עין יצחק חלק א תלח

אם אומרת אנוסה היא הא תהיה אסורה להיות עם בעלה הכהן מחמת איסור חללה ואולי כונת הנוב"י לפרש במקום שהבעל והאשה יודעים שלא היה עמה אחר שזינתה לכן בעת הגדתה ליכא איסור חללה ומה שיהיה האיסור זה אחרי שיבוא עליה לא עשתה בזה חד"א על נפשה. וכמו שהאריך הברית אברהם חלק יו"ד סי' ג' אות י"א דשויה אנפשה חד"א אינו שייך רק באיסור שנתהווה תיכף בעת ההגדה אבל לא בדבר שיתהווה האיסור רק לאחר זמן

ל) ולענ"ד יש להוכיח דגם באיסור שיתהווה רק לאחר זמן אמרינן גם כן דשויה אנפשה חתיכה דאיסורא מהא שכתב הרמב"ם והובא בשו"ע אהע"ז סימן ו' דאשת כהן האומרת שנאנסה אף שאינה נאמנת לבעלה. אבל אסורה היא לכהן אחר שנתאלמנה משום דשויה על נפשה חתיכא דאיסורא ודעת הרמב"ם שם מפורש דגם באונס נעשית זונה והאיסור חל על האשה כמו עליו כמבואר ביבמות (פ"ד). אבל בוודאי בעת הגדתה אינו חל האיסור זונה וטומאה על איסור א"א וכמו שכתב המהרי"ט בחידושיו בקידושין (ע"ז) בבא על אחותו כו' ומה שמתרץ שם בשם הרא"ש אינו שייך כאן. ומה שמתרץ שיהי' הנ"מ אם יתרו בו רק מחמת האיסור זונה ואז לוקה משום זה נוכל לומר כן גם בנידן דידן דשויה על נפשה חד"א אם יתרו בה משום זונה לכהן. ולא אמרינן בזה אין איסור חל על איסור אבל השעה"מ פרק י"ז הלכה ח' מאי"ב השיג על דברי המהרי"ט וכן כתב שם דקל על חמור אינו חל גם בכולל ומה שכתב שם דלכן בחזר ובא על אחותו לוקה משום זונה דהוי זה איסור דנתוסף על האשה איסור לכ"ג אחר. זה הוא דוקא לגבי האיש אבל לגבי האשה לא מקרי זה איסור מוסיף רק כולל ובכולל אינו חל קל על חמור בכ"ז כתב הרמב"ם דאסורה לכהן אחר שנתאלמנה משום דשויה על נפשה חד"א אף בעת הגדתה לא היתה אוסרת עצמה לכהן אחר רק שהאיסור חל עליו לאחר זמן ואולי יהיה הנ"מ לקוברה בין רשעים גמורים כדאיתא ביבמות (ל"ג) ולכן משוית על נפשה חד"א גם בעת שהיא א"א ולכן אין ראיה מזה לסתור דברי הברית אברהם הנ"ל וא"כ גם דברי הנו"ב כנים ואמיתים דאינו שייך לומר דשויה אנפשה חד"א באשת כהן שנאנסה הא בעת הגדתה לא עשתה על נפשה חד"א מאיסור חללה קודם שבא עליה אחר הזנות. ומה שיתהווה לאחר זמן לא איכפת לו כדברי הברית אברהם אבל בקטנה שזינתה תיכף אחר הגדת העדים תהיה אסורה להשאר תחת בעלה לא מיבעי לשיטת הסוברים בחזר ובא על אחותו דנעשית זונה בגמ"ב. וכן דעת הב"ח בריש פרק יש מותרות באלמנה לכ"ג באיסור חללה אם כן הדבר נוגע לה תיכף אחר הגדת העדים שתהיה אסורה להיות עם בעלה והאיסור יהא גם עליה בגמ"ב ואף לשיטת הריטב"א בקידושין (ע"ז) החולק ע"ז ג"כ הדבר נוגע לה כמו להבעל שהעדים מטילים בהגדתם איסור חללה עליה דתהיה אסורה להיות עם בעלה אחרי שיבוא עליה פ"א אחר הזנות. ולענין זה אין שום מקום לחלק אם האיסור יחול עליה תיכף אחר הגדת העדים או לאחר זמן והגדת העדים נוגעים גם לה כמו להבעל ובודאי בעינן לקבל העדות בפני האשה כמו בכל עדי זנות

לא) ומה שכתב כת"ה דהלאו דלא יקחו אינו רק באם הי' הקידושין באיסור אבל אם נאסרה עליו אחר הקידושין ליכא הלאו דלא יקחו ומביא זה בשם הריטב"א המובא במקנה קידושין (ע"ח) ד"ה רבא אמר הנה המקנה השיג שם על זה וכתב בפשיטות לדינא דחייב על כל ביאה משום דעיקר החיוב על כל ביאה בדרך אישות וגם מדברי הריטב"א אחרי ראיתי את דברי קדשו אין הכרע לענ"ד שלא יהי' הלאו דלא יקחו אחר הקידושין בכל ביאה וביאה וכונתו שם לומר דבשעת ביאה חל האיסור מהקדושין למפרע אבל לא כתב שם שפטור הוא בביאה שאחר קדושין כמו שיראה המעיין שם ולדעתי יש לדמות זה לנזיר שנכנס לביה"ק בשידה תיבה ומגדל ובא חבירו ופרע עליו את המעזיבה דחייב משום ביאה ומשום טומאה כדאי' בנזיר (ד' מ"ג) וגם התם לא ידע בשעת הכניסה של היתירא דיבוא חבירו ויגרום לו איסור כמש"כ השאג"א בסי' ל"ב וכמו כן בהלאו דלא יקחו אף בשעת הקדושין לא עשה שום איסור מ"מ בבא עלי' אחר שנאסרה עליו עובר על הלאו דלא יקחו במה שבא עלי' דרך אישות. ולדעתי זה כש"כ מהא דנזיר דהתם הוא אנוס וכאן הוא עושה הדבר מרצונו בודאי חל עליו הלאו דלא יקחו גם אם הי' הקדושין בהיתר ואין לזוז מדברי המקנה שחייב על כל ביאה שאחר הקדושין ואין חילוק בין הי' הקדושין באיסור או בהיתר

