עין יצחק חלק א תנט

לענין שאמר גרשתי לא מהני מגו משום דאם הי' מגרשה אית לה קלא אבל בטענה אחרת הוי מגו טוב ולפ"ז שפיר כתב כ"א לצרף לס"ס דעת הסוברין דנאמן המקדש לבטל הקידושין משום המגו דבידו לגרשה. אבל מצינו מפורש גם באמירת המקדש לבטל הקידושין דאינו נאמן משום החשש שמא כוונתו לקלקלה מהא דאיתא ברמב"ם פ' ז' מה' אישות ה' ב' ובאהע"ז סימן ל"ח סעי' י"ז וסעיף י"ט דאינו נאמן לומר דאין לו מנה וכן דאין לו בית כור עפר באותו מקום דשמא יש לו והוא אומר דאין לו כדי לקלקלה ונראה דאף אם המקודשת מודה דגם כן אינו נאמן ויש לעיין בדברי הרמב"ם פ' י"ב מה' גירושין ה' ה' במש"כ השני טעמים דלמה אינו נאמן הבעל לומר גרשתי את אשתי אף בשהיא מודית ואחרי דהרמב"ם והשו"ע פסקו להחמיר מבלי להאמין להמקדש לבטל הקדושין אף היכא דבידו לגרשה וגם במקום דדבריו אינם נגד שום חזקה קשה לענ"ד לצרף לס"ס דעת הסוברין דנאמן המקדש לבטל הקידושין ואין ת"י הספרים מה שהביא הכנה"ג בשמם להקל ולא אוכל לדעת טעמם ונמוקם ולרדת לסוף דעתם הגדולה והרחבה דאיך יפרשו את המקומות שהבאתי ב"ה אשר נראה דאינו נאמן המקדש לבטל הקידושין ויש לעיין ביבמות (קי"ב) ובאהע"ז סימן קס"ז סעיף ו' דלאחר שלשים יום אינן נאמנים לומר דל"ב אף דיש לו מגו בידו לגרשה ולפי דברי הר"ן אמרינן מגו זה גם במקום חזקה וביותר יש לעיין בהגהת רמ"א שם דגם בתוך שלשים יום אף אם מודה לדבריו דל"ב צריכה גט וחליצה משום דכל כנוסה בחזקת בעולה דלמה לא יהי' היבם נאמן לפוטרה משום המגו דבידו לגרשה דבזה בודאי יש לדון לפ"ד הר"ן להמגו דבידו לגרשה וכן יש לעיין באהע"ז סימן קמ"ט סעיף ב' בנתייחד עמה דהיא ספק מקודשת ונראה ברור דהבעל אינו נאמן לומר דהי' רק יחוד לבד דלמה לא יהי' נאמן להתירה בודאי משום המגו דבידו לגרשה ומה שנראה מהרמ"א אהע"ז סימן מ"ו סעי' ד' דדוקא עדים יכולים להכחיש קול דקדושין אבל לא המקדש יש לומר דזה הוא משום דמגו לא מהני נגד קול כמו שהבאתי למעלה מש"כ האו"ת בכללי מגו ס"ק ל"ו: ואין הזמן גורם לי לעיין היטב

טז) וכן הנני להעיר דלפי דברי השו"ע באהע"ז סימן קנ"ז סעיף ה' לא מהני המגו דבידו לגרשה במקום חזקה וכמש"כ הגר"א שם ס"ק י"ח ואם נצרף לס"ס דעת הסוברין דמהני מגו זה במקום חזקה וכמו דהניח בצ"ע הב"ש ס"ק ט' אם במקום עיגון יש להקל ולכן יהי' המקדש נאמן באומר דלא הי' החפץ שלו במקום דאיכא עוד ספק אחר וכמש"כ כ"א לדון זה לס"ס נראה לענ"ד דלא תהי' מותרת לכהן כדעת הפוסקים המבואים במל"מ פ' ג' מה' יבום ה' א' ובאו"ת כללי מגו ס"ק ל"א ול"ב דאף אם נאמן לפוטרה מחליצה משום המגו דבידו לגרשה מ"מ אינו נאמן להתירה לכהן וכן הנני מסופק בעניי אם המקדש כהן אולי לא יהי' נאמן אליבא דכ"ע לומר דלא הי' החפץ שלו דיש סברא לומר דאין לו המגו לגרשה כי אולי אינו רוצה לאוסרה עליו לעולם וחושב בלבו אולי בהמשך הימים תתרצה להנשא אליו והא דקדושין (ס"ד) וב"ב (קל"ה) מיירי בשעת מיתה. לכן גם אם הוא כהן לא ימנע מלגרשה אבל במקום דרוצה לישאנה אם הוא כהן בודאי לא ניחא לו לגרשה ויותר טוב לפניו להגיד דלא הי' הקדושין חלין ולא אפסה תקותו לשוב לקחתה ומאשר כי אנכי עומד על הדרך כפי הנודע לכ"א כתבתי בחפזון נמרץ וטרדותי הרבות לא נתנוני להעביר את דברי אלה בכור הבחינה וד' יאיר עיני בתוה"ק

