עין יצחק חלק א תכז

אוכלין וגם בספק דשמא חוץ לחומה לנו האורחין אין אנו מדחין העשה דאת משמרת תרומותי מפני ספק דמ"ע דתשביתו,. כי אין לדחות ודאי איסור מפני ספק. וגם בתרומה תלויה לא ישרפו מפני הספק דשמא יבא אליהו ויטהרם אלמא דגם אם עתה רק ספק איסור הא לר' יהושע אין אנו מוזהרין על טומאת תרומה תלויה והחשש הוא רק שמא יטהר אליהו למחר ויהיה תרומה טהורה בכל זה לא היה נדחה מפני הספק מ"ע דתשביתו משום דעכשיו עושה בודאי ספק איסור ושמא למחר לא יעשה איסור כלל דשמא ימצאו להן אוכלין

[ג] ולפי הנראה מהסוגיא זו דלחמץ ידוע לא מהני ביטול ולכן שורפין טהורות היכא דידוע דלא יהיה אוכלין למחר ויש לעיין בפ"י פסחים (ז') מש"כ בהא דהיה יושב בבהמ"ד ונזכר שיש לו חמץ בביתו ואין פה המקום לדבר בזה הנה רואין אנחנו דספק מצוה דאורייתא דהיום אינה נדחית מפני ספק מצוה דאורייתא דלמחר וכש"כ ודאי מצוה דעכשיו אינה נדחית מפני ספק מצוה דלאחר זמן. וכמו דאי' בר"ה (ל"ד) דספק מצוה דאורייתא קודם לודאי מצוה דרבנן אבל לא לודאי מצוה דאורייתא

עג) והנה הנוב"י מהד"ת אהע"ז סי' ו' כתב דאף לדעת הסוברין דרגמ"ה תיקן גם במקום מצוה אבל היכא דישב בלא אשה כמה שנים ולאו כו"ע הוי כרב ספרא דהוה רווק הדר בכרך לא תיקן והגאון מהרי"ם מבריסק בתשו' סי' ט"ז האריך הרבה לחזק את דבריו והביא הסוגיא דסוטה (ח') מה דאמר ר"י אם היה לבה נאה לא היה מגלהו ומסיק להלכה דבמקום דאיכא למיחש לקלקול עבירה לא גזר ויש לעיין מש"כ בזה בתשו' נודע בשערים ח"ב אהע"ז סי' כ"ה והעיר ג"כ כיון דעיקר תקנת רגמ"ה היתה משום קטטה אין מהראוי להעמיד דבריו במקום שהמכשלה מצוי להיות שרוי בלא אשה הנה כדאי הגאונים אלו לסמוך עליהם להתיר לו ע"י מאה רבנים אף אם אין לו להשליש הכתובה ועתה עובר על מ"ע דשבת בודאי. ויש עוד הרבה ספיקות מכמה איסורים חמורים אשר נכשל בהם ואין להתיר מחמת ספק שמא לא יוכל לקיים באיזה זמן מ"ע דפריעת כתובה הנה אם יש לו בודאי מחויב להשליש אבל לא יהיה זה עיכובא בדיעבד

עד) [א] ובמקום שידוע שהבעל נכשל בעבירות חמורות בקו"ע ע"י אשר יושב בלא אשה בודאי יש להתירו גם היכא דאין לו להשליש הכתובה ואין לעבור עבירה בקו"ע מפני ביטל מ"ע דשוא"ת כדאי' בעירובין (ק') גבי פלוגתא דר"א ור"י במתן ארבע שנתערבו במתן אחת וקיימ"ל כחכמים דפליגי על ר"א משום דשוא"ת עדיף וכאן אם לא יהיה לו לפרוע הכתובה יעבור על מ"ע דפריעת בע"ח בשוא"ת ועתה הוא עומד לעבור על כמה עבירות חמורות בקו"ע. ואין שייך לומר כאן דהעבירות באים לו ע"י פשיעה דפשיעה קרוב לאונס הוא כידוע וכמש"כ בתשובת נחלת שבעה ח"ב סי' פ"ג וגם אין שייך הטעם דפשיעה רק שלא יעבור אחר על איזה עבירה כדי להציל חבירו מאיזה איסור אבל לגבי דידיה רבו השיטות דאמרינן עשה דוחה ל"ת גם היכא דהעשה בא ע"י פשיעה. ולא כדברי התוספות בעירובין (ק') ואין פה המקום לדבר בזה כמו שהאריך בזה השעה"מ בה' נדרים פ"ג ה' ו' והטו"א ר"ה (כ"ח)

