עין יצחק חלק א תכד

וימנע מלגרשה עבור זה בלבד וזה כש"כ מהא שכתב הט"ז בא"ח סי' תקכ"ד דהיכא שיהיה עליו עבירה מה שיעבור על תקנת חכמים לכן אם עבר מועיל בדיעבד והתק"ח מועיל דבודאי כל אדם יזהר מלעשות איסור דרבנן ושיהיה קולר העבירה תלוי בראשו וא"כ כאן שע"י הגירושין יהיה עליו עון מה שיהיה לוה רשע ולא ישלם בודאי הועילו בתקנתן שלא תהיה קלה בעיניו להוציאה ומהמעשה דר"ע בנדרים לפי מה שנראה התם דלא היה מעכב הגירושין לכתחילה משום שלא רצה לשלם לה הכתובה בשלימות ומ"מ שאל האיש על נדרו אחרי שמעו כי תשאר הכתובה חוב עליו גם באופן שיהיה מוכרח למכור שער ראשו למזונות. ומזה אנו רואין שמונע אדם לגרש את אשתו משום דאינו רוצה שיהיה חוב עליו ויש לעיין מ"ש בב"מ (י"ז) דאין נאמן לטעון פרעתי דא"כ מה הועילו חכמים בתקנתן. וכן יש לעיין מ"ש בגיטין (י"ז ע"ב) אהני דלכתחילה לא תנשא וצ"ע

[ב] ולפי"ז לא היה נצרך לתקן שלא יוכל לגרשה בלי כתובה. ודי והותר מה שתיקנו לה כתובה שתוכל לתבוע ממנו אחר הגירושין ולא תהיה קלה בעיניו להוציאה גם אם היה יכול לגרשה בלי פרעון הכתובה

סא) [א] ויש להעיר בכתובות (נ"ז ע"א) דאשה שאבדה את כתובתה דיכתוב לה אחרת ומפרש רש"י שם משום דלא סמכה דעתה דלמא יטעון פרעתי. דלכאורה י"ל דלשיטת הרשב"א דלא יכול לגרשה קודם ששילם לה כתובתה אין לה לירא דלמא יטעון פרעתי. הא קודם הגירושין אינו נאמן לטעון פרעתי גם במקום שכותבין כתובה ובידוע שאבדה כתובתה באונס כמש"כ הב"ש סי' צ"ו ס"ק ל"ב. והתם בכתובות נראה דהיה ידוע לכל שאבדה את כתובתה באונס וביותר יש להעיר בהא דאי' באהע"ז סי' ס"ו סעיף ב' באם שאינו יכול לכתוב לה כתובה יתן לה מטלטלין ולפי דברי הט"ז שם ס"ק א' מיירי דוקא במקום שכותבים כתובה והחשש דהאשה לא תסמוך דעתה אולי יטעון הבעל פרעתי הא התם ידוע לכל שלא היה לה כתובה א"כ אין להבעל לטעון פרעתי קודם הגירושין כמ"ש הב"ש המובא למעלה אלא ודאי דהבעל יכול לגרשה בלי הכתובה ולכן שפיר חוששת אולי יגרשה טרם שיש לה הכתובה ואח"כ יטעון פרעתי

[ב] ואולי י"ל דאף דמן הדין אינו יכול לטעון פרעתי קודם הגירושין ואף שאינו יכול לגרשה טרם שיפרע לה הכתובה מ"מ היא אינה יודעת את הדין. ולכן אינה סומכת דעתה כמ"ש הב"ש שם ס"ק ט' גבי מוחלת אך לפי מה שמסיק בסוף דעבור זה יש תקנה בלא כתובה לומר לה דלא מהני המחילה א"כ גם כאן למה היה נחוץ ליחד לה מטלטלין הא יש תקנה פשוטה להודיע לה דאין הבעל יכול לגרש טרם שיפרע לה הכתובה וקודם הגירושין אינו נאמן לטעון פרעתי. ויש לעיין בזה ומוכרח אני לקצר

סב) [א] ואולי יש לחוש דיתבעו הבע"ח המאוחרין את האפוטרופוס של האשה לדין ויזכו שיוותר להם את זכות האשה ותשאר האשה בלי בטחונות אחרי כי יציית לד"י ויוותר על זכותה קודם שתשוב לדעתה ותקבל הגט ולכאורה יש לדון בזה להחזקה דאין אדם חוטא ולא לו. וכן י"ל דלא להעמידו על חזקת כשרות שלא יסרב לציית לד"י ולפי"ז אין האשה בטוחה כלל בנ"ד שיהי' כסף הכתובה מן המוכן לעת שתוכל לקבל הגט ואף שבטוחה היא בדיניהם. אבל האפוטרופוס יתנהג כדינינו ובעת שתוכל לקבל הגט לא יהיה לה מקום ממה לגבות הכתובה

