עין יצחק חלק א תמו

סימן פ ב"ה י"ב מרחשון תרמ"ט מיטויא. כבוד אאמו"ר הגאון נ"י שלום וברכה נצח

לגודל שמחת לבבי הגיעני מבית הדפוס העלים הנדפסים מספרו היקר עין יצחק' ובצמא הנני שותה את דברי קדשו והנני בא בקצרה להעיר קצת בדבריו הנחמדים אשר הנני פציעם לפני כ"א. ולאדוני אבי המשפט לקרבם או לרחקם

א) מה שכתב כא"א בחלק או"ח סימן ה' דכתבי קודש שאין בהם אזכרות אין איסור מחיקתן מה"ת ומביא זה בשם התשב"ץ ולדעתי גם דעת רש"י כן ממש"כ בסנהדרין (דף קי"ג) דמזוזה הואיל וכתיב בה אזכרות אי אפשר לשרפה משום קרא דלא תעשון כן וכן כתב רש"י (בדף ע"א) ד"ה ואפילו מזוזה אחת וכש"כ אחד מן החומשין או ספר מהנביאים שאזכרת השם כתובה שם הנה שפתי רש"י ברור מללו דהלאו דלא תעשון כן הוא רק על השמות אבל לא על כתבי קודש בלי אזכרות הנה אי נימא דגבי עהנ"ד אין אנו הולכין בתר דרבנן לפטור משריפה כמש"כ הראב"ד המובא בחידושי הר"נ סוף סנהדרין שם דלא גריס גבי מע"ש כגון דנפלו מחיצות ואעפ"י שיהי' המחיצות בכ"ז אין פוטרין משריפה מחמת שמחיצות אינן קולטות רק מדרבנן ואינן מפקיעין איסור תורה בודאי שייך לדון כזה גם בכ"ק דרק אם איסור שריפתן הוא מה"ת אז נפטרה כל העיר בשבילן אליבא דר"א דלא מתקיים כל שללה ושרפת כמש"כ רש"י שם (דף ע"א) אבל אם האיסור הוא רק דרבנן בודאי אינה נפטרת כל העיר בשבילן אשר מה"ת קרינן בה את כל שללה ושרפת. ולכן כתב רש"י בדיוק שרק מחמת השמות אינה נעשית העיר נדחת משום דמה"ת לא מתקיים בה כל שללה משום שאיסור שריפתן מה"ת אבל לא תוכל העיר להנצל בשביל כתבי קודש שאין בה אזכרות שאין איסור שריפתן מן התורה

ב) ואף לדעת הר"ן בחידושיו שם דפליג על הראב"ד ודעתו דגם מחיצות דרבנן מפקיעין מחיוב שריפה וגם רש"י גריס התם כגון דנפלו מחיצות מ"מ יודו במזוזה דאם איסור שריפתה יהי' רק מדרבנן דלא תהיה כל העיר פטורה בשבילה כמו שאבאר בעז"ה הנה הר"ן כתב דלכן מחיצות דרבנן נמי שפיר מפקיעין מחיוב שריפה היינו משום דתק"ח לא גרע מדבר הרשות העושה שלא יכול השלל להיות נקבץ לתוך עהנ"ד דפטורין משריפה שהרי הן מובדלין מהעיר הזאת וכדי הוא תקנת חכמים לעשותן מובדלין מהעיר הואיל והם גזרו שיהיו המחיצות קולטות ולא יצאו משם לעולם ולפי דבריו אין אנו יכולים לדמות מזוזה שאם יהיה איסור שריפתה רק דרבנן להא דמחיצות דקליטת המחיצות מחמת התק"ח שפיר יכולה לעשות את השלל מובדלין מהעיר דלא גרעה מדבר הרשות העושה את השלל מובדלין מהעיר אבל בודאי לא נוכל לפטור את כל העיר משריפה מחמת דמדרבנן לא קרינן בה את כל שללה ושרפת הא אם איזה דברי הרשות יעכב מקצת מהשלל שרפה בודאי לא יפטרו בשביל זה יתר השלל משריפה. והי' מתקיים שפיר כל שללה ושרפת. וא"כ גם דבר דרבנן לא יכול לעכב את יתר השלל משריפה וכיון דמה"ת קרינן בה כל שללה ושרפת מחוייב יתר השלל בשריפה ואין אנו יכולין לפוטרן מחמת שמדרבנן אסור לשרוף כתבי קודש וחילוק זה הוא מוכרח דאל"כ יסתרו דברי רש"י אהדדי ומש"כ הפרמ"ג ביו"ד סי' כ"ח דאפילו טריפות דרבנן פטורין מכיסוי דאינן בכלל אשר יאכל הנה הגאון רעק"א זצ"ל בהגהותיו השיג עליו מהא דחולין (דף כ"ז ודף פ"ו) כמו שיראה המעיין בהגהותיו סוף סימן כ"ח וא"כ גם כאן אם איסור שריפת המזוזה יהי' רק דרבנן לא הי' פטורה כל העיר אחרי אשר מה"ת מתקיים שפיר את כל שללה ושרפת ולכן כתב רש"י בהמזוזה או בחומשין ונביאים דכתיב בהם אזכרות לכך פוטרין אליבא דר"א את כל העיר דלא מתקיים מה"ת את כל שללה ונראה ברור דדעת רש"י ג"כ בהכ"ק שאין בהם איסור מה"ת לשרפם. כיון שאין בהם שמות המוקדשין כמש"כ כבוד א"א בארוכה בשם התשב"ץ