[ב] ואדרבא י"ל כיון דעל העבירות יעבור בקו"ע ברצון ועל ביטול מ"ע דפריעת בע"ח יעבור באונס מאשר לא יהיה לו במה לשלם דודאי אין לעבור על עבירה ברצון מפני ביטל מ"ע באונס וכמו שכתב המג"א בסי' תמ"ו ס"ק ב' דלכן דוחה מוקצה דרבנן לחמץ דאורייתא משום דעל ביטול מ"ע דתשביתו יהיה אנוס מאשר חכמים אסרוהו ועל איסור טלטול יעבור ברצון והתוס' בשבת (ד') ד"ה קודם כו' כתבו דלכן העמידו דבריהם בערל והזאה ואיזמל במקום כרת משום דע"י האיסור נעשה אנוס ונפטר מכרת אלמא דהיכא דיש לפני איש שני איסורין לעבור אחד באונס ואחד ברצון דהאיסור שעובר באונס הוא קל נגד האיסור שיעבור ברצון וכן מוכח מכתובות (ג' ע"ב) הא דפריך הגמרא ולדרוש דאונס שרי ונראה דגם תק"ח לא עקרו משום עבירה באונס ואף שאסור לאדם להכניס עצמו לאונס אבל לא ניתן משום עבירה באונס לעקור תק"ח משום דעבירה באונס היא קילא מכש"כ דאין לגרום לעבור על איזה עבירה חמורה ברצון משום חשש עבירה באונס ויש לעיין בב"ב (י"ג ע"א) בתוס' ד"ה לישא שפחה ובד"ה שנאמר כו'

עה) [א] ולענ"ד ברור דאם יהיה הטעם דלכן לא יכול לגרשה בלי פרעון הכתובה משום דאין לאדם להכניס א"ע לידי אונס דביטל מ"ע דפריעת בע"ח היינו הכתובה דבודאי אם ע"י מניעת הגירושין יבא הבעל לעבירות חמורות ברצון דודאי אינה דוחה מ"ע דפריעת הכתובה אשר יבטל אחר הגירושין באונס את הלאווין החמורים אשר יעבור ברצון ומה גם היכא דיש ספק אולי לא יעבור כלל על ביטל מ"ע דפריעת חוב הכתובה דבודאי אין למנוע הגירושין והוי זה כמש"כ התוס' בחולין (פ"ו ע"א) ד"ה סיפא כו' דאין להתיר לאו דאו"ב בקו"ע משום ספק שמא יבא לאכול נבלה ורק ספק כיסוי הדם בשוא"ת יש להתיר משום לאו דנבלה בקו"ע וא"כ אף אם הדבר ספק אם הבעל יבא ע"י מניעת ההיתר לעבירות דקו"ע אין להניחו בספק איסור דקו"ע מחמת חשש ספק דביטול מ"ע בשוא"ת ולפ"ז בנשתטית דיש רק ספק אם יבא לידי ביטול מ"ע דפריעת הכתובה בודאי אין למנוע הגירושין באם אין לו להשליש במקום שיש ספק עבירה בקו"ע

[ב] וגם היכא דליכא חשש עבירה דקו"ע וגם היכא שיש להבעל בן ובת ואין עליו רק מ"ע דשבת יש לעיין הרבה אם מצות דפריעת חוב הכתובה תוכל לדחות מ"ע דשבת ומנחיצת הענין לא אוכל להאריך רק הנני להעיר דיש לעיין בזה עפ"י מש"כ כא"א הגאון נ"י בבא"י יו"ד סי' י"ט לפלפל אם מ"ע דפריעת חוב הכתובה דוחה למ"ע דכתיבת ס"ת ולהמעיין שם ימצא דיש ספק גדול אם גם היכא דאין להבעל לשלם הכתובה בעת הגירושין בכ"ז לא יהיה עיכוב מפרעון הכתובה בהגט

[ג] ואנכי לעצמי הנני מסופק בזה מהא שפסק הרמב"ם בפ"י מה' כלאים הלכה כ"ט שאין כבוד הבריות דוחה לל"ת המפורש בתורה ולמה נדחה הלאו דהשבת אבידה מפני שהוא לאו של ממון וכמו שאמרו בברכות (י"ט ע"ב) דאיסורא מממונא לא ילפינן דממונא קיל מאיסורא א"כ יש מקום גדול לומר דעשה דשבת ידחה לעשה דממון מפריעת בע"ח כתובת האשה

עו) [א] ובמקום שיבוטל המ"ע דפריעת חוב ע"י אונס אף שאסור לכתחילה להכניס עצמו לאונס יש מקום גדול לומר דאין להמ"ע הזאת לדחות שום עשה אחרת הנה כל גדולי האחרונים תפסו לעיקר דמחויב כל אדם מישראל להציל א"ע מאונס כדי לקיים מ"ע אשר בלתי אפשר לו לקיים מחמת איזה סיבה ואונס וכמו שמחויב כל אדם מישראל לטהר א"ע ברגל כדי לקיים מ"ע דאכילת קדשים ולכנוס לעזרה וגם הפטורין מלעלות לרגל כמו הצורפין והבורסקין מחויבים לטהר א"ע כדי לקיים המ"ע. ובמקום אחר הארכתי הרבה בזה ב"ד ובמ"ע דפריעת בע"ח מצינו דאין מחויב להשכיר את עצמו כדי לקיים המ"ע דפריעת בע"ח כדאי' בח"מ סי' צ"ז והקצה"ח סי' ט' חקר אם כופין את הלוה באין לו לשלם לתבוע חוב רבית למען יהיה לו לשלם להבע"ח שלו ולענ"ד יש להביא ראיה דאינו