עין יצחק חלק א תמח

משום הדור מצוה וכמו דאומרין לו הבא שמינה לכתחילה: דבאמת יש לחלק דבקרבן הוי הותרה אבל לא במילה שהיא רק דחוי' אין אנו יכולין לחלל שבת משום הידור מצוה ועלינו לדון להכלל דכ"מ שאפשר לקיים שתיהן. וכן יש להעיר מחולין (כ"ט) בהא דמרק אחר ע"י משום מצוה. למרק שבדיעבד כשר הא מבואר בכמה אחרונים בשם הפרמ"ג בפתיחתו להל' שבת בהמית בהמה שהיא עודנה מפרכסת יש נטילת נשמה א"כ למה ממרק ועובר על אב מלאכה אלא ודאי דתמיד הותרה ולא נאסר כלל מעולם ואין לומר דכמו שמותר משום חביבה מצוה בשעתה הקטר חלבים כו' בשבת כמו כן יהיה מותר בשבת איסור דאורייתא משום הידור מצוה זה אינו דבאמת כתב הרשב"א בחידושיו לשבת (כ"ד) בד"ה אי נמי בעשה דוחה לא תעשה דמשום שיהוי מצוה נמי אמרינן דעשה דוחה ל"ת ולא משהינן למחר כמו שכתב גבי שריפת קדשים אף על גב דאפשר למחר רק כיון דאי אפשר לקיים עכשיו אי אפשר לקיים שניהם מקרי וע"כ דוקא גבי חביבה מצוה בשעתה שפיר נדחה דעיקר הטעם הדחי' לדעת הרשב"א הוא מטעם חביבה מצוה בשעתה משום דשיהוי מצוה לא משהינן במצוה שאין זמנה קבוע מכש"כ בעבודה דזמנה קבוע אבל בהידור מצוה אין סברא דידחה וכמו שביארתי לעיל מהא דשבת ויבמות. כל זה לא העירותי אלא משום דכל הדברים הנאמרים פה צריך הערה והרחקתי הפלפול והחדוד ולא כתבתי רק הדברים הנחוצים לדברי כ"א בספרו היקר ולכ"א המשפט לקרב או לרחק

יא) מה שכתב כ"א בח' או"ח סימן כ"ו אות ל"ח לחלק בין הא דזבחים (ע"ב) דמשמע מפירכת הגמ' ניבטל ברובא דמהני ביטול ולא אמרינן כיון דבהמה בחייה בחזקת איסור הרי זה איסורין אין מבטלין זא"ז. ויצא כ"א לחלק דהיכי דבידו לתקן האיסור לא מקרי זה בשם איסור להחמיר ולומר דלא מהני ביטול אבל היכא דהאיסור תלוי בזמן אשר בזמן האיסור אין תקנה להתיר להאיסור כמו בפסחים (פ"ח) חוזר האי כללא דאין איסורין מבטלין והביא להא דמנחות (ה') דיש מחוסר זמן לבו ביום ולא הוה מהמותר לישראל אף דאח"כ יהיה היתר. ויש להעיר ממש"כ השעה"מ בפרק ח' מה' לולב ה' ב' דדבר שאסור לכל לא מקרי ראוי לאכילה אף שאפשר לתקנו ולהכשירו כמו מעשר שני חוץ לירושלים שאפשר בפדיון. הרי דעתו דהא דבידו לתקנו אינו מועיל כלום להקל האיסור לדון עליו שם היתר במה דאפשר לתקן ובידו לתקנו את האיסור ולפי דבריו גם לענין ביטול בוודאי בעת האיסור אף שבידו לתקנו מ"מ קודם התיקון איסור גמור מקרי דהיכי דנתערב עם איסור אחר קיימא האי כללא דאין איסורין מבטלין וכן יש למידק בדברי כ"א בהצד השני של סברת חילוקו שכתב בפשיטות דדבר האסור לזמן כמו פסח בערב יו"ט דאז חמיר יותר למידן בה דלא מהני ביטול משום דאין איסורן מבטלין דאיסור התלוי בזמן דאז תוך הזמן איסור גמור מקרי כמו במשקה ישראל דאסור מחוסר זמן לא ברירא לי לפי מש"כ השעה"מ שם לדחות דברי הכפ"ת בסוכה ודעתו דמקרי היתר אכילה אף שאסור לאותו יום כיון דיהיה מותר באיזה זמן כמו שהביא מדמאי אף דאסור להפקיר ביו"ט וכמו שנראה מדברי רש"י בסוכה (ל"ה ע"ב) דאם היה פדיון לתרומה היה תרומה מקרי היתר אכילה מחמת פדיון אף דאין פודין ביו"ט. ולענ"ד יש להוכיח כדברי השעה"מ מסוטה (כ"ד) דמעוברת ומניקות שותות משום דיהיו ראוין לאחר זמן ראויה לאישות קרינן בה. והא דפסחים (מ"ח) דאם מוקצה דאורייתא לא היה מקרי ממשקה ישראל אף דיהי' מותר לאחר שבת. וכן למסקנת הגמ' מנחות (ה') דיש מחוסר זמן לבו ביום ואם אין אור המזרח מתיר לא היה מקרי קודם העומר ממשקה ישראל אף דיהי' מותר לאחר זמן זה דוקא בדלא נשאר בעולם דבר הנקרב למזבח ועליו בעצמו לא יבוא היתר לעולם ולא מהני מה שיבוא היתר על מינו דבעינן שיהיה מותר אותו הדבר בעצמו אשר אנו דנין עליו אבל בנידון של השעה"מ דאותו הדבר נשאר בעולם ועליו יבא היתר לאחר זמן מקרי ראוי גם קודם שבא ההיתר דזמן ממילא קא אתי. ויש לעיין בנוב"י מהד"ת ח' אהע"ז סימן נ"ד והמל"מ פ' ד' ה' אישות ה' ז'