ב) וכן הנני להעיר מש"כ כ"א באות י"ח דגם השמות שבכה"ק אף דלא נכתבו בפירוש לשם קדושת השם רק דסתמא דבכתיבת כתבי קודש אין מדקדקין לכתוב השמות לשם קדושת השם. מ"מ ג"כ אסור לאבדן מה"ת משום דסתמא נמי כלשמה חשוב לדעתי מוכח ג"כ שדעת רש"י כן ממש"כ שם בסנהדרין (דף ע"א) דאחד מן החומשין או מהנביאים שיש בהם אזכרות פוטרין את כל העיר משריפה ולכאורה אך למותר לאשמעינן דגם אזכרות שבחומשין ובנביאים ג"כ פוטרין את העיר משריפה כמו השמות שבמזוזה דמאיזה מקום וסברא הי' לחלק ביניהם אלא ודאי דדעת רש"י ג"כ כדעת הסוברין אשר הביא כ"א דרק השמות שנכתבו לשם קדושת השם אסור מה"ת לאבדן ולכן היה מקום לומר דהשמות שבחומשין ובנביאים שאין המנהג לקדשן בפירוש לשם קדושת השם דלא יהיה איסור תורה לאבדן ולכן דבר גדול השמיענו רש"י דגם עליהם נאמר הלאו דלא תעשון כן דמחמת שסתמא כלשמה חשיב וכמו שביאר כ"א באות י"א את דברי הרמב"ם דמתחילה כתב שאין מוחקין השמות שנכתבו בפירוש לשם קדושת השם ואח"כ כתב דאין למחוק גם השמות שבכה"ק אשר לא נכתבו בפירוש לשם קדושת השם כן יש לפרש דברי רש"י הנ"ל כמו שכתבתי. ובכונה השמיט רש"י שם ס"ת שלמה דבוודאי פוטרות אליבא דר"א את כל העיר דבס"ת נכתבו כל השמות בפירוש לשם קדושת השם ולא נצרך לאשמועינן דבר ברור כזה שנכלל במזוזה אבל חומשין ונביאים שאין המנהג לקדש השמות הי' מקום לומר דמה"ת מותר לאבדן השמיע לנו דעתו הגדולה דגם עליהן נאמר הלאו דלא תעשון כן משום דסתמא כלשמה חשוב וזה פשוט דגם בחומשין שאין קוראין בהן בציבור דהמנהג שלא לקדש השמות בפירוש ורק בס"ת שלימה שקוראין בה המנהג לקדש ולכן כתב רש"י אחד מהחומשין ואחד מהנביאים שהרבותא בשניהם שוה ומש"כ רש"י וכש"כ אחד מן החומשין כו' דאף שבמזוזה יש לדון יותר דיהי' האיסור מה"ת משום שבה נכתבו השמות בפירוש לשמן מ"מ שייך לדון באחד מחומשין ומנביאים בקו"ח ממזוזה דבהם נמצאים שמות הרבה יותר ממזוזה ומה שבהם לא נתקדשו השמות הנה סתמן כלשמה דמי ושפיר כתב רש"י בלשון וכש"כ וזה פשוט ולדעתי מוכח מדברי רש"י השלשה דינין מחודשין אשר חידש כ"א בדעתו הגדולה והרחבה וכן ביאורו הישר באות י"ח בדברי הרמב"ם מבואר זה בכוונת רש"י כמו שביארתי נכון בעז"ה. עוד יש לי הרבה מילין בענין הזה אך בחרתי לי לבוא בקצרה רק בדברים הכרחיים. והנני בנו דוש"ת המשתוקק לשתות בצמא את דברי קדשו

ד) מה שהאריך כ"א בחלק או"ח סימן ט"ו בענין שבת דחוי' אצל קרבנות ציבור או הותרה. הנה דעת הגר"א זצ"ל ביו"ד סימן רס"ו ס"ק כ"ה דשבת הותרה אצל קרבנות ולדעתי נראה דתליא באשלי רברבי ומחלוקת גדולי הראשונים בדבר זה. והוא דהרמב"ן בתורת האדם בענין הכהנים האריך בסוגיא דברכות (י"ט) ויצא לדון בדבר חדש בסברא נכונה דהיכי אמרינן דהוי דחוי' האיסור גבי המצוה כגון גבי סדין בציצית או עשה דפסח דאינהו גופייהו מצי למיעבד כי לא עבר עלייהו בלאו ומ"מ נדחה האיסור לגבייהו זה מקרי שפיר דחוי' אבל היכי דאי אפשר לעשות המצוה במציאות בלי לעבור האיסור כמו קבורת מת מצוה דאי אפשר בלא טומאה לעולם ומסיק התם וה"נ גבי שבת אשכחן