עין יצחק חלק א תכח

מחויב לבקש תחבולות להשיג מעות כדי לפרוע חובו מהא דערכין (כ"ג) בהקדיש נכסיו והי' עליו כתובת אשה ובע"ח דלרשב"ג אם לא היה חובו כנגד הקדישו דאינו פודה ולרבנן אם היה פחות מפלגא אינו פודה דלכאורה למה לא יפדה למען לקיים מ"ע דפריעת בע"ח אלא ודאי היכא דאין לו אף שיכול ע"י תחבולה להשיג מעות אינו מחויב לבקש זה. והסברא פשוטה דהחיוב מ"ע מפריעת חובו מוטל עליו רק היכא דיש לו אבל כ"ז שאין לו נפקע ממנו החיוב לגמרי ובאם שישיג אח"כ מעות חל עליו החיוב מחדש אבל כל זמן דאין לו נפקע החיוב מהמ"ע לגמרי ואף למה שהעלה הקצה"ח ומביא בשם המ"ל דיש להב"ד לכופו לתבוע הרבית למען לקיים המ"ע דפריעת חובו אין ראיה דהמ"ע מוטל עליו תמיד גם בעת שאין לו די"ל היכא שיכול להשיג מעות אינו נפטר אחרי שאפשירות בידו לשלם אבל במקום דאין לו שום עצה ודאי מיפטר

[ב] וראיתי בבשמים ראש סי' צ"ג שהביא תשובה ארוכה מאור זרוע שפסק בעני המקבל צדקה שאין לו רשות לשלם ממעות הצדקה לבע"ח שנשאר חייב להם משום דהמתנדבים נתנו לעני ולא לטובת העשיר ומזה נראה ג"כ דאין עליו שום חיוב מהמ"ע בעת שאין לו דאי נימא דלא נפקע המ"ע דפריעת חובו בעת שאין לו ואקרקפתו מוטל המ"ע הזאת למה לא יכול לשלם מזה להבע"ח משום שאין לו לשנות מדעת המתנדבים הא אינו נותן להם לטובתם רק לטובת עצמו להיפטר מחיוב מ"ע המוטל עליו ולמה גרע זה זה משאר מ"ע האם אין לו רשות לקנות תפילין וכו' ממעות צדקה אלא ודאי דדעת האו"ז דבעת שאין לו נפקע המ"ע לגמרי ממנו ואין עליו שום חוב ולא דמי לשאר מ"ע במקום שהוא אנוס מלקיים מ"ע מ"מ החיוב מוטל עליו אבל המ"ע דפריעת בע"ח נפקע לגמרי ממנו בעת שהוא אנוס ויש לעיין ביו"ד סי' רנ"ג סעי' י"ב ובביאור הגר"א שם ס"ק י"ט ובהגהת כסא דהרסנא סי' הנ"ל

[ג] ומנחיצת הענין בלתי אפשר לי לעיין היטב בזה ובאתי רק לעורר את המעיין ואי נימא כן דאין עליו שום חיוב בעת שאין לו א"כ י"ל דלא נוכל לומר דלכן ס"ל להרשב"א דלא יגרש באם אין לו לשלם את הכתובה משום שלא יכניס א"ע לאונס כמו שאין לשחוט באם אין לו עפר לכסות דבמצות פריעת חוב שאני דהתם במצות כסוי לא נפקע ממנו המ"ע במקום אונס ולכן אין לשחוט ולהיות מחויב במ"ע אשר לא יהיה אפשר לו לקיים אבל באין לו לשלם הכתובה דנפקע ממנו לגמרי המ"ע בשעה שאין לו י"ל דיכול לכתחילה להכניס לאונס ומוכרח אנכי לקצר

[ד] והנה לפי מה שבארתי בארוכה בעזהש"י יש בודאי להתיר בנ"ד הן אי נימא כדברי הישועות יעקב בהא שכתב לפרש טעמו של הרשב"א דאין לו לגרש אם אין לו לשלם כתובתה. או נימא כדברי א"א הגאון נ"י דמשום שלא להכניס א"ע לאונס לכן אין לו לגרש אם אין לו לשלם הכתובה ולפי הטעם של כא"א הגאון נ"י לבד אשר יש להתיר בנ"ד כפי אשר נודע לי מצב הענין אשר אין בחפצי להעלות על הכתב גם אם לא יהיה לו מאומה להשליש כעת. הנה עוד לפי טעמו של א"א הג' נ"י בודאי מועיל השלשת בטחונות שתהיה בטוחה להשיג המעות עפ"י דיניהם דהא לא יכניס עצמו הבעל בביטול מ"ע דפריעת בע"ח הכתובה דהא היא תשיג כתובתה בטח עפ"י דיניהם

