עין יצחק חלק א תמה

דבר דממון אין לנו שום לימוד דיעידו דוקא בפני האשה. ודוקא בעדי זנות דעלמא דילפינן דבר דבר דממון ילפינן ג"כ בעדי נשים דיהיה העדים מחוייבים להעיד בפני האשה ולכן אם לא הי' קרא למעט קטנה היינו מקבלין העדים מהקו"ס אף בקטנותה דבזה לא נצריך קב"ע בפני האשה והא דמפסדת כתובתה ונאסרת לבעלה כבר כתבתי למעלה אשר משום זה לא נצרך שיהי' הקב"ע בפני האשה

סה) ועפ"י דברי אלה דיש לחלק לדעת הרמב"ם עדות קו"ס מכל עדי זנות דבכל עידי זנות מה דצריכין שני עדים משום הגז"ש דבר דבר מממון בעינן שיעידו דוקא בפני האשה כמו דבעינן קב"ע מה"ת בממון בפני הבע"ד אבל בעדי קו"ס דמרבינן מהא דכתיב ועד אין בה לא בעינן שיעידו בפני האשה ויש לדון לכאורה דגם בעדי הודאה וכדומה דליכא דררא דנפשות ש להעיד דוקא בפני האשה משום הגז"ש דבר דבר ולכן בקטנה שזינתה דנאסרת לבעלה כמש"כ הרמב"ם בה' סוטה דליכא בקטנה דררא דנפשות לא יוכלו העדים להעיד עד אחר שנתגדלה ומפשטות לשון הרמב"ם בהלכה ד' שם נראה דגם בעדי טומאה אשר ילפינן הגז"ש דבר דבר דממון יכולין ג"כ העדים להעיד עלי' גם בקטנותה ונאסרת תיכף לבעלה ע"כ לנו לומר דמה דאמרינן קטן כמאן דליתא דמי זה הוא רק מדרבנן ובמקום איסור העמידו על דבר תורה שגם בקטנים מתקיים והועד בבעליו כמש"כ למעלה בארוכה ורק לענין העדאת השור דכתיב ולא ישמרנו אינו מועיל מה"ת לעשות שור של חשו"ק למועד אבל בכל ד"מ דמה דבעינן קב"ע בפני הבע"ד מהני מה"ת גם בקטנים. ומה"ת גם קטן כמאן דאיתא דמי ולכן קטנה שזינתה נאסרת לבעלה אף היכא שהעדי טומאה העידו בקטנותה בפניה

סו) ומה שכתבתי להוכיח דהשקאת סוטה לא הוי כד"נ מהא דסגי אליבא דר"א עד אחד בסתירה ולר"י למדינן דבעינן שני עדים מהא דכתיב ועד אין בה דדרשינן בה ולא בקו"ס לכאורה י"ל דאף אם היה זה נפשות ממש היינו יכולין ג"כ לומר דלא בעינן בקו"ס שני עדים משום דאיתקש לטומאה כמו שאמרה הגמ' אליבא דר"א כן בסוטה (דף ב') אבל באמת נראה לענ"ד ברור דאם הי' זה כד"נ לא היה מועיל ע"א אף אם נתקיש לטומאה. הא בנפשות בודאי לא היה מועיל רגלים לדבר כמו דאיתא בסנהדרין (דף ל"ז) בהא דר"ש בן שטח ובמקום דאמרה תורה מפורש ע"פ שנים עדים אינו מועיל אף אומדנא ורגלים לדבר היותר מוכחים. והא דמפסדת כתובתה ע"י עד אחד המעיד שנטמאה ואף בממון אינו מועיל אומדנא כמו שפסק הרמב"ם בפ"ח מה' נז"מ בגמל המותר בין הגמלים הנה התם מפסדת משום שמעשיה גרמו לה במה שנסתרה אחר הקינוי כמש"כ רש"י ריש פ' ארוסה ותוס' (דף ל"א) דה"מ מי שקינא וא"כ שפיר מוכח מזה דהשקאת סוטה לא מקרי נפשות וביותר מוכח מהא דס"ל לר"א דמשקה אותה ע"פ עצמו וזולת הראיה מכאן הוכחתי למעלה דהשקאת סוטה לא הוי כנפשות ואין להאריך יותר מזה