יב) וזולת זה נראה לי לחלק מחוסר זמן דקדשים משארי מצות דבקדשים הקפידה התורה על הזמן דוקא ולכן צריכין שיהיה הדבר הנקרב ראוי למזבח בעת ההקרבה ולא מהני מה שיבא התירו לאחר זמן ורק במחוסר זמן לבו ביום יש סברא דלא הקפידה התורה ומסקנת הגמ' דגם לבו ביום יש מחוסר זמן אבל בשארי מצות לא איכפת לן אם אינו ראוי בעת עשיות המצוה ומקרי ראוי גם קודם דבא זמן ההיתר דזמן ההיתר ממילא יבא ושפיר כתב השעה"מ דמקרי היתר אכילה גם אם ההיתר יבא למחר ולדעתי נראה דבמנחות (ה') בהקריב קודם העומר עיקר הפסול משום מחוסר זמן דקדשים אבל לולי זה היה מקרי משקה לישראל גם קודם שבא זמן ההיתר משום דמקרי היתר גם בתוך זמן האסור ואף שהדבר בעצמו לא ישאר בעולם שנשרף על המזבח מ"מ מקרי היתר מחמת שהמין הזה ישאר בעולם ויבא היתר עליו וכל שכן היכא דגוף הדבר אשר אנו דנין עליו נשאר בעולם וזמן היתר יבא עליו וראיה לדברי השעה"מ ממה דקרי הגמ' קודם העומר רק בשם מחוסר זמן דהפסול הזה איתא רק בקדשים אבל בשארי מצות התורה מקרי היתר גם קודם שבא זמן ההיתר דאל"כ איך היה סברא להתיר למ"ד דאין מחוסר זמן לבו ביום הא בעת ההקרבה היה איסור גמור ומה יועיל דיהיה מותר לאחר זמן אלא ודאי דהיכא דאין הפסול דמחוסר זמן בקדשים מקרי היתר גם בתוך זמן האיסור כמש"כ השעה"מ באתרוג של דמאי ותרומה דמקרי היתר אכילה אף אם לא יהיו מותרים עד למחר וע"פ דברי אלה לא זכיתי להבין את דברי קדשו מה דכתב לפלפל בשיטת אביי במחוסר זמן לבו ביום דלפי מה שכתבתי מרחק רב בין הענינים דרק בפסול דמחוסר זמן בקדשים לא מהני מה שיהיה מותר אח"כ אבל לא בשארי מצות ומקרי היתר לענין ביטול ברוב גם קודם דבא זמן היתר אכילת הפסח וזמן היתר ממילא יבא ושפיר נתבטל ברוב גם בערב פסח משום ההיתר דלילה

יג) ומה שכתב הכפ"ת בסוכה (ל"ד ע"ב) בכוונת רש"י באתרוג של מע"ש חוץ לירושלים דאין יוצאין בה אף דיכול לפדותן אבל כיון דאסור לפדות ביו"ט לא מקרי היתר אכילה דבעינן שיהי' ראוי באותו היום ולכאורה דבריו נגד הגמ' דסוטה הנ"ל דמקרי ראוי' לאישות משום שתהיה ראויה לאחר זמן וכן נגד הגמ' דמנחות (ה') דקרי זה הגמ' רק מחוסר זמן אבל מקרי ממשקה ישראל למ"ד דאין מחוסר זמן לבו ביום וכמו שביארתי למעלה ב"ה נראה לענ"ד לומר דעיקר כוונת דבריו הוא עפ"י מה שכתב הרמב"ם בפי' המשנה דבאתרוג כתוב פרי ודבר שאינו ראוי לאכילה לא מקרי פרי ואף דאתרוג הבוסר הכשירו חכמים (בדף ל"ו) דמשום דגם קודם גמר בישולו ראוי קצת לאכילה ושפיר מקרי פרי גם קודם גמר בישולו ויש לעיין בח"ס א"ח סימן קפ"א אבל באינו ראוי לאכילה כלל באותו יום לא מהני מה שיהיה ראוי לאכילה ליום מחר כיון דבאותו יום לא מקרי פרי ואף כי הפוסקים וגם רש"י לא ס"ל למה שכתב הרמב"ם בפי' המשנה דילפינן היתר אכילה ממה דכתיב פרי ויראה כ"א מש"כ הכפ"ת (בדף ל"ד) במשנה שם וכן מש"כ הח"ס א"ח סימן ק"פ נראה לי דרק עיקר הלימוד דבעינן באתרוג שיהי' מותר גם לישראל