עין יצחק חלק א תמ

קטנה בכלל וא"כ רק בנערה חילקה התורה בין אונס לרצון אבל קטנה אין לה רצון כלל ובזה מתרץ מה שהקשו על הרמב"ם מכמה מקומות אשר אמרו פיתוי קטנה אונס הוא: וכתב דכל זה אליביה דר"מ אבל הרמב"ם פסק כרבנן ולכן פיתוי קטנה רצון הוא הנה הסוגיא זו בסנהדרין (ס"ו) מיירי אליבא דר"מ ובכ"ז נראה ברור מפשט הסוגיא. וביותר מדברי רש"י דפיתוי קטנה רצון הוא ודברי המשכנות יעקב צע"ג בעיני וגם יש לעיין באו"ח קידושין (י"ט) ודבריו צע"ג ויעיין כ"א בספר נחל יצחק בסימן ז' מש"כ שם כא"א הגאון נ"י דבעריות יש איסור גם על קטנים ורק פטורים מהעונש וא"כ באיסור סוטה דטומאה כתוב בה כעריות בוודאי יש איסור גם על קטנה ואף לפי דברי כבוד א"א הגאון נ"י עיקר טעמו בעריות משום דגם ב"נ מוזהרים על זה ואם כן לכאורה איסור סוטה דליתא בב"נ לא יהיה האיסור על קטנה אמנם נראה ברור כיון דטומאה כתיב בה כעריות הוי איסור סוטה כמו כל איסורי עריות שהאיסור יש גם על קטנים ופטורים המה רק מעונש ואחרי כל אלה יראה כת"ה כי גם קטנה שזינתה הוית בע"ד וצריכין לקבל העדות דוקא בפניה כמו בכל עדי זנות

מא) ולבד כל מה שכתבתי להוכיח דהאיסור חל על הקטנה כמו על הגדולה הנה גם מצד הפקעת כל החיובין שיש לה על בעלה בוודאי בעינן שיעידו העדים בפניה ולכן אין לנו דרך אחרת לתרץ מה שנראה מכל המקומות שהבאתי למעלה שמקבלין עדי זנות בקטנה שזינתה גם בקטנותה. רק על פי מה שכתבתי בעזהש"י לחדש דהא מה שאין מקבלין עדות בפני קטנים זה הוא רק מדרבנן ובקטנה דלא יבוא לעולם לדררא דנפשות העמידו על דין תורה משום לאפרושי מאיסורא ובזה אתי שפיר שם בכתובות (ד' מ' ע"ב) דפריך הגמ' גבי מוציא שם רע על הקטנה הא קטנה לאו בת עונשין היא דלמה לא פריך הגמ' דבלא"ה לא נצרך למעטה מקרא הא אי אפשר לקבל עדות על הקטנה וקשה שם לומר דכונת הגמרא למעט היכא דנתקבל העדות אחר שנתגדלה הא המעיטו קטנה מהקרא. ונתנו לאבי הנערה אשר נתינת הכסף לא יכול להיות קודם שנתקבל העדות כמש"כ רש"י בסנהדרין (ח' ע"ב) וא"כ נראה דמן התורה מקבלין עדות בפני קטנים ויש מקום לפלפל ולומר דהגם בכתובות גבי הוצאת ש"ר בקטנה קאי אליבא דחכמים דפליגי על ר"מ התם וסברי בכל מקום דכתיב נער אפילו קטנה במשמע רק גבי מוציא ש"ר כתוב נערה מלא. וסתם חכמים דר"מ הוא ר' יהודה ור"י סבר בכתובות (ד' מ"ג) דהשיאה וגירשה או נתאלמנה כתובתה של אבי' וא"כ האב הוא הבעל דין ושפיר יכולין לקבל העדות מעדי הבעל בפני האב ואף דר"י סבר בכתובות (ד' נ"ו) דכתובה היא דרבנן ראיתי ברמב"ן בפירושו על התורה בפ' כי תצא שכתב דעיקר חיוב המאה כסף בעבור שרצה להפסיד את כתובתה ואף שהכתובה רק מדבריהם מ"מ המנהג הי' לכתוב מוהר הבתולות וא"כ שפיר צריכין קרא אליבא דר"י למעט קטנה ומה שנאסרת על הבעל ומפסדת המזונות ויתר החיובים שיש להאשה על בעלה וא"כ לא יהיו נאמנים העדים גם להפסיד הכתובה להאב מטעם עדות שבטלה מקצתו בטלה כולה כמו שהבאתי בשם כא"א הגאון נ"י אבל גבי זה לא בעינן קבלת עדות בפני' כמ"ש למעלה. הא בידי הבעל לגרשה ויפטור מכל החיובים שלו ממילא