סז) אך הנני להעיר דלפי מש"כ רש"י ותוס' הנ"ל דבמקום שאינה יכולה לשתות מפסדת כתובתה משום שמעשיה גרמו לה במה שנסתרה אחר הקינוי. א"כ למה מקנין את הקטנה להפסיד כתובתה אחר הסתירה. הא בקטנה אינו שייך לומר דמעשי' גרמו לה כמו שכתב המהרי"ק המובא למעלה הנה באם זינתה שפיר שמפסדת הכתובה והתוספת משום דלא יהב לה ע"מ שתהיה אסורה לשבת תחתיה אבל למה תפסיד כתובתה ע"י מה שנסתרה ואינה יכולה לשתות לברר את האמת. ואף דלדעת הרמב"ם פיתוי קטנה רצון לאסור על בעלה ישראל מ"מ אין סברא לומר דגם מעשה קטנה תגרום לה להפסיד ממון מספק ודברי הרמב"ם צ"ע לדעתי העני' ומדברי רש"י במשנה דמי שקינא נראה דמה שמפסדת כתובתה ע"י עד טומאה זה ג"כ משום רגלים לדבר ולא משום שמעשיה גרמו לה וכן נראה מדברי רש"י שם דלר"א אף ע"י עבד ושפחה מפסדת כתובתה אם לא רצתה לשתות. וא"כ מה דס"ל לר"א דבסתירה סגי בעד אחד או ע"פ עצמו מועיל גם לענין הפסדת כתובתה וכל דברים שבממון מה שאשה זונה מפסדת מבעלה ואף דבממון כתוב מפורש ע"פ שני עדים יקום דבר מ"מ מפסדת כאן גם ע"י אחד משום דאיתקיש לטומאה

סח) ולענ"ד מוכרחים אנחנו לומר אליבא דר"א דגם כל הדברים שבממון תפסיד האשה ע"י עד אחד המעיד אחר הקינוי שנסתרה הנה כתבתי למעלה דלהפסיד את האשה ממזונותיה לא צריך הבעל להביא עדים הא בידו לגרשה ויפטור ממילא ממזונותיה. הנה ר"א דסביר שאין רשאי לגרשה אלא א"כ מצא בה ערות דבר ולכן ס"ל דקינוי הוא חובה כדאיתא בירושלמי ומובא בתוס' סוטה (דף ג') דה"מ ר"י אומר א"כ אין בידו לפטור ממזונותיה במה שירצה לגרשה ובכ"ז ס"ל דמשקין לה ע"פ אחד ועפ"י עצמו ובמקום דלא תרצה לשתות מפסדת מזונותיה. נראה דאליבא דר"א איתקש עד סתירה לעד טומאה דמפסדת ממונה משום רגל"ד ואין פה המקום לפלפל אם אמרינן מגו במקום שיש איסור לעשות את הדבר ולפי מה שהבאתי למעלה בשם התוס' סוטה (דף כ"ז) דלהפסיד אשה שזינתה את כל החיובים שיש לה על בעלה לא מרבינן מקרא וכמו שהבאתי את דברי המהרי"ק שכל מה שמפסדת זה הוא רק קנס דרבנן אין ראיה במה שס"ל לר"א להשקותה ע"פ אחד דמפסדת גם כתובתה הנה ר"א מקיש מה"ת סתירה לטומאה רק לאוסרה על בעלה מספק. ומה"ת ליכא שום דררא דממונא בסוטה אבל עתה שיש מדרבנן דררא דממונא בסוטה אפשר ס"ל לר"א דאינה מפסדת ממון ע"י אחד וע"פ עצמו משום דכתיב מפורש ע"פ שנים עדים יקום דבר וגם רגל"ד אינו מועיל להפסיד ממון

סט) ואולי יש לומר דכיון שיכולה לשתות ובידה לברר האמת לכן מפסדת אליבא דר"א כתובתה וכל דברים שבממון אף ע"י אחד וע"פ עצמו והתורה הטילה חיוב עליה לברר האמת ובמקום דלא תרצה לשתות אשמה בראשה ואפשר במקום דלא תוכל לשתות כמו אשת סומא וכדומה לא תפסיד אליבא דר"א כתובתה ע"י אחד שיעיד על הסתירה ויש לעיין בדברי הרמב"ם בפ"א מה' סוטה ה' ט"ו אשר נראה מדבריו דמה שמפסדת כתובתה ע"י עד טומאה זה משום רגל"ד ולא משום שמעשיה גרמו לה וא"כ אליבא דר"א דאיתקש עד סתירה לעד טומאה מפסדת כתובתה ע"י עד סתירה גם במקום שהמניעה מהשתיה אינה ממנה ולדעתי הקלה צ"ע דלמה תפסיד לר"א כתובתה ע"י ע"א הא קיי"ל דאין ע"א קם לממון ואף להחזיק אינו מהימן כמו שכתבו גדולי האחרונים: ומה גם במקום שתפסה את כתובתה בוודאי לא יהיה עד אחד נאמן וה' יאיר עיני בתורתו

והנני מבקש מכבוד אדוני אבי אשר יאבה בטובו להשים עיניו המאירים על דברי אלה ויודיעני דעתו הגדולה והרחבה. והנני מחכה לתשובתו הרמה בהקדם האפשרי והנני בנו ותלמידו השותה בצמא את דברי קדשו צבי הירש