עז) והנני להעיר בקצרה לפי מה שבארתי למעלה בעזהש"י בארוכה דחיוב פרעון הכתובה מוטל על הבעל בעת שמשליש הגט עבורה ורק בטלתי דעתי נגד כל הגדולים אשר אינם סוברין כן אולי ישאר זה לספיקא דדינא ולכן אם האפוטרופוס של האשה ילך לדון עם הבע"ח של הבעל תהיה האשה מוחזקת מהא שכתב הח"ס ח"מ סי' קמ"ב דהיכא שהוא ספק הקרקע של מי הוא ואין לשום אחד חזקת מרא קמא אז מה שנכתב הקרקע בשטאבליציא על שמו הוי כמו מוחזק ובתשובת מאמר מרדכי להגאון רא"ז עטטינגער ז"ל סי' מ"ד איתא באחד שיש לו וועקסיל והעלה הוועקסיל בשטאבליציא על שמו שיהיה בטוח בחובו ואח"כ מת הלוה והמלוה שכתב דאפשר דהוי הבית של המלוה כמו משכנתא והאריך הרבה אי אמרינן בזה אין אדם מוריש שבועה לבניו ואם ימכור הבעל את ביתו וישליש בידי האפוטרופוס את כסף כתובתה עוד קודם שתשוב לדעתה ותקבל הגט בודאי יהיה מועיל תפיסת האפוטרופוס וכמו שכתב כא"א הגאון נ"י בספרי נח"י בקונטרס תפיסה ע"י שליח והביא שם ראיה בשמי דתפיסת אפוטרופוס מועיל בספיקא דדינא מהא דפרק החובל בתורא דאלס ידה דינוקא וכתב שם השמ"ק דהאפוטרופוס היה תופס עבורו ולא יהיה שייך לדון כאן מה שכתבו כל גדולי האחרונים דתפיסה ע"י ערכאות לא מהני בספיקא דדינא זה דוקא היכא שעשה איסור בתפיסה ע"י ערכאות אבל בנ"ד הבעל הבטיח את האשה כסף כתובתה תיכף אחר החתונה והיא היתה בטוחה במעותיה תמיד ורק עתה כשרוצה להשליש גט עבורה הודיע האפוטרופוס לבית המשפט שלא יניחו אותו למכור את הבית בודאי אין שייך לדון בזה מש"כ דתפיסה ע"י ערכאות לא מהני ואין להאריך בזה רק באתי להעיר אשר גם מצד הדין יש מקום גדול לזכות להאשה נגד הבע"ח של הבעל. ובאמת רחוק מאד וכמעט מן הנמנע שבע"ח יתבעו להאפוטרופוס לדין ולכן האשה בטוחה בכסף כתובתה על צהיו"ט. וגם אם ילכו לדין יש מקום גדול לזכותה נגד הבע"ח גם טרם שתתגרש בגט גמור

עח) וראיתי בצ"צ סי' ס"ז שכתב אע"ג דהדין כן וקיימ"ל הכי דהיכא שיכול לגרשה מן הדין אינה יכולה לעכב עליו בשביל הכתובה אלא תשאר עליו בחוב היינו דוקא היכא שיכול לגרשה מצד הדין אבל הכא אילו לא היינו מתירין לו לישא אחרת והיתה נתרפאית היתה יושבת תחתיו ועכשיו שאנו מתירין לו לישא אחרת צריך הוא לגרשה ואיך אנו מפקיעין זכותה שתצא ממנו ותשאר כתובתה עליו בחוב לכן מצאו תקנה לזה להשליש את כתובתה. ולפי דבריו בודאי מועיל היכא שנותן לה בטחונות שתהיה בטוחה שתוכל להשיג את המעות בכל עת שתרצה לגבות את מעותיה. כמו בנ"ד אשר בטוחה היא בהמעות עצהיו"ט ואין לנו לדרוש מהבעל שימכור את ביתו ולהשליש כתובתה במזומן כי בזה יהרס מעמדו וכתבתי למעלה דבודאי ניחא לה להאשה שיהיה להבעל פרנסתו בריוח למען יוכל לפרנס בניו ובודאי לא ניחא לה שבניה יהיו גולים מעל שולחן אביהם ע"י שיהיה מוכרח להשליש הכסף במזומנים

עט) [א] וראיתי בח"ס אהע"ז ח"ב סי' ק"כ שכתב בפשיטות דאם אין להבעל לשלם הכתובה במזומנים בעת השלשת הגט אך יש לו אח עשיר שנותן כו"ח בב"ד שהוא ע"ק שאם תשתפה ותקבל גיטה יהיה מחיוב לפורעה לה כתובתה עד פ"א שמועיל זה כמו השלשת כסף מזומן

[ב] ולדעתי יש להעיר על דבריו דלכאורה י"ל דלפי טעמו של הצ"צ המובא למעלה דלכן צריך הבעל להשליש דמי הכתובה משום דאין אנו יכולין להפקיע את זכותה שתצא ממנו וכתובתה תשאר עליו בחוב די"ל דאף היכא שנותן בטחונות שתהיה בטוחה במעותיה או שמעמיד ערב יש לדון ולומר דגם בזה אנו מפקיעין את זכות האשה כי לא ניחא לאינש לאטרוחי בי דינא וכדמצינו דלא ניחא לאיש לתבוע לאחר לב"ד אף היכא שאין שום ספק שיזכה בדין כמו בב"ב (ל' ע"ב) דעביד אינש דזבין דינא וכפירוש הרשב"ם שם דלא ניחא לאינש מריבות ודינין. וכן מצינו הטענה השני נוח לי והראשון קשה הימנו משום דלא ניחא