מב) ושמחתי מאוד אשר מצאתי מפורש בדברי הרמב"ן פ' הנ"ל שכתב דאם לא היתה כתובה להאשה הזאת למה ישים עלי' עלילת דברים יכתוב לה גט ויפטור ממנה הנה רואין אנחנו דהיכא שביד הבעל לפטור את עצמו מחיובי' אינו צריך להביא עדים וכן י"ל גם לענין סוטה כמש"כ למעלה ויש לעיין בדברי הירושלמי המובא בתוס' סוטה (ד' ג') דה"מ ר"י אומר. וקרובים דברי הרמב"ן לדבריהם שם ומה דבעינן קבלת עדות בעדי זנות לאוסרה לבעלה בפני האשה רק משום דדמי לד"נ אבל בקטנה דלא יכול לבוא לדררא דנפשות אינן צריכין מה"ת לקבל העדות בפני' ומה גם עפ"י מש"כ למעלה באם הבעל רוצה לגרשה והעיכוב אינו מחמתו פטור הוא מה"ת ממזונות ומיתר החיובין שיש להאשה עליו ואף קודם שאמרה הגמ' דממילא ידעינן דקטנה אינה במוציא ש"ר משום דלאו בת עונשין היא לא הי' שום סברא לחייב קטנה סקילה אם הביא הבעל עדים שזינתה אחר שנתארסה. רק הגמ' פריך דלמה לו למעט מהא דכתיב ונתן לאבי הנערה הא ממילא פטור משום דלאו בת עונשין היא וא"כ אין בהוצאת ש"ר על הקטנה דררא דנפשות ורק דררא דממונא מה שמפסדת כתובתה ונאסרת על בעלה ומה שרוצה הבעל לגרשה אינו צריך כלל להעדים לפי דברי הרמב"ן הנ"ל: וא"כ בהוצאת ש"ר על קטנה אם הכתובה שייך לאבי' בודאי אין צריכין מחמת שום דבר לקבל העדות דוקא בפני האשה. וסגי מה שמקבלין בפני האב לענין הכתובה אשר זה עיקר החיוב מה שרצה הבעל להפסיד כתובתה

מג) אך באמת לפי הנראה ברור דעיקר הוצאת ש"ר תמיד אחר הנשואין כמש"כ רש"י בכתובות (ד' מ"ה) ד"ה סוקלין אותה ע"פ בית אביה כו' וכן איתא בירושלמי כתובות (פ"ד ה' ד') דאינו חייב עד שיכנוס ואמרו שם לקחתי פרט לארוסה וכן כתב שם השמ"ק וכן משמע מרש"י סנהדרין (י' ע"א) ד"ה ומשלמין ממון כו' ואליבא דדינא דאחר שנישאת אין כתובתה לאבי' רק לעצמה בלתי אפשר לומר דנתקבל העדות בפני האב מחמת הכתובה והרמב"ם הביא רק המיעוט דנערה אלא למעט קטנה וכמש"כ הכ"מ והמ"ל שם דהרמב"ם סבור דאף אם לאו בת עונשין היא הי' הבעל חייב בלתי הקרא ולפי דעת הרמב"ם לא נוכל לומר דקבלו העדות בפני אבי' מחמת הכתובה הא פסק דבנישאת אין הכתובה לאבי' אף שהיא קטנה

וגם אליבא דר"י דסבר דאם כתב לה כתובה דשייך לאבי' אף בנישאת. הנה לפמש"כ למעלה בשם הפ"י דאם מה"ת אין כתובה לאשה והבעל כתב רק מעצמו הוי כמתנה שאין האב זוכה בזה וא"כ בודאי אינו שייך לתרץ במוציא ש"ר על הקטנה דיהי' האב הבע"ד מחמת הכתובה. הא אינו שייך אליו אף אם הבעל כתב לה כתובה כדברי הרמב"ן וע"כ לנו לומר דמה שאין מקבלין עדות בפני קטנים זה הוא רק דרבנן ומה"ת קטנים לא גרעו משור דנתקיים בו ועמדו לפני העדה למשפט אף שאינו יודע ומרגיש מאומה וא"כ שפיר הצריכו קרא למעט מש"ר בקטנה אליבא דהרמב"ם אף דסבר דאף בממון בעינן מה"ת קבלת עדות בפני הבע"ד ובעדי נשים ילפינן דבר דבר מממון אף במקום דליתא דררא דנפשות ולכן גם הגמ' לא פריך מהא דבלתי אפשר לקבל העדות בקטנה כמו דפריך הא לאו בת סקילה היא

מד) וכן יש להעיר לבד דבעינן קבלת עדות בפני הבע"ד ובהוצאת ש"ר בקטנה אינם יכולין העדים להעיד בקטנותה הנה בהוצאת שם רע בעינן דוקא שהבעל יטעון טענתו בפני האשה כמבואר בספרי ומובא ברש"י פ' תצא ומלשון הרמב"ם פ' ג' ה' ו' מה' נערה שכתב שיבא לב"ד ויאמר נערה זו וכו' נראה ג"כ שזה לעיכובא וא"כ איך משכחת לה הוצאת שם רע בקטנה הא קטנה כמאן דליתא דמי אלא ודאי דמן התורה סגי במה שאמר בפני האשה אף אם היא קטנה כמו שמקבלין עדות מן התורה לפי אשר כתבתי נגד קטנים ואולי התם הטעם משום דאסור לבע"ד להשמיע טענתו להדיין קודם שבא בע"ד חבירו ומה שמשמיע טענתו בפני הקטנה סגי בזה הנה אם הי' זה רק משום האזהרה הזאת לא הי' מעכב לדעתי בדיעבד ובאמת אין הוכחה ברורה מהגמ' מה דהמעיטו קטנה מוכתנו לאבי הנערה דמיירי דוקא בהביא הבעל העדים בקטנותה דשפיר נוכל לומר דהבעל בא לב"ד בעת שנתגדלה והביא אז העדים ופטור הוא משום שכתוב