יז) הנני להעיר בקצרה במה שמביא כ"א בסימן ס"ג בשם הא"מ סי' ו' ס"ק ח' דהנישואין נחשב כאמרה בפירוש דמותרת לו וראיתי באבני מלואים שמתרץ בזה לקושיות הפ"י על דברי התוס' כתובות (ט') דה"מ לא צריכה באשת כהן דמוקמינן אותה אחזקת כשר לכהונה משום שהנישואין נחשב כברי אבל ראיתי בשמ"ק שם שכתב מפורש בשם גדולי הראשונים דלא מוקמינן אותה אחזקת כשר לכהונה משום דהיא אינה טוענת ברי. ונראה דדעת השמ"ק דהנשואין לא נחשב כברי

והנני גם להעיר מדברי הש"ך יו"ד סימן א' ס"ק י"ג מש"כ בשם הב"י דאפילו אם הוא שותק ואינו אומר כלום ודאי אלו שהה או דרס לא היה שותק ולא היה מאכילה לנו ומזה יש ללמוד דעשיית מעשה נחשב כמו שאומר מפורש. אך לפי מש"כ הגרע"א זצ"ל בהגהותיו דבמקום שיש לטעות דאז לא סגי במעשה וצריך לומר דוקא מפורש כמו שיראה המעיין בדבריו שם יש לדון דגם בספק אם פסולה היא לכהן מחשש נכרי דיש מקום להאשה לטעות בדין ואולי שמעה מאחד דיש לסמוך על מה שמביא הריטב"א בקדושין (ס"ח) בשם מורו דנכרי אינו פוסל להנשא לכהונה ומצינו כעין זה בגיטין (נ"ה) טעי בדר' ירמיה ובחולין (צ"ג ע"ב) כמה דהוו דכירי לה לדר"י לא מהימני ומה גם לפי מש"כ הרמ"א ביו"ד סימן קכ"ז סעיף ג' דנשים אינן נאמנות באיסור שיש בו צדדים להקל לכן יש לחוש בפסולות כהונה אולי טעתה בדין ושמעה מאחד כי נכרי לא פסלה להנשא לכהונה כדעת מורו של הריטב"א ולדינא אין לסמוך ע"ז כלל ולפי הנראה מגדולי האחרונים דאין לצרף דעה זו אף לאיזה סניף ורק אם אומרת מפורש דמותרת לו ואינה סומכת על המקיל בודאי נאמנת ואין לנו לחוש אולי משקרת וסומכת על דעת המקיל בנכרי כי רק במקום שיש רוב צדדים להקל כתב הרמ"א לחוש בנאמנות נשים אבל לא במקום דיש רק דיעה אחת להקל אך במעשה בלי טענת ברי יש מקום גדול לחלק בין איסור דאין שום מקום לטעות לאיסור שיש מקום לטעות ואף כי יש לחלק במקום שיש לטעות בדין ממש"כ הגרע"א זצ"ל בחשש עילוף דהתם יש מקום לטעות במעשה אבל הסברא פשוטה דגם במקום שיש לטעות רק בדין דג"כ יש לחוש אולי טעתה ולכן עשתה המעשה וכמו דגיטין (נ"ה) וחולין (צ"ג) וכעין זה בש"ך ח"מ סי' מ"ב ס"ק כ"ב] ותהיה צריכה להגיד דוקא בפירוש ואז תהיה נאמנת ולפ"ז יש לחלק האיסור דפסולי כהונה שהביא הא"מ מיו"ד סימן קפ"ה באיסור נדה דבאיסור נדה אין שום מקום להאשה לטעות אבל בפסולי כהונה דיש לה מקום לטעות לא סגי במעשה לחוד ואין פה המקום לפלפל בדברי הב"ש סימן ד' ס"ק מ"ג אם תלינן בנכרי. ולפי דבריו דלא תלינן כלל בנכרי אין לנו גם להחמיר מחשש נכרי אבל לפי שהאריך כ"א בח' אהע"ז בסימן ז' וגם אנכי הארכתי ב"ה במקום אחר להוכיח דיש לתלות מנכרי שפיר כתבתי דיש בפסולי כהונה מקום להחמיר מחשש נכרי דאשר בזה יש להאשה מקום לטעות ולהנשא לכהן שלא כדין מבלי נוכל לסמוך על המעשה שלה בלי אמירתה בפירוש להוציא מלב הבעל הספק דדלמא אמר לה איזה איש שיש להקל בנכרי

יח) וכן יש לחלק איסור דפסולי כהונה ושאר איסורין ממש"כ הרמ"א ביו"ד סימן קפ"ה באיסור נדה ע"פ מש"כ הרמב"ן בריש גיטין דבנדה משום שנאמנת על עצמה נאמנת גם לגבי הבעל וראיתי בח"ס יו"ד סימן קמ"ז שמפרש בטוב טעם ודעת את כונת הרמב"ן דכיון דאי אפשר להאשה להזדקק לשום אדם בעולם אם לא תהיה נאמנת גם אליו דטהורה היא וזולת נאמנותה הטומאה יוצאת מגופה לאוסרה לכל העולם ולכן אמרינן דכיון שנאמנת על עצמה נאמנת גם לגבי הבעל ונאמנותה גם לגבי הבעל לאו מתורת עדות רק מתורת בעל דבר. ובע"ד אינו צריך לזה לא ראיה ולא חזקה וכמו דאינה צריכה לעצמה תורת עדות כן לא צריכה גם לגבי הבעל כי אי אפשר לה בשום אופן בעולם להשיג ההיתר לעצמה אם לא תאמין לה אחר אבל בשאר איסורין דאפשר