עין יצחק חלק א תנב

צירוף ומה שנצטרף שתי חצי פרוטה למעילה בזה לא הוי התשלומין גם בקדשי בדק הבית משום גזל הקדש הא בכל עת שאכל לא הי' עליו שם ממון כלל דפחות מש"פ לא מקרי ממון גם להקדש והחיוב רק לכפרה כמו שאר העונשין על איסורי תורה ובזה הצריך הרמב"ם להטעם דהקדש הוא איסור מוסיף דלולי זה הי' פטור באכל תרומת הקדש ע"י צירוף אבל מכריתות (כ"ג) שפיר הוכחתי למעלה דתשלומי קדשי הגוף באים רק לכפרה גם באכל בבת אחת שיעור פרוטה דהתם נראה ברור דמה שאמרה הגמ' דאיסור מעילה חל על חלב רק משום דבקדשים איסור חל על איסור קאי על חיוב מעילה הכתוב מפורש בתורה שיעור פרוטה בבת אחת: והחיוב מעילה ע"י צירוף ידעינן רק מדרשא

ז) ולפ"ז דאיסור הנאה בהקדש פחות מש"פ אין איסורו משום פתיכא דממונא אתי שפיר מה שאמרו בנדרים (נ"ח) דהקדש לא בטל משום דשיל"מ ע"י פדיון ולא אמרו משום דממון לא בטל דיהי' נ"מ לנתערב הקדש פחות מש"פ דאיסור הנאתו מה"ת רק דאין בה מלקות כמו שפי' הרמב"ם פ"ז ה' ח' ה' מעילה וכמש"כ המל"מ ה' מעילה פ"ב ה' ט"ז דבלתי אפשר לדון בו להא דממונא לא בטל דבפחות מפרוטה ליתא לדררא דממונא רק איסור לחוד כשאר איסורי תורה ולכן אמרו הטעם משום דבר דיל"מ דלא לבטיל אף תערובת שאינה ש"פ וכן אתי שפיר הא דכתבו התוס' בשבח עצים בפת הטעם דהקדש אינו בטל משום דשיל"מ דהתם הוי תערובת משהו שאין בתערובת הקדש ש"פ ואיסור פחות מפרוטה בהקדש לא מיחשב ממון וכן אתי שפיר מה דצמר מקדשים שאין להם מתירין דבטל בפחות ממלא הסיט משום דפחות ממלא הסיט אינו שוה פרוטה: ולכן אמרו בקדשים שיש להם מתירין דבמשהו משום דבר שיל"מ ולא אמרו הטעם משום דממונא לא בטל דבפחות ממלא הסיט אינו שוה פרוטה ואין באיסורו פתיכא דממונא כלל. וכן יש לומר ביבמות (דף פ"ח) דהגמ' מיירי בחתיכה שאין בה ש"פ דבזה אין האיסור מחמת ממון גם בקדושת דמים ורק איסור לחוד רמי עליו כשאר איסורי תורה דנאמן משום דבידו לפדותה ובזה אתי שפיר מה שהעיר כ"א דאיך מותר לכתחילה לפדות בש"פ ואדע כי זה דוחק לומר דקושית הגמ' דיבמות בפחות מפרוטה דהי' להגמ' לתרץ דמיירי בש"פ שאינו נאמן מחמת דבידו לפדותה כמש"כ הש"ש דבממון לא מהני בידו אבל אחרי דמוכח ברור מפסחים (כ"ט) דממון הקדש בדק הבית אין דינו חלוק מממון הדיוט וכמש"כ התוס' כתובות (דף ל') וזה לא כמש"כ הש"ש דגם בקדושת דמים אין דנין בו תורת ממון רק תורת איסור שבו ולא יהי' סתירה לזה מיבמות עלינו לתרץ ולאוקמי גם בדוחק ולא יהיו השתי סוגיות הפוכות כמו שפירשתי בעזה"ש

