עין יצחק חלק א תנג

איסור ויש לעיין במעילה (דף י"ח) בתוס' ד"ה ואומר וימעלו ובקדושין (דף מ"ג) בתוס' ד"ה שלא מצינו בכה"ת כו' וברשב"ם ב"ב (פ"ח ע"ב) דה"מ גזל הדיוט כו' מש"כ ואינו נקרא חוטא עד שנהנה ולפ"ז יש לומר דמה שהקשו התוס' בסוף מעילה דלבטל ברוב ס"ל דמזיק הקדש פטור גם מקרן ואין בו תורת ממון רק תורת איסור יש בו ודבר זה צריך עיון ומוכרח אני לקצר במקום שיש לי להאריך הרבה ועוד חזון למועד בעז"ה

יא) ומש"כ כ"א בחלק אהע"ז סימן ח' אות ט"ו וט"ז דהיכא דליכא בעיר רק קרוב א' דאז אין להסתפק כלל עליו דלמא היה הוא המזנה דיש להעמידו על חזקת כשרות ובאמת סברא טובה וישרה היא למאוד וראויה למי שאמרה אמנם לדעתי יש להעיר דהיכא דאין אנו דנין כלל על הקרוב דלא יועיל החזקת כשרות שלו להולד ודמי זה לדברי הרמב"ן המובא בר"נ פ' ו' דגיטין דאין חזקה של קרובות שאינן באות לדון בפנינו מועלת לו והובא בב"ש סי' ל"ה ס"ק ל': ומן התוס' קדושין (דף ס"ו) ד"ה מאי חזית כו' והתוס' כתובות (דף כ"ו) ד"ה אנן אחתינן כו' והתוס' ב"ב (ל"ב) דה"מ אנן מסקינן כו' נראה דחזקת האם מהני להבן אף היכא דאין אנו דנין כלל על האם שכבר מתה. וכן מדברי הנ"י סוף פ' אלמנה ביבמות נראה ג"כ דחזקת האם מועיל להולד אף היכא שאין אנו דנין כלל עליו: וכן מדברי רש"י קדושין (דף ע"ג) שעל זה בנה כ"א יסודו בדינו החדש נראה ג"כ דחזקת כשרות של האם מהני אף היכא דאין אנו דנין כלל עליה ויש לדון הרבה בסתירת דברי הרמב"ן הנ"ל לדברי התוס' ואין הזמן גורם לי לעיין היטב בכ"ז ומן דברי רש"י בקידושין (דף ס"ו) ד"ה היכי דמי כו' שכתב ואי אמרת אוקי תרי כו' ואוקי איתתא אחזקת' ה"מ אי הואי היא קמן והיתה באה לב"ד להתירה כו' וזהו כעין סברת הרמב"ן הנ"ל. ולכאורה סתרי לדברי רש"י בקידושין (דף ע"ג) הנ"ל. אבל באמת אין זה סתירה כלל דיש לחלק דשאני היכא דדיינינן אם עשה עבירה בזה אלים החזקת כשרות ולא חשדינן ליה ברשיעא וזה הוא בגדר רובא דמהני ביותר מן חזקה ובכל גווני סמכינן ע"ז משא"כ התם בקידושין (דף ס"ו) בספק נשבית דלא איתרע כשרותה דהא אנוסה היא רק בשם חזקת היתר יש לדון בזה וע"כ שפיר יש לדון דכיון דלא באה לפנינו דלא מהני חזקת היתר שלה לדון על ענין אחר וכעין חילוק בסברא זו כתב הפני יהושע לכתובות (דף כ"ו) בתוס' ד"ה אנן אחתינן כו'. ועיין בפני יהושע לקידושין (דף ס"ו) מזה וכן ראיתי בהפלאה לכתובות (דף כ"ו) בתוס' ד"ה אנן אחתינן כו' שכתב בכוונת רש"י דקידושין (דף ס"ו) דשאני היכא שאנו דנין על האם עצמה משא"כ היכא שאין אנו דנין על האם רק על הבת אינו מועיל בזה חזקת האם כלל ולא הביא לדברי הרמב"ן הנ"ל ולפ"ז י"ל דהיכא דשייך חזקת כשרות לברר דלא עשה עבירה בזה אף הרמב"ן מודה דמהני חזקת כשרותו אף היכא דאין דנין עליה וכדמוכח מן רש"י (ד' ע"ג) בקידושין דאל"כ יסתרו דברי רש"י להדדי וכבר מבואר בבאר יצחק ח' יו"ד סימן י"ח דחזקת כשרות עדיפא גם מן חזקת הגוף וכמש"כ שם בשם הפני יהושע לגיטין (דף י"ז) וע"כ שפיר כתב כ"א ביסוד דהיתירא דבאדם מבורר אין להסתפק בו משום דמהני בזה חזקת כשרותו ואין אנו מוציאין אותו מכשרותו ולומר דעשה עבירה חמורה אף שאין אנו דנין עליו כן י"ל בכ"ז

יב) ובעיקר דברי הרמב"ן דאין חזקה מועלת לדבר הבא מחמתו היכא שאין אנו דנין כלל על הדבר שיש בו החזקה נראה לי להביא כדמות ראי' להרמב"ן מהא דארוס וארוסתו בכתובות (י"ג) מה דאמרו ועוד אמר ר"י א"ש הלכה כר"ג ולפי פירוש תוס' ויתר הראשונים בשמ"ק דכוונת הגמ' במת הארוס או דליתא קמן דנשאלו, ונראה דאינו ידוע כלל אם בא עלי' פעם אחת והנוב"י במד"ק סי' ח' כתב דדוקא היכא דיש חזקת כשרות להאשה אז מכשיר ר"ג בצירוף טענת ברי שלה אבל לא היכא דאין לה חזקת כשרות לא מהני הטענת ברי שלה וא"כ יש להקשות דלמה תהיה כאן נאמנת אליבא דר"ג גם באם אין הארוס מכחיש מפורש דג"כ אין להסתפק דלמא ממנו הא יש לנו להעמידו על ח"כ שבודאי לא עבר עבירה לבוא על ארוסתו האסורה עליו מדרבנן. והחזקת כשרות שלו מכחשת להח"כ של האשה ואזלא הח"כ שלה ואינה נאמנת אף לדברי ר"ג. ומה דאמרינן דמאחרים נתעברה לא מרעינן להחזקת כשרות שלהם כמש"כ כ"א בשם התוס' ב"מ (דף קי"ז): ולדעתי נראה ברור דאין לנו להוציא הארוס מחזקת כשרותו גם בעבירה דרבנן אף שעי"ז נרע להח"כ של האשה באיסור תורה ובכל אופן שבעולם אין לנו להוציאו מח"כ גם באיסור דרבנן [ויש לעיין מש"כ הסמ"ע בח"מ סי' ל"ד ס"ק ד' וברמב"ם פ"ב מה' סוטה ה' ח']. ומה דלא מצי טעין ביהודה טענת בתולים כבר כתבתי בשאלה אחת לכ"א דהחזקה דלא מוקי אינש אנפשי' אמרינן גם במקום איסור ולכאורה קשה דלמה הח"כ של הארוס לא מרעי להח"כ של האשה ולא תהיה נאמנת אף לר"ג. וכן יש לעיין עפ"י זה בדברי הנ"י יבמות סוף פ' אלמנה המובא למעלה אבל לפי דברי הרמב"ן דאין חזקה מועלת היכא דאין אנו דנין כלל על הדבר שיש בו החזקה אתי שפיר דגם כאן אין אנו דנין כלל לשום דבר לגבי הארוס בעצמו וחזקתו לא מעלה ולא מוריד לגבי הולד ומזה ראיה דגם בחזקה דלא עשה עבירה לא מהני

יג) וכן יש להעיר בהיתה מעוברת דאיך נאמנת אליבא דר"ג לומר דמפלוני וכהן ולהוציא איש מבורר מח"כ שעבר על איסור פנויה דלכל הדעות הוא איסור דרבנן ולכמה שיטות זה איסור דאורייתא ולפי דברי השמ"ק אינה נאמנת אליבא דר"ג רק דוקא באומרת מפורש שם האיש הכשר אבל לא בסתמא דיש לחוש לטעות דסברה שהוא כשר ובאמת הוא פסול וכן מדברי הרמב"ם פ' ט"ו ה' איסורי ביאה ה' י"ד ומשו"ע סי' ד' סעיף כ"ו נראה ג"כ דנאמנת אף באומרת שם האיש מפורש ומוציאין איש מבורר מחזקת כשרות שעבר על איסור פנויה ולפי דברי הנוב"י שהבאתי למעלה אינה נאמנת אף ע"י חזקה דבודקת ומזנה היכא דאזלה הח"כ שלה. ולפי דברי הב"מ בסימן ד' ומביא בשם הפ"י דחזקה דבודקת ומזנה לא מהני כלל בלי ח"כ וכאן החזקת כשרות של פלוני מרעי להח"כ שלה וא"כ למה תהיה נאמנת ואין לומר דתהיה נאמנת במיגו דאי בעי לא אמרה מפורש שם האיש ואז לא היתה אמירתה נגד חזקה הנה יש לומר דבכונה אומרת שמפלוני היא מעוברת דסברה שתוכל לתבוע ממנו מזונות הוולד וביותר תקשה לפי השיטות המובא בשמ"ק דאינה נאמנת כלל אם לא אמרה מפורש שם האיש ולפי דברי הרמב"ן הנ"ל אתי שפיר גם בזה דכיון דאין אנו דנין כלל על האיש פלוני אין החזקה שלו פועל כלום לגבי הוולד לא להקל ולא להחמיר ואף לענין חיובו במזונות הוולד אין אנו צריכין לפוטרו דוקא מטעם ח"כ שלו הא גם באם יודה דבא עלי' פעם אחת ג"כ פטרינן אותו משום דאמרינן דכמו דהפקירה לגבי דידיה כן הפקירה לאחר ואין אנו דנין עליו כלל גם בלתי הח"כ שלו וכמש"כ הב"ש בסימן ד' ס"ק מ"א דגם במודה פטור ממזונות הוולד ומכאן מוכח דגם בחזקת, כשרות שלא עשה עבירה דג"כ לא מהני

יד) ואולי יש לומר היכא דאין הארוס או האיש פ' לפנינו להכחיש מפורש שלאו ממנו. דיהיה דמי למש"כ התוס' בכתובות (דף כ' ע"א) דה"מ אלא אמר ר"נ כו' ורשב"א אומר דהכא לא מוקמינן