עין יצחק חלק א תנא

דנותר בר דמים ושוה פרוטה להקדש ולכאורה נסתר כל היסוד של הנתיבות דהביא מהא דנותר דמעילה לא תליא בדמים כלל ודברי הנתיבות צ"ע בעיני וכן הוא בתוס' ישנים בכריתות (י"ג) שם שכתבו כסברת הנתיבות ובעיקר דבריו דתשלומין של קדושת הגוף הוא משום כפרה ולא משום גזל הקדש נראה לענ"ד להביא ראי' דכן הוא בכריתות (כ"ג) למדו דאיסור חל ע"א בקדשים מדרשא דרבי כל חלב כו' לרבות אמורי קדשי קלים למעילה וחל איסור מיתה על חלב דאיסור כרת וה"נ חל נותר על חלב לחייבו חטאת משום נותר באכל כזית שאין בו שוה פרוטה וקרא דכל חלב דמרבה אימורי ק"ק למעילה לאם אכל בשוגג כמ"ש רש"י שם אלמא דחטאה בשגגה מקדשי ה' קרינא בהו. והכ"מ פ"א ה' מעילה ה' ג' כתב מפורש דדרשא דכל חלב לאו לחיוב מלקות במזיד איתמר רק לשוגג ואי נימא דחיוב מעילה בקדשי מזבח הוא משום גזל הקדש בוודאי אין שייך לדון כלל לאין איסור חל על איסור כמו באוכל חלב של חבירו דאין עולה על הדעת לפטור מתשלומין משום דאין איסור גזל חל על איסור חלב א"כ איך ילפינן דאין איסור חל ע"א בקדשים ממעילה אשר החיוב משום גזל הקדש דאין לדון בזה כלל להא דאין איסור חל ע"א ומוכח מכאן דחיוב מעילה דקדשי הגוף הוא ג"כ משום כפרה ואין בו פתיכא דממונא כלל ושפיר דנו בה לאין איסור חל על איסור כמו בכל חייבי חטאות ומלקות ומה שיש להעיר ע"ז מהרמב"ם ה' תרומות פ' י' ה' כ"ה אבאר להלן ב"ה

ב) וזה ברור בעיני דאם עיקר חיוב הקרן וחומש משום גזל הקדש דאז אין ללמוד דאיסור חל על איסור גם מאשם אחרי כיון דבגזל אין שייך לדון לאין איסור חא"ע והאיסור גזל יש בחלב ממילא מחויב להביא את האשם לכפרה אשר גזל את הקדש ואין שום סברא ללמוד ממנו דאף בנותר וכדומה בקדשים דאיסור השני יהי' נתפס באיסור הראשון להביא חטאת על איסור השני אשר העונש מהראשון לא הניח מקום לענוש על איסור השני משום דאין אחע"א שלא נתפס איסור השני לחטאת ולמלקות ומדאמרה הגמ' מפורש דאיסור מעילה חל על חלב באכל בשוגג משום דבקדשים איסור חל על איסור ואם לא הי' אחע"א לא הי' מעילה בחלב קדשים מוכח ברור לדעתי הקלה דתשלומי הקדש דקדושת הגוף לא תליא בדמים כלל ובאים רק לכפרה כמ"ש הנתיבות א"כ לכאורה סתרי אהדדי מה שאמרו (בד' י"ח) דמעילה הוי ממונא דמיירי גם בקדושת הגוף. אמנם באמת נראה ברור דמ"ש (בד' י"ח) דיו"כ לא מכפר על איסור אכילה והנאה דהקדש משום דאין יו"כ מכפר על ממונא אין הכוונה שעיקר האיסור הוא משום גזל הקדש אלא דהכונה פשוטה כיון שמחויב לשלם להקדש באכל או נהנה חצי פרוטה לא כיפר יו"כ עליו ומצינו (בד' כ"ו ע"א) דברי הגמ' גם לחטאות ואשמות ממונא וכמש"כ שם רש"י כיון דאפשר לשלם לא פטר לו יו"כ דבתשלומי ממון לא שייכא כפרה ובאשמות וחטאות אין חיוב הבאתן משום גזל הקדש ומ"מ קרי להן הגמ' ממונא וגם כוונת הגמ' (בדף י"ח) כמש"כ רש"י בחטאות ואשמות ואין שום ראי' מזה דאיסור הנאת הקדש יהי' משום גזל הקדש דנימא בתערובות הקדש דלא יבטל ברוב משום דממונא לא בטל

ג) ולפי מה דהוכחתי מכריתות (כ"ג) דאמרו אשר אם בקדשים אין אחע"א לא הי' חל איסור מעילה דתשלומי קרן וחומש על חלב דנראה ברור אשר איסור הנאת הקדש לא תליא בדמים כלל יש לתרץ קושית כ"א באות כ"ז וביתר ביאור בח' יו"ד סי' כ"ו אות כ"ט אם הקדש לא בטל משום דהוי ממון גבוה והאיסור בא מחמת ממון גבוה למה בטל ברוב בזרוע בשלה הא הכהן אינו זוכה רק משולחן גבוה ומה גם דלפי מה שרצה הגמ' לומר בביצה מקודם דנבלה שיש לה בעלים לא לבטל אף דהאיסור אינו בא מחמת ממון ולפי מה שכתבתי יתורץ קושי' הזאת דבקדשי מזבח אין בו דין ממון כלל רק איסור לחוד ואין לדון בהם להא . דממונא לא בטיל וזה פשוט דאם בקדשים שיש בהם מעילה ואסור גם לכהנים אמרינן דאיסורם לאו משום ממון וכש"כ בקדשים המותרים לכהנים דזכו משולחן גבוה דודאי אין האיסור לזרים משום ממון הקדש רק איסור אכילה לבד כמו שאר מאכלי איסור דלא תליא הדמים כלל ולקדשי מזבח אין בעלים כלל

