עין יצחק חלק א תכו

אהבתו להמשפחה ועשה זה מאיזה טעם וסיבה כן יש לנו לומר דבודאי לא ישנה חפצו ויעמוד תמיד על המשמר לטובת האשה ומה גם דזה הוי בגדר רוב דמסתמא ניחא לו בטובת האשה אשר הוא מקורב גדול למשפחתה ונוסף על כל אלה דאם יוותר איזה דבר שיגיע לה הפסד יהיה מחויב לשלם מכיסו. והחזקה דאין אדם רוצה להפסיד מעותיו מהני גם בלהבא כמו החזקה דאין אדם חוטא ולא לו וכן מוכח בע"ז (כ"ב ע"ב) דחזקה דאין אדם רוצה להפסיד ממונו מהני גם בחשש דלהבא ומה דמשני הגמ' (בדף כ"ג) לחלק בין לכתחילה לדיעבד זה רק בגזירת חז"ל אבל בעיקר הדין חשש הפסד ממון מהני גם בחשש דלהבא ואחרי כל אלה יש לנו לומר דבודאי תבוא האשה לידי כסף כתובתה ע"י המשכנתא שיש לה על הבית ואין לנו לחוש מאומה אולי יוותר האפוטרופוס את זכותה להבע"ח של הבעל

סט) וזה רבות בשנים אשר שמעתי מכא"א הג' נ"י לפרש טעמו של הסוברין דלא יכול אדם לגרש את אשתו אם אין לו לפרוע כתובתה משום דעד הגירושין אין עליו חיוב לפרוע הכתובה דלא ניתנה לגבות מחיים ורק ע"י הגירושין חל עליו החיוב לכן אסור להכניס א"ע לאונס היכא שיודע שלא יהיה לו במה לשלם אחר הגירושין ואף שאנוס הוא מ"מ אסור לאדם להכניס א"ע לאונס וכמו שאם אין לו עפר אסור לשחוט אף שיהיה אנוס אח"כ ולפי דבריו היקרים גם היכא דמשלם לה העיקר רק אם אין לו לשלם לה הנדוניא והתוספת ג"כ אין לו לגרשה דהא עד הגירושין לא היה עליו שום חיוב וע"י הגירושין מכניס עצמו לאונס וא"כ נשאר הקושיא מהא דנדרים (ס"ה) דנראה מהתם דאם שילם לה עיקר הכתובה ואין לו לשלם התוספות דיכול לגרשה בלי פרעון הכתובה

ע) ולענ"ד י"ל דלכן בהמעשה דר"ע היה יכול לגרשה בלי פרעון התוספת כתובה דהא התם גם קודם שגירשה היה מבטל מ"ע המוטל עליו דהא היה מודר הנאה מאשתו והיה מפקיע ממנו החובה דעונה שזה ג"כ מה"ת וא"כ מה לנו אם שיבטל המ"ע דפריעת בע"ח אחר הגירושין או שמבטל מ"ע דעונה קודם הגירושין וגם המ"ע דעונה מבטל ברצון ומ"ע דפרעון הכתובה יבטל אחה"ג באונס וכמו שאדבר להלן מזה וביותר י"ל דכיון שהיה מודר הנאה מאשתו היה זה מחמת קטטה ובודאי לא נתן לה מזונות וכסות ולכן א"ל ר"ע אף שיכול לגרשה עתה טרם שיפרע לה הכתובה משום דעכשיו הוא מפקיע ממנה מ"ע שקשה לב"ד לכופו ע"ז כי בידי הבעל להשתמט ואחר הגירושין יכופו אותו ב"ד על פרעון הכתובה והא דלא כפו אותו מקודם שיתיר את נדרו הנה נראה דבמדיר את אשתו אין אנו כופין אותו על התרת נדרו משום דבזה אמרינן אין אדם דר עם נחש בכפיפה אחת ורק באמר איני זן ואיני מפרנס אמרו בכתובות (ע"ז) דעד שכופין אותו להוציא יכופו לזון ולכן אתי שפיר בהא דנדרים גם לפי הטעם של כא"א הגאון נ"י