[ב] הנה לבד אשר מסופק אנכי אם שייך לדון חזקת כשרות במקום שאיסורא לאינשי לא משמע להו ונעשה כהיתר גמור לבלי לשמוע בד"מ לד"י. גם אין כאן מקום להחזקה דאין אדם חוטא ולא לו כי האפוטרופוס מקויים ומאושר מבית המשפט ואם יעשה איזה דבר לחובת האשה יהיה מחויב בדיניהם לשלם מכיסו כל הנזק שיסבב לה וחזקה אלימתא דאין אדם רוצה להפסיד מעותיו וכמו שסמכו על החזקה דאין אדם טורח בסעודה ומפסידה ומה גם שעתה מבקש האפוטרופוס כל עצה ותחבולה לעכב עפ"י דיניהם לבע"ח שלא יוכלו למכור את הבית ולגבות את חובם טרם שיסולק להאשה כל דמי כתובתה בודאי י"ל דלא יחזור מדעתו ויש לדמות זה להא דאי' בח"מ סי' ל"א סעי' ד' וסי' ס"ג סעי' א' אשר מקור הדין מכתובות (ל"ו ע"ב)

סג) וביותר יש לדון דאין לנו לחוש אולי יחזור מדעתו מהא שכתבו התוס' שבת (ד') ד"ה קודם שיבא כו' דכיון שהדביק תוכ"ד של התראה ובודאי תאפה אם לא ירדנה לאו התראת ספק הוא ובודאי לא היה בדעתו לרדות קודם אפיה וכן כתבו התוס' במכות (ט"ו ע"ב) ד"ה במאי קמיפלגי וכו' דבדבר שאינו מחוסר מעשה יש לנו לומר דלא יקיימנהו מה שהוא עושה עתה ולעולם יעמוד כמו שהוא עושה עכשיו וגם בנ"ד שהתחיל לעשות הדבר עפ"י דיניהם אין לנו לחוש אולי ישנה את דעתו ויעשה באופן אחר לילך עמהם לדין. ובנ"ד ג"כ אינו מחוסר מעשה דהא לא נצרך להאפוטרופוס לעשות יותר דבטוחה היא כעת עפ"י דיניהם עצהיו"ט ואדרבא אם יחזור כעת מדעתו יצטרך לעשות מעשה מחדש לסתור את אשר עשה דבודאי יש לנו לאוקמי על החזקה דבודאי לא יעשה מעשה מחדש לבטל את אשר כבר נעשה

סד) ומדברי התוס' בשבת ומכות נראה דגם במקום שעשה במעשה הראשונה איסור ג"כ אמרינן דלא יחזור מדעתו ויבקש לתקן המעוות ומוקמינן על חזקה דמעיקרא שלא יעשה מעשה אחרת לסתור את הראשונה ואף שחזקת כשרות עדיפא מחזקה דמעיקרא ועדיפא גם מחזקת הגוף כמש"כ א"א הגאון נ"י בבא"י ח' יו"ד סי' י"ח אבל כאן אחרי שעבר על ההתראה ועשה איסור איתרע חזקת כשרות ומוקמינן על חזקה דמעיקרא ואמרינן דלא ישוב מדעתו וישאר באיסורו ובנ"ד נמי יש לדון כן כיון דהאיסור לא משמע להאפוטרופוס ואין שייך לדון חזקת כשרות בודאי לנו להעמידו על החזקה הראשונה ולא יעשה מאומה לבטל את מעשהו ומה גם דהחזקה דאין אדם רוצה להפסיד מעותיו מסייע לזה

סה) [א] ואין פה המקום לפלפל בארוכה במה שהאריך כא"א הג' נ"י בבא"י חאהע"ז סי' א' והעיר על דברי התוס' בשבת ומכות הנ"ל הא בדבר דלהבא אין אנו מוקמינן על החזקה רק הנני להעיר מילתא חדתא בעזהש"י מה שנוגע לענינינו הנה המקור דחזקה לא מהני על להבא הוא מה שאמרו לשמא מת לא חיישינן לשמא ימות חיישינן ומזה למדו לדון את הכלל הזה בכמה מקומות אשר מנחיצת הענין בלתי אפשר לי לפורטם כאן ולמיעוט ידיעתי בש"ס ופוסקים לא נודע לי רק מקומות שדנו להכלל הזה אשר הדבר שהיה קודם לידת הספק נעשה בטבע כמו הא דשמא מת וכן דבר דנעשה מעצמו בלי כח מכריע ומכריח כהא שכתבו התוס' בקדושין (מ"ה) דשמא קידש לא אמרינן ושמא יקדש אמרינן כמו שחששו לשמא ימחה האב הנה מה דלא קידשה האב עד כה זה משום דלא היה לו סיבה לקדשה והניח את הדבר כמו שהוא אבל מי יודע מה יולד יום ואולי תהיה לו איזה סיבה בעתיד לקדש את בתו ומכל המקומות הידועים לי אשר דנו את הכלל לבלי להעמיד על חזקה בחשש דלהבא לא נודע לי אף מקום אחד בחזקה הבאה מכח סברא ואין פה המקום לפרט את כל המקומות המבוארים דאין אנו דנין חזקה על להבא: