עין יצחק חלק א תכב

מזונות לכן לא תהיה קלה בעיניו להוציאה דהא יהיה מחויב אחר הגירושין במזונות עד שישלם כתובתה אבל הרשב"א סבר כשיטת הרי"ף דאין לאשה גרושה מזונות אף היכא דלא קבלה כתובתה לכן עשו חזוק לדבריהם שלא לגרשה עד שיפרע לה הכתובה דאל"כ יפקע עצמו כ"א מחיובו ובפירושו הקצר ס"ק ו' כתב דמזה הטעם יכולה לעכב רק אם אין לו לשלם עיקר הכתובה אבל אם אין לו לשלם הנדוניא אינה יכולה לעכב דהא כיון דמחויב לפרוע קודם הגט עיקר הכתובה לא תהיה קלה בעיניו להוציאה

[ג] הנה אם נתפוס כדברי הישועות יעקב דעיקר טעמו של הרשב"א משום דלא תהיה קלה בעיניו להוציאה לכן אינו יכול לגרש את אשתו באם אין לו לשלם הכתובה בודאי מועיל אם נותן הכתובה לאחד גם שלא בפני האשה וגם בע"כ של האשה ג"כ מהני ויכול לגרשה גם אם זה לא מקרי פרעון עפ"י דין וכמש"כ הר"ן בכתובות (פ"א) דבכתובה אינו יכול לסלק בע"כ שהזמן נקבע לטובת האשה וכן אם זרק לה הכתובה אף למקום שבפרעון חוב לא מהני והכתובה נשאר חוב עליו בכ"ז יכול לגרשה גם לדעת הרשב"א. דהא כיון דנתן לה הכתובה והיא אינה רוצה לקבל לא שייך הטעם שלא תהיה קלה בעיניו להוציאה דהא אסור לו לגרשה בלא הכתובה והוא היה רוצה לקיים תק"ח אך היא מיאנה לקבל

נד) ולכאורה יש להקשות על שיטת הסוברין דאינו יכול לגרש את אשתו בע"כ גם בזמן הגמ'. הא לל"ק דרבא בגיטין (ע"ה) דנתינה בע"כ לא הוי נתינה והתוס' שם ד"ה מכלל דבעלמא וכו' כתבו דבמקום דהמלוה מפסיד עי"ז לכו"ע לא הוי נתינה וא"כ היכא דמגרשה בע"כ ונותן לה גם הכתובה בע"כ דלא מקרי זה פרעון והוי כמו דלא פרע לה הכתובה ובלי פרעון הכתובה אינו יכול לגרשה ולפי דברי הש"ך בסי' ע"ד ס"ק ט' ולפי דברי הב"ש באהע"ז קמ"ג ס"ק י' דנתינה ליד ב"ד הוי נתינה אתי שפיר דנותן הכתובה ליד ב"ד אבל לפי מש"כ הב"ש שם דהיכא דגילה דעתו דלא ניחא לו לא הוי נתינה אף לב"ד וכן כתב א"א הגאון בקונטרס הנ"ל דבמקום פסידא לא מהני אף בנתן לב"ד. וא"כ איך משכחת לן גט בע"כ הא בלתי אפשר לו לפרוע הכתובה בלי רצון האשה והאשה תעכב תמיד הגט ע"י מה שלא תרצה לקבל הכתובה וא"א הגאון נ"י בקונטרס הנ"ל ענף ה' העיר דלמ"ד נתינה בע"כ לא הוי נתינה דמיירי המשנה דהרי גיטה וכתובתה במגרשה ממש דלולי זה לא נפטר מרפואתה דהא הפרעון מהכתובה לא הוי פרעון אבל לפמש"כ לא משכח"ל אליבא דידהו הגט דהא לא יכול לגרשה בלי פרעון הכתובה וביותר תמוה לפי שיטת הרשב"א המובא באהע"ז סי' קמ"ג ס"ק ז' דמספקא לן אי פרעון בע"כ הוי פרעון מן הדין וא"כ איך משכח"ל אליבא דידיה גט בע"כ בזמן הגמרא דלמא לא הוי פרעון ולשיטתו אינו יכול לגרש בלי פרעון הכתובה וזה בלתי אפשר להיות בע"כ של האשה. אבל לפי מש"כ אתי שפיר דכיון דנותן לה הכתובה קודם הגט גם באופן שלא נקרא פרעון מן הדין מותר לגרשה גם לכתחילה דהא לא נשאר בזה החשש שלא תהא קלה בעיניו להוציאה

