עין יצחק חלק א תלב

דלא בעינן אלא פלגא דשואל ופלגא דבעלים קנין פירות כקנין הגוף דמי והרי הבעל ואיכא מיהת פלגא או דלמא לאו כקנין הגוף דמי וליכא אפילו פלגא דשואל ופלגא דבעלים והראשון יותר נכון הנה השמ"ק כתב מפורש דאם קנין פירות כקנין הגוף דמי הוי הבעל הבעלים לגמרי ולא האשה כלום וכן שפתי השמ"ק ברור מללו דאם נימא דיש להאשה שייכות מחמת שהגוף שלה האיבעיא רק לכשתמצי לומר דלא בעינן אלא פלגא דבעלים וזה לא כדברי כת"ה אשר רצה לחדש דזה עדיפא משאר שותפות מחמת שיש להבעל שייכות בכל הבהמה

והא דהביא כת"ר ראיה דמהני אף מקצת בעלים לקבלת עדות שלא בפני בעל דין מהא דגומרין דינו של שור ברשות הגזלן אף שלא בפני הבעלים דמשום שסגי בהמקצת בעלים אשר מקרי הגזלן על השור ולדעתי אין מזה שום ראיה הנה לפי שיטת הרשב"א המובא בנוב"י מהדורא קמא סי' ע"ב דגם בדיני נפשות מקבלין עדות שלא בפני בע"ד במקום אונס א"כ נוכל לומר דמיירי הכא דלא באו הבעלים לב"ד או שהלכו למדינת הים ואף להחולקין וסוברין דאינו מועיל בדיני נפשות אונס ובכל אופן אין מקבלין עדות שלא בפני בע"ד הא שפיר מפרש הגאון ר"צ מגלוגא זצ"ל בשו"ת רע"א סי' ק"ד דמיתת העבד הוי רק דיני ממונות ולא דיני נפשות א"כ בודאי במקום אונס מקבלין עדות גם שלא בפני הבעלים דמיירי שהבעלים אינם בעיר או אונס אחר ולגבם הוי מיתת השור כדיני ממונות דמקבלין במקום אונס שלא בפניהם ואף אליבא דרשב"א אין לתרץ זה הא לדעתו מיתת השור הוי נפשות והגמר דין מוכרח להיות בפני הבעלים אף במקום אונס. אך י"ל דמיירי שהנגזל היה קטן שאין לו אפוטרופוס או חרש שגומרין דינו של השור שלא בפני הבעלים ואח"כ בא לתבוע שורו ואכמ"ל

ד) ומה שהעיר כת"ה מקטנה שזינתה דנאסרה לבעלה כהן ואיך מקבלין עדות בקטנה. אלא משום דמקבלין עדות בפני הבעל לא בעינן לקבל גם בפני האשה ובאחד מהם סגי הנה באמת נוכל לומר דמיירי שקיבלו העדות בעת גדלותה או במקום שנודע להבעל שזינתה. אמנם הנני לבאר קצת הנראה לענ"ד בזנות קטנה דנקבל עדות גם בקטנותה כמו שאבאר בעזה"ש

ה) הרמב"ם פ"ב מה' סוטה כ' דמקנין לקטנה לא להשקותה רק להפסיד כתובתה הנה להפסיד כתובתה יכולין לקבל גם בעודה קטנה כדאי' בח"מ סי' ק"י דלהחזיק מקבלין עדות בקטנים וכמבואר בח"מ סי' כ"ח אשר להחזיק מקבלין גם שלא בפני בע"ד ובזה לא זכיתי להבין את דברי הנוב"י סי' ע"ב בסתירת היתר אחד דמביא בשם הרב"צ אשכנזי דצריכין תמיד לקבל בפני האשה משום הפסדת כתובתה הא להחזיק מקבלין גם שלא בפני בע"ד אבל בהא שמפרש שם בהלכה ב' דלכן אין משקין את הקטנה משום דכתיב והביא את אשתו למעט קטנה. לכאורה קשה הא גם בלא קרא אין אנו יכולין להשקותה משום דבלתי אפשר לקבל העדות מהעדי סתירה. ואף אם נאמר דעדי טומאה דסגי באחד מקבלין גם שלא בפני האשה ודמי למש"כ התוס' סוטה (ד' ל"א ע"ב) ד"ה הא חד דלא אמרינן בזה עדות שבטלה מקצתה בטלה כולה. אבל עדי סתירה בודאי בעינן שיגידו בפני האשה ולא מהני אם הגידו שלא בפני' וכן יש לדון בחרשת דנתמעטה משום דאינה בואמרה. וראיתי בירושלמי סוטה ריש פ"ב וחרשת אין את יכול משום דכתיב ואמרה האשה ומפרש הקרבן עדה דמיירי באינה שומעת ואינה מדברת משום דלאו בת דעה היא. הא בלאו הכי אין אנו יכולין להשקותה משום דבלתי אפשר לקבל עדות מהעדי סתירה ונראה ברור דמיירי בחרשת שהסתירה היתה אחר שנתחרשה. ובזה אין אנו יכולין לתרץ דמיירי שידוע להבעל או דנתקבלו העדות בשעה שנתגדלה או שנתפקחה. והא דקדושין (דף י"ט) דממעט קטן. ובכתובות (דף מ' וד' מ"ד) גבי מוציא שם רע על הקטנה שפיר יש לפרש דקבלת עדות היתה בשעה שנתגדלה אבל לא שייך זה גבי סוטה קטנה וחרשת

