עין יצחק חלק א תכג

האפוטרופוס שלה יכולין לגבות ממנו דמי כתובתה בכל עת אף דמן הדין אינה קונה בהבטחונות ויש זכות לאחרים בזה ולא לה מ"מ יצא הבעל ידי חובתו מה שהטילו עליו חז"ל שלא יגרש את אשתו בלא כתובה שלא תהא קלה בעיניו להוציאה דהא נתן לה בטחונות שבידי האפוטרופוס שלה לגבות בכל עת שירצה את כסף כתובתה עפ"י דיניהם: ובודאי לא שייך הסברא שלא תהיה קלה בעיניו להוציאה במקום שמוכרח לפרוע לה דמי כתובתה בדיניהם והתוס' בב"ק (פ"ט) ד"ה כל כו' כתבו דגם אם מכרה הכתובה לאחר ג"כ אינה קלה בעיניו להוציאה רק שלא יהיה נראה כיושבת תחתיו בלא כתובה לכן אין לכתוב הכתובה על שם אחר וא"כ בבטוחה היא עפ"י דיניהם והאפוטרופוס יגבה עבורה בוודאי קיים תקנת חז"ל אשר תיקנו משום שלא תהיה קלה בעיניו להוציאה ומה גם אם תשתפה ויחול על הבעל חיוב מצד הדין לשלם כתובתה בעת שתקבל גיטה אז תזכה גם בדינינו ותהיה מוקדמת לבע"ח המאוחרין: ואם היתה התקנה דוקא שיפרע להאשה הכתובה באופן שיהיה נקרא פרעון מצד הדין אז היה מקום לחוש בנ"ד דלא יצא הבעל י"ח התקנה אבל כיון דעיקר התקנה היא כדי שלא תהיה קלה בעיניו להוציאה בודאי מועיל אם נותן בטחונות אף שעפ"י דינינו לא תוכל לזכות בהם עד שתשתפה ותקבל גיטה כדין וגם אם היה בע"ח מוקדמין לכתובתה שעפ"י הדין הם קודמין גם אחר גירושין גמורין והיא תפסה בדיניהם ואינה רוצה לציית לדין ישראל דג"כ יצא הבעל י"ח פרעון הכתובה ונפטר ממנה אך אם היתה שומעת לד"י או שהיה בידי הדיינים לכופה שתקיים כפי הדין והיתה מוכרחת להחזיר את אשר תפסה לבע"ח המוקדמין בודאי היתה יכולה לעכב הגירושין ולא היה מועיל מה שהיא מוחזקת בדיניהם אבל בנ"ד אם תשוב לדעתה ותקבל הגט כדין אז תהיה מוקדמת גם בד"י לכן בודאי יצא הבעל ידי התקנה בלי חשש ופקפוק

[ג] ובאמת כל השלשת כתובה הנהוגה בנשתטית דבודאי לא מקרי פרעון מה שמשליש שלא בפני האשה ומה גם במקום הפסד שאינו מועיל גם בהשליש ביד ב"ד כמש"ל ומ"מ מתירין להבעל אחרי שהסיר ע"י השלשת הכתובה הגזירה דשלא תהיה קלה בעיניו להוציאה

[ד] ואם נצטרך שתזכה האשה דוקא בכסף ההשלשה תיכף גם קודם שתקבל גיטה שיהיה זה פרעון מן הדין אשר נוכל לחשוב את המושלש כמו שבא לגמרי לרשות האשה הנה לא אדע בכל גט מנשתטית איך האשה זוכה בהכסף ולכמה פוסקים אין זכיה לשוטה גם ע"י בן דעת ואולי כיון שנותן לידי אפוטרופוס מהני גם בשוטה אבל זה לא מעלה ארוכה במקום דידעינן אשר ההשלשה חובה לה ואין אפוטרופוס יכול לעשות דבר לחובתה ויש לעיין בבאר יצחק סי' א' ובנח"י סי' צ"ו אות ב' ענף ד'

[ה] ובנ"ד לבד החשש דבע"ח המוקדמין לא אדע איזה התפסת קנין יוכל להיות להאשה במשכנתא כזה. הא הבעל לא נתן לה משכון כעת ורק האפוטרופוס הניח עקיל בבית המשפט שלא יוכלו הבע"ח והבעל למכור את הבית טרם שיפרעו לה כתובתה וא"כ אין שום דבר דנוכל לומר שהאשה זכתה בו כעת ולפי"ז לא יצא הבעל ידי חובת התקנה שמחויב להשליש כסף הכתובה שיהיה קנין להאשה בכסף המושלש

