עין יצחק חלק א תלג

מיתה או עונש אחר אלא ודאי דהשקאת סוטה לא הוי כדיני נפשות והשתיה לא מיחשב לאיזה עונש רק התורה הטילה עליה לברר הדבר אם טהורה היא או טמאה היא. וכן מוכח דזה לא הוי ד"נ מהא שחקר המ"ל בפ"ד מה' סוטה דאשת כהן גם אם היא אנוסה המים בודקין אותה ואחרי שהשקאת סוטה לא הוי כדיני נפשות שפיר נוכל לומר דלכן צריכין למעט קטנה וחרשת דלא ישתו משום דבקטנה לא יבא לעולם לדררא דנפשות ובזה מקבלין עדות גם בקטנותה ובא הקרא למעט דאינה שותה ומהא דמעלין את הסוטה לב"ד הגדול שבירושלים אין ראיה דזה הוי ד"נ דזה הוא רק גזירת הכתוב ולפי דברי התוס' סוטה (דף ז' ע"ב) ד"ה מה להלן בב"ד של ע"א כו' שכתבו דאינו מעכב האיום בדיעבד ומהא דקיבלו עדי קינוי וסתירה בב"ד שבעירו ולא לפני הסנהדרין מוכח דלא הוי זה דיני נפשות דהא בנפשות צריכין העדים להעיד בפני סנהדרין כמש"כ הרמב"ן עה"ת פ' שפטים והובא בפ"י למכות (דף ה') ומה שכתבו התוס' סוטה (י"ז ע"ב) ד"ה מה משפט ביום דדין סוטה ביום דומיא דד"נ כו' עיי"ש י"ל דזהו רק לענין עצם הדין מחמת הגז"ש דועל המשפט: ולא ביתר הדברים ועיין בטורי אבן מגילה (כ"א ע"א) ד"ה מה משפט ביום

ח) אך יש לדון דלא לקבל העדות מהעדי סתירה בקטנה שזינתה להפסיד כתובתה אף דלהחזיק מקבלין שלא בפני הבעל דין הנה הש"ך ח"מ סי' כ"ח ס"ק כ"ט כתב דאם יפסול בהגדת העדים השטר אשר בידי התובע מקרי זה להוציא שאין מקבלין העדות שלא בפני התובע כמבואר סי' ק"ח סעי' ט"ז ואולי יש לומר דמיירי הרמב"ם במקום שאין כותבין כתובה או אף במקום שכותבין כתובה כונתו דמפסדת הכתובה שאינה גובה. אבל אין קורעין ג"כ את השטר עד שתגדיל וכדאי' בסימן ק"ח סעי' ט"ז הנ"ל אמנם המהרי"ט בח' ח"מ סי' ל"ב כתב ומובא בש"ך ס"ק הנ"ל דמה שמקבלין עדות לפטור גם שלא בפני התובע היינו דוקא במקום שיש תביעה אבל במקום שבא הנתבע לפטור א"ע מחיובו בלי תביעת התובע אין מקבלין שלא בפני התובע אף לפטור והנתיבות בסי' כ"ח בחידושים ס"ק ל"ג כתב דקטנים הוי כמו שלא תבע אדם וא"כ בנ"ד בודאי מיירי בנשואה דאי בארוסה וכתב לה כתובה לא היה להרמב"ם להזכיר מה שאין משקין אותה דכל ארוסה אף גדולה אינה שותה וא"כ שייך כתובתה לעצמה ולא לאביה. ולפי זה בלתי אפשר לקבל העדות אף לפטור אותו הא אין מי שיתבע ממנו ואולי סובר הרמב"ם כשיטת הרשב"א המובא בתומים סי' ק"י ס"ק כ"ט דאם העדים רדופים להלוך למדינת הים מקבלין עדותן גם נגד קטנים

ט) ונלע"ד לומר בעזהשי"ת דלכן מקבלין העדות בקטנה שזינתה להפסיד כתובתה מהא שפסק הרמב"ם פ"ג מה' עדות הלכה י"א דמקיימין שטר שלא בפני בעל דין וכן פסק המחבר בח"מ סי' מ"ו סעי' ה' והסמ"ע שם ס"ק י"א כתב דגם נגד קטנים מקיימין השטר. ויעיין כת"ה מש"כ הש"ך שם ס"ק ו' והתומים ס"ק ה'. והכ"מ הלכה י"א הנ"ל כתב מפורש הטעם משום שקיום שטרות הוי רק מדרבנן ובמילתא דרבנן אין אנו צריכין לקבל העדות בפני הבעל דין ולא הביא הטעם דמשום שלא על מנה שבשטר הם מעידין וא"כ רואין אנחנו דבמילתא דרבנן מקבלין העדות גם שלא בפני הבע"ד. והב"ש סי' קט"ו ס"ק כ"א מביא בשם המהרי"ק דמש"כ הרמב"ם דקטנה שזינתה מפסדת כתובתה היינו רק עיקר הכתובה אבל אינה מפסדת נכסי מלוג ונכסי צ"ב שלה שאינם בעין וא"כ מה שמפסדת עיקר הכתובה הוי זה רק מילתא דרבנן כמו שפסק הרמב"ם בכמה מקומות בה' אישות שכתובה היא דרבנן ובדבר שהיא מדרבנן מקבלין העדות גם נגד קטנים ואף שיש לדון דמפסדת התוספות כמו שראיתי במהרי"ק סי' פ"א וזה הוא דבר מה"ת כדאי' בשו"ע אהע"ז סי' ס"ח סעי' ח' דלכן אינו נאמן אם טוען פ"פ מצא להפסידה התוס' דנוכל לומר דמיירי הרמב"ם בה' סוטה הנ"ל במקום שאין לה תוספות רק עיקר כתובה. ובמקום שיש לה גם תוספות אולי לא יהיו נאמנים גם על עיקר כתובה משום דעדות שבטלה מקצתה בטלה כולה כמש"כ א"א הגאון נ"י בנחל יצחק סי' כ"ח וסי' ל"ג ומה שתפסיד המזונות ומזונות הוי מה"ת כמו שפסק הרמב"ם פרק י"ב מה' אישות נוכל לקבל העדות גם בקטנה הא בידי הבעל לגרשה ויפטור ממזונות בלי הגדת העדים וגם באם יש לה אב אינה יכולה קטנה לקבל גיטה לפי דעת רש"י בגיטין (ס"ד ע"ב) ג"כ יכול הבעל לגרש לה ע"י אביה ויפטור עצמו בלי הגדת עדים ממזונותי'. וביותר י"ל לפי אשר כתב כא"א הגאון נ"י בסוף ספרו נחל יצחק ח' א' בקונטרסו על סי' ע"ז מאהע"ז דמה שחייב הבעל במזונות אשתו מה"ת משום דאגידא בי' ומעוכבת בשבילו להנשא ובמקום שרוצה לגרשה והעיכוב אינו בשבילו אז פטור ממזונותי' מן התורה רק חייב משום תנאי כתובה דכל זמן אשר לא שילם לה כתובתה מחויב במזונותיה וא"כ שפיר מקבלין העדות מעדי סתירה גם בקטנה להפסיד מזונותי' דהא במקום שרוצה לגרשה אין מחויב במזונותיה מן התורה ועיקר החיוב משום תנאי כתובה ולדעת הרמב"ם המובא בשו"ע אהע"ז סי' צ"ג סי' ט' באם מחלה לו הכתובה אין לה מזונות משום דאין לה עיקר הכתובה אין לה גם התנאי כתובה א"כ כיון דעל עיקר הכתובה מקבלין גם נגד קטנה משום דבמילתא דרבנן לא בעינן שיהי' הקבלת עדות בפני הבע"ד וא"כ אחרי שיועיל עדותן לפוטרו מעיקר הכתובה יפטור ממילא ממזונותיה

י) אמנם יש לדון ולומר דאם חייב לה מזונות מימי הסתירה עד הגדת העדים דאז לא נוכל לקבל העדות בקטנה שזינתה דבזה לא יועיל מה שרוצה לגרשה עתה דאינו מיפטר מהמזונות שלעבר וא"כ מפסדת המזונות מימי הסתירה רק ע"י הגדת העדים אבל נוכל לומר דהרמב"ם בה' סוטה מיירי במקום שנותן לה מזונות עד הגדת העדים ויפטור רק עתה אחרי הגדתם ולזה אינו צריך להגדת העדים כמש"כ למעלה וגם יש לדון ולומר דקטנה שזינתה אינה מפסדת מזונותי' לפי דברי המהרי"ק הנ"ל שכתב לדעת הרמב"ם דקטנה שזינתה אינה מפסדת רק עיקר הכתובה והתוספות אבל לא יתר הדברים ונכלל בזה גם מזונות ואף די"ל דגם באשה שזינתה שייך הטעם דבעמוד והוציא קאי כמו שאמרו ביבמות (פ"ה) גבי פסולי כהונה וא"כ גם קטנה שזינתה מפסדת ג"כ מזונות דזה אינו שייך לומר רק ביושבת עמו אבל לא במקום שהוציא אותה מביתו כמו גבי סוטה שמפרישין אותה מבעלה עד אחר שתיתה וביותר מוכח כן מדברי הרמב"ם פ' כ"ד מה' אישות ה' ו' שכתב דאשה שזינתה אין לה כתובה ולא אחד מתנאי כתובה שהרי מעשיה גרמו לה להאסר על בעלה ולפי דברי המהרי"ק הנ"ל דלבד הכתובה והתוס' אינה מפסדת שום דבר מתנאי כתובה משום דקטנה לאו בת קנס היא א"כ אין מעשיה גרמו לה להפסיד שום דבר מהתנאי כתובה אשר בהם גם מזונותיה. ולכן אין בהגדת העדים נפקא מינה למילי דאורייתא ורק להפסיד כתובתה שהיא מדרבנן. ובזה מקבלין עדות גם נגד קטנים כמו בקיום שטרות. אמנם י"ל דמה שכתב הרמב"ם וכן בכל המקומות שנזכר דכתובה היא דרבנן רק טרם שכתב לה אבל אחרי שכתב לאשתו כתובה התחייב לה כמו התוספות שהיא מה"ת

יא) וראיתי בפני יהושע אשר איני זוכר כעת מקומו: דאם ארוסה לית לה כתובה והבעל כתב לה מעצמו דאז אינו זוכה אבי' בהכתובה משום דהוי כמתנה: אשר אינו זוכה האב במה שנותנין לה במתנה וכן כתב בגיטין (ל"ה ע"א) ד"ה אי משום שאם כתב לה או שיש לה ע"פ תנאי ב"ד לא גרע משאר חוב ונראה מדבריו דהוי