עין יצחק חלק א תכט

לאינש לתבוע מעותיו אף שיזכה בדין בטח וביותר באשה מצינו ביבמות (מ"ב ע"ב) דבושה היא לבא לב"ד ולתבוע. ובגיטין (מ"א ע"א) אמרו שאין דרכה של אשה לחזור על בתי דינין ומפרש שם רש"י שע"מ כן נשאת שלא תצטרך לדון עם כאו"א ועפ"י כל אלה יש מקום גדול לומר דיהיה הבעל מחויב להשליש דוקא מזומנים ולא יועיל כל ערבות ובטחונות שבעולם כי אין לנו להפקיע זכות האשה שתצא ממנו ותהיה מוכרחת לחזור על בתי דינין ולתבוע הכתובה מה שאין דרכה של אשה בכך ולא ניחא לה

[ג] הנה אם נאמר דלכן מחויב הבעל בנשתטית להשליש הכתובה משום שאין לו להכניס א"ע לאונס ביטול מ"ע דפריעת חוב בודאי מועיל ערבות או בטחונות כמש"ל לפרש המעשה דר"ע בנדרים (ס"ה) אבל לפי דברי הצ"צ יש לומר דנצרך דוקא להשליש כסף מזומן כדי שלא לגרום לה זילותא דבי דינא אשר לאשה קשה זה מאד: פ

פ) [א] ולדעתי בנ"ד יש להתיר להבעל היכא שנותן בטחונות דהא יש בידו תעודת הרופאים דהאשה לא תשוב לעולם לדעתה ותשאר שוטה עד יום מותה וכל יודעיה ומכירה יודעים כי בדרך הטבע הוא מהנמנעות שתשוב לאיתנה ולכן בודאי אין להכריח להבעל שימכור את ביתו ויהרס את מצבו וישאר עני הוא ובניו למען שלא יהיה להאשה שום טרחא לגבות את כתובתה. אחרי אשר נודע לנו כי לא תבוא לידי גביה לעולם ודברי הצ"צ אינם שייכים רק במקום ספק אולי תשוב לדעתה ותגבה כתובתה מן הדין לכן חששו להשליש במזומנים למען יהיה המעות מוכנים ותוכל האשה לקבלם בידה בלי שום טורח וי"ל דאף לפי דברי התויו"ט גיטין פ"ב משנה ו' דשיפוי השוטה לא שכיח מ"מ תיקנו לטובתה שיהיה מושלש הכסף עבורה מטעם דדבר הנעשה מצד תקנה למען טובת העולם תיקנו גם בדבר דלא שכיח כמש"כ המ"ל בשם הרד"כ פ"ד מה' מלוה הלכה י"ד ואף לדברי הברית אברהם חלק אהע"ז סי' י"ז שחולק ע"ז ולדעתו גם בתקנה לא תיקנו במלתא דלא שכיחא מ"מ י"ל דכאן היתה עיקר התקנה משום מלתא דלא שכיחא דחששו אולי תשוב לדעתה אבל בנ"ד שהוא מהנמנעות עפ"י דרך הטבע אף לא ע"י מיעוטא דמעוטא כי תשוב לדעתה ורפא לה בודאי אין להחמיר להצריך כסף מזומן ומה שיכול להיות למעלה מן הטבע אין לנו לשום לב. כי לא ניתנה תורה למלאכי השרת. ואף שחלילה לנו להתיר בלי שום בטחונות אבל לדעתי ברור בנ"ד שגם לדברי הצ"צ יוצאים אנחנו ידי התקנה במה שהאשה בטוחה בכתובתה ע"י העיקול מבית המשפט על מכירת הבית ומה גם לדברי הח"ס שמקיל בערבות בכל נשתטית וקו"ח ב"ב של קו"ח בנ"ד אשר קרוב לודאי כי לא תבוא לידי גביה לעולם שהאשה תשאר בשגעונה לעולם

[ב] ולהסוברין דאין אדם יכול לגרש אשתו קודם שפרע לה כתובתה אשר לפי"ז גם מן הדין אין לו להתיר בלי השלשת כסף הכתובה והצ"צ כתב טעמו על מה שתיקנו השלשת כתובה גם לפי הסוברין דאין להאשה לעכב הגירושין בשביל פרעון הכתובה כמו שיראה המעיין שם לכאורה י"ל דכיון שמן הדין מחויב לשלם קודם הגירושין יהיה מחויב גם בנשתטית להשליש דוקא כסף מזומן שלא יהיה להאשה אח"כ כשתשתפה זילותא דבי דינא וכמו שהבאתי למעלה מגיטין (מ"א) ומה גם לפי הנראה מהב"ש בסי' ק' ס"ק כ"ד דהיכא שיש להבעל לשלם לכו"ע יכולה האשה לעכב הגירושין עד שישלם לה כתובתה ולא יכול לגרשה היכא שתשאר הכתובה חוב עליו אף שתהיה בטוחה במעותיה. אבל בנ"ד דידעינן שלא תבוא בפועל לידי גביה לעולם בודאי מהני בטחונות ובזה אנו יוצאים ידי התקנה עצהיו"ט