[ו] ואולי י"ל במה שנכתב עתה בבית המשפט דאין להבעל למכור את ביתו טרם שיפרע לאשתו את כתובתה הוי זה כמשכנתא וכמו שאביא להלן את דברי הח"ס והמאמר מרדכי דחוב הנכתב בשטאבליציא שיהיה לזה דין משכנתא. ובנ"ד עד שהשליש הבעל גט לאשתו לא היתה לה הזכות לתבוע ממנו את כסף כתובתה בדיניהם ורק היתה יכולה לעכב את מכירת הבית בידי בע"ח של הבעל וע"י השלשת הגט מחויב הוא בדיניהם לפרוע לה כתובתה והאפוטרופוס יכול למכור את הבית לפרעון חוב הכתובה בכל עת שירצה ולפי"ז שייך גם בנ"ד התפסת קנין בגוף הבית אבל לפי מה שבארתי בעזהש"י אין אנו צריכין לזה דעיקר תקנת השלשת הכתובה היתה רק שתהיה האשה בטוחה כי תגבה את כתובתה בעת שתוכל לקבל הגט אחרי שתשוב לדעתה ולא הצריכו שיהיה לה איזה התפסת קנין בהדבר המושלש טרם שתקבל הגט

נח) ובעצם דברי הישועות יעקב מה שחידש דלכן פסק הרשב"א דלא יוכל לגרשה בלי פרעון הכתובה משום דלא תהיה קלה בעיניו להוציאה. לענ"ד יש לדון בזה הרבה דאי נימא דמה שנשאר אחר הגירושין עליו דמי הכתובה חוב לא ימנע מלגרשה ותהיה תמיד קלה בעיניו להוציאה ולא יחוש מה שיהיה מוטל עליו חיובא לשלם לה הכתובה ויהיה גם לוה רשע ולא ישלם והוכרחו לתקן שלא יוכל לגרשה בלי פרעון הכתובה. הנה י"ל דכיון שבדיעבד אם יגרשה בלי פרעון הכתובה מהני ומיפטר מכל החיובים שהיה לאשתו עליו ולשיטת הרשב"א נפטר גם ממזונות א"כ מה הועילו חכמים בתקנתן הא כיון דאינו חושש לאיסור גזל שיהיה עליו במה שלא שלם לאשתו כתובתה בודאי לא יחוש להאיסור מה שאמרו דלא יוכל לגרש לכתחילה בלי פרעון הכתובה. וכמו שאמרו בסוף ב"ב אטו כל דמגרש בב"ד מגרש וא"כ נשאר החשש דיגרשנה חוץ לב"ד ותהיה צועקת ואינה נענית. ומה גם דכותבין גט לאיש אעפ"י שאין אשתו עמו ואולי י"ל דהנ"מ יהיה אם אין לו לשלם והוא עני דאינו יכשל בעון גזל דאונס רחמנא פטריה ויגרש את אשתו באשר יודע דאין להאשה ממה לגבות ממנו ותהיה קלה בעיניו להוציאה תמיד ולכן תיקנו שלא יגרשה בלי פרעון הכתובה וישבו גם נשי עניים בטח תחת בעליהן. אבל זה דוחק גדול להעמיס בטעם של הרשב"א והאריכות למותר בזה

נט) וגם מש"כ דלכן פסק הרא"ש דיכול לגרשה בלי פרעון הכתובה משום דיהיה חייב לה מזונות אחרי הגירושין ולא תהיה קלה עבור זה בעיניו להוציאה קשה מאד לדעתי הא כיון דלא נתוסף עליו ע"י הגירושין שום חיוב בודאי נשאר החשש מדלא תהיה קלה בעיניו להוציאה וכמו שמוכח מסוף פ' האשה שנפלו במה שתיקן שמעון בן שטח שיהיה כל נכסיו ערבאין לכתובתה דהיכא דאינה צריך להוציא מעות בעת הגירושין לא ימנע מלגרשה וכמש"כ שם התוס' ד"ה בתחילה דמשום ריוח מועט כשכועס עליה היה אומר לה טלי כתובתך וצאי וכאן ע"י הגירושין לא יפסיד מאומה דהא מחויב במזונותיה קודם הגירושין ג"כ וביותר י"ל דעוד ירויח ע"י הגירושין דעד כה היה מחויב לתת לה מזונות מה"ת וכעת אחר הגירושין מחויב לה רק מצד תקנתא דרבנן והא שכתב הרא"ש בפ"א דב"מ דמשום יפוי כח של האשה יש לה מזונות עד שישלם לה כל דמי הכתובה זה מועיל רק להכריח את הבעל שישלם לה אחר הגירושין דמי כתובתה אבל משום זה לא ימנע מלגרשה בעת שיכעוס עליה דהא אינו מפסיד מאומה ע"י הגירושין ודברי הישועות יעקב צע"ג בעיני

ס) [א] ואנכי לעצמי הייתי אומר דכיון שע"י הגירושין עושה דמי הכתובה לחוב עליו בוודאי לא תהיה קלה בעיניו להוציאה כי לא ניחא לו לאדם שיהיה נושים בו וכמש"כ הפר"ח באעה"ז סי' קי"ט באשה רעה וכתובתה מרובה וביותר י"ל דכיון דע"י הגירושין יכנס בחיוב מ"ע דפריעת בע"ח בודאי יש להעמידו על חזקת כשרות דלא יהיה ניחא לו להיות לוה רשע ולא ישלם