ח) וזה ברור בעיני דהקדש גם פחות מפרוטה יוצא לחולין ע"י פדיון מדלא חשיב שש פרוטות בב"מ (נ"ה). וכן מוכח מהא דלא מתרץ הגמ' ביבמות (דף פ"ח) דמיירי בחתיכה פחות מפרוטה ואז לא יהי' בידו לפדותה אלא ודאי דגם פחות מפרוטה יוצא לחולין ע"י פדיון וגם מעשר שני פחות מפרוטה מחלל על מעות הראשונות בגמ' ב"מ (דף נ"ג). וכן נראה דנתפס קדושת הקדש על פדיון פחות מפרוטה לא מיבעא לדעת התוס' בגיטין (י"ב) דהקדש חל על פחות מפרוטה דודאי נתפס קדושת הקדש על פדיון פחות מפרוטה. ואף לדעת רש"י שם דאין הקדש חל על פחות מפרוטה. נראה לי ברור דזה דוקא באמירה בעלמא ואולי רש"י הלך בזה לשיטתו בסוכה (דף כ"ז ודף ל"ה) דפחות מפרוטה לא הוי לכם וכמו כן לא מצי להקדיש פחות מפרוטה דלא מקרי ביתו אבל במסר פחות מפרוטה להגזבר ונכנס לרשות הקדש דודאי זכה הקדש בו כמו דיכול אדם לתת מתנה להדיוט פחות מפרוטה וא"כ בפדיון דמוסר לגזבר נתפס קדושת הקדש בפחות מפרוטה גם לדעת רש"י ואף כי דבר זה פשוט מסברא דלא יהי' כח הקדש גרע מהדיוט לא אמנם להביא ראי' לזה מהא דאיתא בכריתות (דף יו"ד ע"ב) דקרבן דדלי דלות הוי מה"ת בפרוטה נכי ריבעא. ולכאורה לדעת רש"י תמוה דאיך ההקדש נתפס בפחות מפרוטה ומשמע דמה"ת הי' מקדיש רק פחות מפרוטה ולא הי' מביא יותר דנימא שהקדיש ש"פ אך לקרבנו הי' די פחות מאשר הקדיש אלא ודאי כמו שכתבתי דבהכניס לרשות הקדש חל ההקדש גם על פחות מפרוטה ואין להקשות דאף שחל ההקדש מחמת דהכניס לרשות גבוה מ"מ איך הי' יוצא בקרבנו הא בעינן שיהי' שלו בעת ההקרבה כדרשינן מקרבנו ולא קרבן שהקדיש חבירו וגזלו דיש לומר דדוקא בעיקר ההקדש בעינן שיחול על דבר שמקרי שלו ופחות מפרוטה לא מצי להקדיש לדעת רש"י דלא מקרי זה שלו אבל במה דבעינן שיהי' קרבנו לא אכפית לן מה דאינו שלו ואינו נפסל רק אם הקרבן הוי של אחר [ויש לעיין בח"ס א"ח סי' ק"פ] ומוכח מכריתות דגם לדעת רש"י חל הקדש על פחות מפרוטה בנכנס לרשות הקדש ולכן שפיר כתבתי דגם בפחות מש"פ יש להקדש פדיון ומקרי דבר שיל"מ דלא לבטל ברוב והא דערכין (דף כ"ז) דבעינן בהקדש שיהי' בחומשו פרוטה וכן בכ"מ שאמרו דהקדש שחילל על ש"פ זה אינו בהקדש היכא שאינו ש"פ רק במע"ש נתמעט ממעשרו ולא כל מעשרו

ט) ואך מדברי התוס' ב"מ (נ"ג) ד"ה אין בו כו' נראה דמסברא אמרינן דפחות מש"פ לא חשיב ממון לתפוס פדיון אבל י"ל דיהי' דשיל"מ באשר יכול לחלל על פרוטה ובמע"ש מה דלא חל על פרוטה הקדושה דחצי פרוטה לא ידעינן מסברא רק נתמעט מקרא כמש"כ השמ"ק שם בב"מ אבל בהקדש ליתא קרא למעט וחזר הדין דהקדש שפדה יותר על דמי' תפס הכל כמבואר בירושלמי מע"ש פ' ד' ה' ב' וכן איתא בב"מ (דף נ"ה) כמש"כ שם רש"י ד"ה הקדשו פדוי וכן פסק הרמב"ם בה' ערכין פ' ז' ה' י"א. ובודאי מה דיצטרך להוציא מעט יותר מאשר שוה גוף ההקדש שנתערב מקרי ג"כ דבר שיל"מ כי פחות מפרוטה לא מיחשב כלל לממון וכאן יהי' העודף פחות מפרוטה וכ"ז כתבתי שיהי' מקרי דבר שיל"מ גם באם לא נשאר חוץ מאשר נתערב כלל אבל בנשאר בודאי מקרי דבר שיל"מ גם אם מה שנתערב אינו ש"פ כיון דיכול לפדות עם הנשאר ששוה פרוטה. ולדעתי הקלה נראה זה תירוץ מספיק בעז"ה לכל המקומות שהקשה עליהם, כ"א דלמה לא דנו להא דממונא לא בטל דבפחות מפרוטה בהקדש אין בו תורת ממון כלל כמו שהוכחתי בעז"ה מכריתות (דף י"ח) מהאבע"א ומדברי הרמב"ם פ' י' ה' תרומות ה' כ"ה ולא תשאר רק קושית הש"ש על דברי התוס' דסוף מעילה דהתם מיירי בקדושת דמים ובפרוטה דודאי שייך לדון בה להא דממונא לא בטל ומש"כ הש"ש גם בפרוטה דקדושת דמים אין בה תורת דמים רק תורת איסור לחוד לא זכיתי להבין דאיך הי' נעלם מעיני הגדולה סוגיא מפורשת בפסחים (דף כ"ט) ודברי התוס' בכתובות (דף למ"ד) דתשלומי הקדש הוי משום גזל הקדש דודאי כל דין תורת ממון עלי' גם לענין ביטול ברוב

י) ומש"כ כ"א דלכן לא דנו בנפל פרוטה לכיס להא דממון לא בטל משום דבידי הבעלים לשאול על הקדישו ולכן לא מקרי זה ממון הקדש לדעתי יש להעיר ממש"כ העטרת פז סוף ביצה בתערובת אשר האיסור נהפך להיתר אין בידי הבעלים לשאול על הקדשו כמו באכלו כולו ובכל מקום שאמרו שגם בתערובת יכולין הבעלים לשאול זה דוקא בנשאר קצת ולפי דבריו באומר פרוטה בכיס זה הקדש ולא נשאר פרוטה אחרת מהקדש בידו אם תבטל ברוב לא יוכל לשאול על הקדשו א"כ חזר הדין דלא ליבטל מחמת דאם נתבטלה אין בידי הבעלים לשאול על הקדשו וא"כ לא תבטל דאחר הביטול אין בידו לשאול וחזר הדין דממון אינו בטל. ובקצרה הנני להעיר דלפי שיטת הסוברים דמזיק הקדש פטור גם מקרן דאז יש לומר דאין בממון הקדש תורת ממון והתורה לא ציותה לשלם רק באכל או נהנה או שהוציא מרשות הקדש וחזינן דאין בממון גבוה תורת ממון תורת