ו) ואנכי לעצמי הייתי אומר דיכולין לקבל העדות בקטנה שזינתה גם בעודה קטנה דעיקר הטעם דבעדי נשים אין מקבלים עדות שלא בפני האשה דמשום דדמי לדיני נפשות וכמש"כ הרמ"א בשו"ת סי' י"ב כמו שיראה המעיין שם והנוב"י סי' ע"ב כתב דבעדי כיעור או הודאה דליכא דיני נפשות דמי לדיני ממונות והברית אברהם אהע"ז סי' צ"ב אות י"א כתב כן לענין מעוברת אך העיר מהא דפסק הרמב"ם דחיישינן ללעז שמא יבואו אח"כ עדי זנות ובזה אתי שפיר הא דסוטה דכיון שלא יהי' לעולם בקטנה וחרשת דררא דנפשות וגם השקאת סוטה נראה לענ"ד שזה לא הוי כדיני נפשות כמו שאבאר להלן ב"ה ומזה מוכח דלא מקרי זה נפשות דאי נימא דיהיה זה כדיני נפשות לא היינו צריכין לקרא דלא נשקה את הקטנה וחרשת הא בלאו הכי לא היו שותין משום דלאו בנות עונשין נינהו וא"כ שפיר נוכל לקבל העדות בעודה קטנה משום דליתא בזנות קטנה דררא דנפשות ולא יכול לבוא לידי זה לעולם ובמקום דלא יכול לבוא לידי דררא דנפשות קילא טפי מממון ומקבלין למען אפרושי מאיסורא ושפיר כתב הרמב"ם דמקנין לא להשקותה רק להפסיד כתובתה דלולי המיעוט היינו מקבלין העדות אבל אחרי שנתמעט מקרא אין מקנין אותה אלא להפסידה מכתובתה. ולהחזיק לא בעינן הקבלת עדות בפני הבע"ד ויש לדון גם בסוטה גדולה דנקבל גם העדי סתירה שלא בפני האשה דליתא בזה דררא דנפשות ודמי למה שכתב הנוב"י בעדי כיעור אבל בגדולה י"ל דניחוש ללעז שמא יבואו עדי זנות כמש"כ הברית אברהם אבל בקטנה לא שייך זה

ז) וראיתי בתשו' רע"א סי' רכ"ב אות י"ח שהקשה אמאי לא מוקי הגמ' ביבמות (דף נ"ח) דבא היבם שני פעמים כל פעם בפני עד אחד דלענין אישות לא מהני עדות מיוחדת וכתב אולי יש לומר דגם לענין השקאה הוי כדיני נפשות וא"כ למה לן קראי למעט קטנה וחרשת שאינן שותות הא בלתי אפשר לקבל העדות מהעדי סתירה וממילא לא נוכל להשקותן אמנם באמת נוכל לומר דאם לא יועיל העדות לעשותה לאשתו של היבם משום דעדות מיוחדת לא מהני גבי אישות לא היה מועיל עדותן גם לענין זה שיוכל היבם להשקותה משום עדות שבטלה מקצתה בטלה כולה וכעין זה כתב כבוד א"א מו"ר הגאון נ"י בספרו נחל יצחק סי' כ"ח וסי' ל"ג וזולת זה ראיתי בשו"ת הרשב"א ח"ד סי' שכ"ח שהקשה דלמה לא מוקי הגמ' ביבמות שבא עלי' שלא בעדים ומתרץ דביבום לא בעינן עדות וכן כתב הגר"א בביאורו לאהע"ז סי' קס"ו ס"ק ט'. וכן י"ל דלכן לא מוקי הגמ' דהעידו העדים שלא בפני האשה שהיבם בא עלי' דלהחזיקה לאשתו גמורה דודאי בעינן בפני האשה והיבם בעצמו אינו נאמן כמש"כ הרשב"א והגרע"א ולהשקותה מהני גם שלא בפני האשה משום דליתא בזה דררא דנפשות דיש לומר דאם לא יועיל קבלת עדות שלא בפני האשה לכל מילי לא יועיל גם להשקותה משום עדות שבטלה מקצתה בטלה כולה כמ"ש א"א הגאון נ"י בסימן כ"ח וסי' ל' ובאמת מוכח מדברי הכ"מ והירושלמי דממעט חרשת משום שאינה בואמרה. דהשקאת סוטה לא הוי כדיני נפשות דאל"כ ממילא ידעינן דקטנה וחרשת לאו בת עונשין נינהו וכן מוכח מהא דס"ל לר"א דמשקין לה ע"פ אחד וע"פ עצמו ואי היה זה כנפשות היה שני עדים גם מוכח מסוטה (כ"ו) דממעטינן לשקינא לה דרך אברים דאינה שותה. אף דבקפידא דבעל תליא רחמנא ואי נימא דהשקאת סוטה הוי דיני נפשות איך היה הסברא להשקותה במקום דהתורה פוטרתה מעונש מיתה. וכי הקפידא דבעל יכול לחייבה