[ג] ואין פה המקום לפלפל בנאמנות הרופאים אם נאמנים המה בכ"מ ואם נאמנים בתורת ודאי או רק בתורת ספק ולדעתי בנ"ד יש לדון דנוכל לסמוך בודאי על דברי הרופאים מהא דאי' ביו"ד סי' קפ"ז סעי' ח' ובפ"ת שם ס"ק ל"ח מה שמביא בשם הרדב"ז דהיכא דניכר או שיש רגלים לדבר שנאמנים דברי הרופא דיש לסמוך עליו ואין רגל"ד יותר בעולם מנ"ד וניכרים דברי אמת וניכר לכל כי כן הוא הדבר אשר לא תשוב לדעתה לעולם

פא) [א] ולא אמנע מלכתוב כאן מה שנראה לדעתי להעיר בדברי הרא"ש ב"מ פ"א סי' מ"ד מש"כ שם דלא שייך לומר מה הועילו חכמים בתקנתן הא כל אחד יטעון פרעתי ומתרץ דמצי לאתרויי בו בשעת גירושין אל תפריעני אלא בפני פו"פ הנה הרא"ש לשיטתו אזל דיכול לגרשה בלי פרעון הכתובה כמבואר באהע"ז סי' קי"ט ולכן יש לה לירא אולי יטעון אחר הגירושין פרעתיה ויהיה מהימן: אבל להסוברין דאין לו לגרשה קודם שפרע לה הכתובה אין מקום להחשש הזה דהא קודם הגירושין אינו נאמן לטעון פרעתי במקום שאין כותבין כתובה ולא תקבל ממנו הגט עד שיפרע לה והא דאמר אביי ב"מ (דף י"ז) דאם נאמן לטעון פרעתי מה הועילו חכמים בתקנתן נוכל לומר דקושיתו על מה שתיקנו כתובה גם לאלמנה וכן כתב הפלפולא חריפתא שם ס"ק ל' ובכתובה סביר גם אביי דאינו פורע בתו"ז וכמש"כ א"א הג' נ"י בנח"י סס"י מ"א. והרא"ש לשיטתו כתב לתרץ גם בגירושין אף דיכול לגרשה קודם שפרע לה הכתובה בכ"ז אין לחוש אולי יטעון אח"כ פרעתי משום דהאשה יכולה להתנות שלא יפרענה אלא דוקא בפני פו"פ ולולי זה לא הועילו בתקנתן כלל דהבעל היה מגרשה טרם שפרע לה הכתובה ואח"כ היה טוען פרעתי

פב) [א] אבל ראיתי בנח"י סי' ע' שכתב היפך מדברי ומפרש דברי הרא"ש דלכן יכולה להתנות גם אחר ההלואה משום דהרא"ש לשיטתו שסובר באשה שאינה מחויבת לקבל גיטה דיכולה לעכב הגירושין טרם שפרע לה הכתובה ולכן יכולה להטיל תנאי והבעל מחויב לקבל תנאיה דאי לא יקבל היכולת בידה לעכב הגט ולפי דברי כא"א הג' נ"י כונת הרא"ש כן דאין לומר מה הועילו חכמים בתקנתן דכ"א יטעון פרעתי כיון דאין לבעל לגרש את אשתו עד שיפרע לה כתובתה היכולת בידה להתנות שלא יהיה נאמן לומר פרעתי ושיהיה מחויב לפרוע לה דוקא בפני פו"פ ותהיה בטוחה במעותיה. ולפי"ז יש לדייק דלמה לא כתב הרא"ש פשוט דלא תקבל הגט עד שיפרע לה בשלימות ולמה היה לו להמציא עצה ע"י תנאי. הא היה לו לומר פשוט דלא תקבל את גיטה עד שיפרע לה כתובתה וקודם הגירושין אינו נאמן לטעון פרעתי ודוחק לומר דהרא"ש המציא עצה גם במקום שהאשה רוצית להפטר בגט מבעלה ע"י תחבולות מרמה מהבעל שמכריחה לזה אבל אי נימא דגם להסוברין דלא יכול לגרשה טרם שפרע לה הכתובה סגי גם בנותן לה בטחונות שתהיה בידה לגבות אחר הגירושין לכן כתב הרא"ש בדיוק שהאשה תוכל לבקש שתהיה בטוחה בכתובתה אחר הגירושין ולא להתגרש ממנו טרם שהיא בטוחה שתגבה כתובתה אחר הגירושין ומהחשש דשמא יטעון פרעתי יש היכולת בידה להטיל התנאי דאל יפרע לה אלא בפני פו"פ אבל אינה יכולה לעכב הגירושין עד שיפרע לה במזומן ולפי"ז דעת הסוברין דאין לבעל לגרש אשתו אם אין לו לשלם כתובתה. היינו דוקא באין לו להעמיד ערב בטוח או בטחונות שתגבה האשה אחר הגירושין כתובתה. אבל במקום דאין לו בעת הגירושין אך בידו להבטיחה שתבא למעותיה באיזה זמן אחר הגט אינה יכולה לעכב הגירושין ולא תוכל לטעון דלא ניחא לה זילותא דבי דינא דכיון שנותן לה בטחונות שישלם לה בודאי יקיים וישלם לה ולא תצטרך לחזור על בתי דינין

[ב] ואנכי לעצמי הייתי אומר דלכן כתב הרא"ש דיכולה האשה להתנות קודם הגירושין שלא יפרע לה אלא בפני פו"פ דאף שסובר דאין המלוה יכול להתנות אחר