כ הפוסקים כעין זה בנולד הספק בדאורייתא וע"י גלגול נעשה ספק מדרבנן. ועת לקצר

יב) אכן בנ"ד דהוי ספק ספיקא וחזקה אלימתא. כ"ז דלא ראינו ריעותא ידועה דבכה"ג גם הרמ"א מודה דסמכינן ע"ז לאוכלן בפסח משום דאף לדברי הפרמ"ג דחשש באיסור כרת או מיתה דלא יועיל חזקה י"ל דז"א רק בחזקה דאיתרעי וכמו הך דחולין (דף קל"ד). דהתם הא איתרע עכשיו דהא נתגייר כעת. וכן בנידון הרמ"א דאיתרע החזקה וכמש"כ לעיל משא"כ בנ"ד דלא הוי שום ריעותא כלל ועדיף זה מן נידון הרמ"א כנ"ל. וע"כ אין לנו כח לאוסרן. כ"ז דלא ראינו שום ריעותא והדין בזה כמו הא דשו"ע או"ח סי' תס"ז סעי' ג' בחטים הבאים בספינה אם הם יבשות וקשות ולא נשתנה מראיהן אחזוקי איסורא לא מחזיקינן. אך דצריך בדיקה אם נשתנה מראיהן או שמא נתבקעו ונתרככו. ובדיקתן הוא כמו בדיקת חטים מצומחין כפי המנהג לבדוק שלשה אגרופין מכל שק ושק וע"פ מש"כ יש לעיין הרבה בהרדב"ז בח"א סי' רפ"ו. וכ"ז לדינא אכן כיון דכתב הרדב"ז שם דשומר נפשו ירחק ע"כ מן הראוי לכתחילה להשתדל בכל האפשריות אחרי חטים אחרים ולא מן הבאות בהספינה. אך היכא דאי אפשר להשיג חטים אחרים כלל אין לאסור להחטים הבאות בהספינה ויכולין לקנותן ולאוכלן בפסח: סימן יח ב"ה חודש ניסן תרי"ח לפ"ק. אל כבוד הרב המאוה"ג וכו'

מכתבו הגיעני בשאלתו נידון מה שאמר א"י קודם מכירתו להחטים כי רחץ החטים הללו: ואמר כן לפני שני עדים בעוד שהי' ת"י ואח"ז מכר החטים לכמה אנשים ולא אמר להם כי רחץ החטים ועירבו החטים האלו ברוב חטים אחרים ואפו המצות מהם ונשאלתי אם מותרים המצות בפסח באכילה: תשובה בקצרה

א) דהרי"ף סוף פ' כל שעה כתב דתבשיל שנמצא בו חטים שלא נתבקעו דהתבשיל מותר והחטים אסורין והטעם הוא דכיון דאיסור משהו מדרבנן אזלינן בספיקא להקל דהא י"א דשרי בלא נתבקעו ולפ"ז ה"ה בנ"ד דאף דנאמן הא"י שאמר שרחצן מקודם שיצאו מת"י וכמבואר ביו"ד סי' ט"ז וסי' קכ"ז. ועיין במג"א סי' תס"ז ס"ק ד' מזה. עכ"ז כיון דמין במינו בטל ברוב: א"כ אין כאן אלא ספק דרבנן דלמא לא נתחמצו וה"ל ספק דרבנן לקולא והא שכתב המג"א בסי' תס"ז ס"ק י"ב דאם נתערב בפחות מששים אסור משום דמיירי במין באינו מינו אבל מין במינו כיון דמה"ת בטל ברוב א"כ דומה להך דיו"ד סי' צ"ח בנשפך במין במינו דמקילינן בספיקו וכמו דציין המג"א שם להך דיו"ד סי' צ"ח ואף דנימא דלא נתכוין המג"א לזה מ"מ ברור ופשוט דגם בזה שייך טעמא דהרי"ף. ובאמת לכאורה יש להעיר לפי מה דקיי"ל ביו"ד סי' ק"י דספק בגוף וספק בתערובות אין להקל מצד ספק דרבנן וכמו בספק דרוסה שנתערב דאסור א"כ לכאורה קשה במה שהתירו התבשיל בספק נתחמצו אך לפי הכרעת הש"ך ביו"ד בכללי ספק ספיקא דבלא נודע הספק עד אחר שנתערב דיש להקל א"כ י"ל דהא דהתירו את התבשיל דמיירי בלא נודע מתחילה הספק על החטים עד אחר שנתערב

ב) אכן בנ"ד דשני אנשים אחרים שלא קנו את החטים שמעו מן א"י המוכר שרחצם ואז הי' מקודם התערובות אפשר דזה הוי כמו נודע מקודם התערובות: ואף דלהקונים לא נודע הספק עד אחר שנתערב מ"מ אפשר לומר דכיון דנודע לשני עדים מקודם ואז הי' הדין להם דנאסרו החטים לכן אפשר דגם אחר התערובות