עא) [א] ועוד י"ל דטעמו של כא"א הגאון נ"י אינו שייך רק במקום דאין להבעל מה לשלם ולכן אמרו דאין לו להכניס עצמו באונס אבל בהא דנדרים שידע ר"ע שיהיה מקום והאפשרות גם אחר הגירושין לגבות הכתובה ממנו מהמאתיים שישאר בידו לכן לא היה ר"ע מעכב מלגרשה גם טרם שפרע לה הכתובה כי לא היה מבטל עי"ז המ"ע דפריעת בע"ח. וע"ז פריך הגמ' שפיר דאיך רצה ר"ע לגרשה בלי פרעון הכתובה קודם הגירושין מאשר סמך שתגבה הכתובה מהמאתיים הנשארים תחת ידי הבעל הא מטלטלי לא משתעבדי וא"כ אחרי שהבעל גילה דעתו דלא ישלם לה אחר הגירושין ויבטל המ"ע ולמה רצה להניח אותו לבטל מ"ע דפריעת בע"ח שקודם הגירושין היה פטור מזה וב"ד לא יוכלו לגבות ממטלטלי. ומתרץ הגמ' דהיה קרקע ולא מטלטלין ולכן שפיר רצה ר"ע לגרשם על סמך שיגבו ממנו אחר הגירושין ולא יבטל המ"ע דפריעת בע"ח והדר פריך הגמ' ש"מ דאין מסדרין לבע"ח דאם מסדרין א"כ לא נשאר לו לשלם כל דמי הכתובה וא"כ למה רצה ר"ע לגרשם הא יבא הבעל לביטל מ"ע מהמקצת שישאר חייב לה ומתרץ דא"ל שאין מקרעין שטר כתובתה וכמו שמפרש הר"ן דאף אם תעשה לפנים משוה"ד ואינך רוצה בסידור לא תחשוב להפטר אם לא יהיה לו גם אז לשלם לה לגמרי עד פרוטה אחרונה והלשון דאפילו אתה מוכר שער ראשך ואוכל מורה דכונתו היה כמו שמפרש הר"ן ולא כפי' רש"י ותוס' והרא"ש שם וא"כ אמר לו ר"ע קודם הגירושין דאם לא יהיה לו לשלם אחר הגירושין לגמרי עד פרוטה אחרונה לא יהיה לו שום עצה איך לפטור א"ע מהחוב שיוכל לקרוע שטר כתובה ואם יחפוץ שיסדרו אותו אז בלתי אפשר לו לגרש כי יכניס א"ע לאונס להיות מוכרח לבטל מ"ע דפריעת בע"ח על המקצת שיעלה הסידור ואם רוצה לעשות לפנים משוה"ד ושלא יסדרו אותו אז יוכל לגרש ויפרע לה אחר הגירושין כל דמי הכתובה כי באופן אחר בלתי אפשר לו לגרשם ולפי פי' זה י"ל דקודם הגירושין אם לא היה מסכים שלא יסדרו אותו היה ר"ע כופהו שישאל על נדרו למען לא יפקיע א"ע מהמ"ע דעונה או היה כופה אותו שיוציא ויתן כל כתובתה. וקודם הגירושין בודאי אין מסדרין כי בידה לעכב הגירושין וא"כ ראיה מזה דאין לו לגרש אם אין לו לשלם כל הכתובה גם התוספת ויש לעיין בב"ש סי' ק' ס"ק כ"ד דלכאורה מדבריו שם יש סתירה לדברי כא"א הגאון נ"י וכן לדברי אבל יש לישב זה ומוכרח אני לקצר

[ב] ולפי"ז לכן התקינו בנשתטית שהבעל ישליש הכתובה למען שלא יבטל המ"ע דפריעת בע"ח אם תשוב האשה לדעתה ותקבל הגט ואז יהיה מוטל עליו המ"ע דפריעת בע"ח ושמא יהיה אז עני ולכן צריך להשליש מקודם שתהיה מוכן וא"כ לא היתה התקנה לטובת האשה רק להפריש את הבעל מאיסור מניעת פריעת בע"ח

עב) [א] ואי נימא כן יש מקום גדול להתיר בנשתטית במקום שאין להבעל לשלם דמי הכתובה דהא המ"ע דשבת מוטל עליו בודאי כעת בכל שעה ושעה. והמ"ע דפריעת בע"ח יבא רק אם האשה תשוב לדעתה ותקבל את גיטה הנה לבד אשר לא נוכל לדחות ודאי מצוה מפני ספק היכא ששניהם המה מה"ת הנה עוד יש לדון בזה מש"כ הגרע"א סי' ט' דמצוה שבאה זמנה עתה דוחה למצוה שזמנה יהיה אח"כ וכן נראה לחלק בין מצוה המוטלת עליו כעת להבאה לאח"ז כמו דמחלק הגמרא בזבחים (ד"ק) בין קודם חצות לאחר חצות ויל"ע בתוס' סוכה (כ"ה ע"ב) דה"מ משום כו' וביותר י"ל דהחשש שמא לא יהיה להבעל במה לשלם דמי כתובה כשתוכל לקבל הגט זה רק חשש רחוק מצד התקנה אבל מה"ד אין לחוש, ואף שחששו בכמה מקומות לספק אבל לא בס"ס ובזה יש כמה ספיקות שמא לא תשוב לאיתנה ואם תשוב שמא לא תתרצה לקבל הגט גם אם יפרע לה הבעל הכתובה אשר בזה"ז אין כופין אותה ע"ז. ושמא תמות בחיי הבעל ושמא יהיה להבעל ממה לשלם. והפ"י ריש פסחים בהמשנה כתב דלכן כתב רש"י לפרש טעם הביטול משום שלא יעבור עליו בב"י ולא פי' משום שמא יאכל דבזה יש כמה ספיקות שמא אין כאן חמץ כלל: ואף אם יש שמא לא ימצא בתוך הפסח ואת"ל שימצא שמא לא יאכלנו ולכן פי' החשש הוא משום דב"י דליכא אלא ספק אחד והתוס' דפירשו התם משום שמא יבא לאכול וחששו לכמה ספיקות זה רק משום חומרא דרבנן דחמץ מצוי בבית ולא בדילי מיניה אבל בודאי אין לדחות ודאי מצוה משום חשש שיבטל איזה מצוה אחרת ע"י הרבה ספיקות

[ב] וביותר מצינו בפסחים (ד' י"ג) די"ד שחל להיות בשבת דטהורות לא ישרפו שמא ימצאו להן