לב) ולדעתי הקלה יש להביא ראי' דהלאו דלא יקחו איתא תמיד גם אחר קדושין של היתר. מהא דקיי"ל דגרושה וחללה אינם מתיבמות לכהן כדאיתא ביבמות (ד' ך') ובפ' יש מותרות והטעם מבואר ברמב"ם פרק ו' ה' יבום הך דרבא (ד' כ') גזירה ב"ר אטו ב"ש ולדעת הרמב"ם פ' י"ז מה' אי"ב ה' ב' הלאו דלא יחלל נאמר רק בכ"ג אבל לא בכהן הדיוט ואינו עובר לא על חילול דידה ולא על חילול זרעו כמש"כ המ"מ שם בארוכה וכן נראה ברור דעת הרמב"ם אשר העשה דקדושים יהיו אינו בהשלשה נשים הפסולות לכהונה מדלא כתיב כאן בפ' י"ז דעובר הכהן גם על עשה דקדושים יהיו ודעתו כדעת רש"י ביבמות (פ"ד ע"א) ד"ה והא כולי' פרקין וכמש"כ שם הב"ח על הגליון ואף דבטומאת מת יש העשה דקדושים יהיו והתוס' ב"מ (ד' ל') כתבו לחלק מאלמנה לכ"ג דמשום דלא קאי אלא אמאי דכתיב בהאי פרשה והב"ח רצה מתחילה ג"כ לחלק חללה מאלמנה לכ"ג מטעם הזה

וא"כ דבהשלשה נשים כתיב העשה בהאי פרשה א"כ לכאורה יש העשה דקדושים יהיו כמו בטומאת מת אבל באמת יש לחלק דבטומאת מת כתיב קדושים יהיו אחר האזהרה וכאן כתיב קודם האזהרה ולא קאי על מה שכתוב אחריו

לג) וביותר מוכח מדברי הרמב"ם פ' ו' מה' יבום מש"כ בהלכה י"א שם באלמנה לכ"ג מהנשואין יש עשה ול"ת לפיכך גם בדיעבד לא קנה ומדלא חשיב התם גם גרושה וחללה לכהן הדיוט נראה ברור דליתא בהם העשה דקדושים יהיו ואינם מתיבמות לכתחילה רק משום גזירה דב"ר אטו ב"ש וא"כ ביבום יהי' הקדושין של היתר מטעם דעשה דוחה ל"ת. ואין לנו לגזור גם משום ב"ש. הא תהי' מותרת לו תמיד מטעם שע"י קדושין בהיתר ליכא הלאו דלא יקחו אלא ודאי דאין שום חילוק בין אם הי' הקדושין באיסור או בהיתר ותמיד איתא הלאו דלא יקחו בבא עלי' דרך אישות כמש"כ המקנה הנה לשיטת רש"י קדושין (דף ע"ח) דגם בכהן הדיוט איכא הלאו דלא יחלל דילפינן מכ"ג אין ראי' מזה הא יהי' בב"ש הלאו דלא יחלל אבל לדעת הרמב"ם דהלאו דלא יחלל נאמר רק בכ"ג ולא בהדיוט זו ראי' שאין עלי' תשובה בעזה"ש והא דאיתא ביבמות (דף ס"א) בכהן הדיוט שאירס את האלמנה ונעשה כ"ג דלמדו מקרא שמותר לכונסה אין להוכיח דאיכא האיסור דלא יקח גם בקידושין של היתר הא בכ"ג איכא הלאו דלא יחלל גם לדעת הרמב"ם ולכן צריכין לקרא דיהא מותר לכונסה ולא יעבור על הלאו דלא יחלל וכן על העשה דבתולה מעמיו יקח אשר מזה למדו דאזלינן אחר האירוסין

לד) וביותר מוכח דהלאו דלא יקחו איכא גם אם הי' הקידושין בהיתר מהא דיבמות (דף נ"ו) דללישנא קמא אשת כהן שנאנסה בעלה לוקה משום זונה ואף אליבא דאיכא דאמרי סבר רבא דליתא הלאו דלא יקחו באשת כהן שנאנסה משום דלא נעשית זונה באונס אבל אם זינתה ברצון נראה ברור דלבד האיסור סוטה בעלה הכהן לוקה גם משום הלאו דלא יקחו וא"כ רואין אנחנו דהלאו דלא יקחו איתא גם בקידושין של היתר ולא כמו שרצה כת"ה להעמיס בדברי הריטב"א אשר סובר דאם הי' הקידושין