ד) והנני להעיר מש"כ כ"א לתרץ הא דזרוע בשלה משום דבתערובות טעם בעלמא גם ממון בטל לדעתי אם נימא דמה שהכהנים זוכים משולחן גבוה יהי' זה לממון גבוה דלא לבטל ברוב יש להקשות בהא דשקיל וטרי הגמ' ביבמות (פ"ב) בחטאת שנתערב בחולין דלמה אינו בטל ברוב. הא הי' להגמ' לפרש פשוט דמה שהכהן זכי משולחן גבוה מקרי ממון גבוה לגבי ישראל וממונא לא בטל ובזה אין לתרץ כמש"כ כ"א בזרוע בשלה הא כאן חתיכת חטאת נתערבה ולא טעם לחוד אבל לפמש"כ אתי שפיר גם בחטאת דבקדשי המזבח אין לדון כלל להא דממון לא בטיל ולא מקרי איסור שיש לו בעלים אמנם בקדשי בדה"ב דהתשלומין משום גזל הקדש כמש"כ התוס' בכתובות (דף ל') ישארו כל הקושיות שהקשה כ"א בקדשי בדה"ב דלמה יבטלו ברוב הא איסורם בא מחמת ממון גבוה וכן תשאר קושיות הש"ש שמעתא וא"ו פ"ד ביבמות (פ"ח) והתם מיירי בקדושת דמים דממונא מקרי וכמו שמוכח מפסחים (כ"ט) דאין דינו חלוק מן ממון הדיוט

ה) ולחומר הדבר הייתי אומר מילתא חדתא לתרץ ב"ה כל הקושיות דמר מנדרים (נ"ח) ומירושלמי פ"ג דערלה שהביא באות י"ד ומהתוס' פסחים (כ"ז) לדעתי הקלושה נראה דמה דתשלומי הקדש בדה"ב הוי משום גזל הקדש זהו דוקא בהנאת הקדש דש"פ. אבל מה שריבתה התורה גם בפחות מש"פ בהקדש לא הוי זה משום גזל הקדש: רק גזה"כ דחיוב השבה יש גם בפחות מש"פ ואיסור הנאת הקדש בפחות מש"פ לאו משום דררא דממונא הוא אלא רק איסור לחוד ותורת אמת היתה בפי כ"א מש"כ בנחל יצחק סי' ז' דפחות מפרוטה לא מיחשב כלל לממון וכן מוכח ממש"כ רש"י בסוכה (כ"ז) דפחות מפרוטה לא מקרי לך למ"ד דסוכה שאולה פסול וכ"כ (בדף ל"ה) דפחות מפרוטה אין בו דין ממון באתרוג ואף דבהקדש אמרה התורה להשיב גם פחות מש"פ מ"מ לא מקרי ממון גם להקדש ומכריתות (י"ח) אין להוכיח דגם פחות מפרוטה דהקדש מקרי ממון דהתם הכונה משום שמחויב להחזיר מאיזה טעם שיהי' אין יו"כ מכפר כמו שביארתי למעלה ונראה לענ"ד להוכיח ב"ה מכריתות (י"ח) דפחות מפרוטה דהקדש אין עליו גם השם ממונא וגרע מחטאות ואשמות דיש עליהם שם ממונא כמו שהבאתי למעלה. הנה האב"ע שם לא ניחא לי' בתירוץ קמא וס"ל דהי' ליו"כ לכפר על חצי פרוטה שאכל קודם יו"כ אם הי' יו"כ מכפר על חצי שיעור אף דחטאות ואשמות נקראים בשם ממון לענין כפרת יו"כ אלמא דחצי פרוטה לא נחשב כלל לממון ולא דמי גם לחטאות ואשמות והסברא פשוטה דכיון שחצי פרוטה דהדיוט לא נחשב כלל לממון אין לו חשיבת ממון גם בהקדש ומה דנתרבה בהקדש להשבה לא נעשה פנים חדשות שיהי' לה חשיבות דממון ויש לעיין בירושלמי פסחים פ"ב סוף ה' ג' ובגיטין (כ' ע"א) בעלה של זית

ו) ומש"כ הרמב"ם פ' יו"ד ה' תרומות ה' כ"ה דבאכל תרומת הקדש דחייב חומש גם משום הקדש משום דהקדש הוי איסור מוסיף וחל על תרומה ולכאורה תמוה דלמה הי' להרמב"ם לפרש משום איסור מוסיף הא גם החומש דקדשי בדה"ב ג"כ משום תשלומין גזל הקדש כמש"כ התוס' כתובות (דף למ"ד) ובתשלומי ממון בודאי אינו שייך לדון להא דאין אחע"א אבל לפי מה שכתבתי דבחצי פרוטה דהקדש אין האיסור משום גזל הקדש רק איסור לבד כמו שהוכחתי מהאבע"א דכריתות (י"ח) אתי שפיר דברי הרמב"ם דבא לפרש גם באכל שיעור פרוטה לאו בבת אחת רק ע"י