נה) וזה רבות בשנים שמעתי מכא"א הגאון נ"י שהקשה לשיטת הסוברין דאין אדם יכול לגרש אשתו במקום שאין לו במה לשלם כתובתה דא"כ למה פריך הגמ' בנדרים (ס"ה) על המעשה דר"ע מטלטלי מי משתעבדי לכתובה הא התם הוי המעשה קודם שגירש אותה ושפיר אמר ר"ע דאינו יכול לגרשה באם שלא יפרע הכתובה אבל לפי דברי הישועות יעקב המובא למעלה דאם אין לו התוספת יכול לגרשה אם פרע לה עיקר הכתובה אתי שפיר התם. דהא נתן לה מאתיים דינרין ונפטר מהכתובה דאורייתא לכן היה יכול לגרשה גם אם לא נתן לה השאר על הנדוניא והתוספת ושפיר פריך הגמ' מטלטלי מי משתעבדי

נו) [א] ולא אמנע להעיר לשיטת הסוברין דאין אדם יכול לגרש את אשתו בלי כתובה וא"כ למה אמרו חז"ל דגירושין הוי בידו הא כל מחוסר ממון לא מקרי הוי בידו כמש"כ הר"ן בפסחים דהואיל דמחוסר ממונא לא אמרינן. והב"ש באהע"ז סי' קמ"ג ס"ק ד' כתב דתנאי שתתן הוי כתנאי שאינו בידה אך יש לדון כיון דאם עבר וגירש מהני לכן מהימן וכמש"כ התוס' בקידושין (ס"ד ע"ב) ד"ה רבי סבר כו' אע"ג דאסור לגרש בגט ישן מ"מ כיון דבדיעבד מהני חשיב שפיר מגו וכן כתבו גדולי המפרשים בקדושין (ס"ד ע"א) דדבר שבידו מקרי מגו אף במקום איסורא מהא דפריך הגמ' והרי בידו להשיאה לממזר ולפי דברי האבני מלואים סי' ז' סעי' ח' אין ראיה מכאן כמו שיראה המעיין שם וי"לע בש"ך בכללי מגו ס"ק כ"ד ואף אי נימא כדברי התוס' דדבר שבידו הוי מגו גם במקום איסור כיון דמהני בדיעבד יש להעיר דאיך ישיגו עדים וסופר הא המה לא ירצו לעבור על דבר האסור מדבריהם לסייע ידי עוברי עבירה לגרש את אשתו בלי כתובה אשר מן הדין אין לגרשה קודם שפרע לה הכתובה וזה כש"כ מהא שכתבו דבגר לא יזדקקו לו תלתא משום דקשים גרים וכו' והתוס' בשבת (מ"ז ע"ב) כתבו דבאיסור לא יזדקקו אחרים

[ב] אבל באמת לדעתי אין איסור על העדים והסופר אם מגרשה בלי כתובה דהא לפי טעמו של הרשב"א לפי פי' הישועות יעקב זה רק מצד התקנה ליפות כחה של האשה שלא תהיה קלה בעיניו להוציאה אבל אין שום איסור בדבר על הסופר והעדים וגם נראה מהא שכותבין גט לאיש בלא האשה ואין העדים מחויבים לחוש אולי יגרש אותה בלי כתובה דאין עליהם לתת לב לזה דהא גוף החוב לא תפסיד רק שיש תקנה משום יפוי כחה של האשה דהבעל לא יגרש אותה בלי פרעון הכתובה ואין עליהם מוטל לחוש אולי לא יקיים הבעל את התקנה. ולא דמי לכל הני שאמרו דאין כותבין לאחד שטר שיגיע מזה היזק לחבירו דזהו דוקא דע"י כתיבת השטר נגמר החיוב או הפטור ולא יהיה אח"כ להמתחייב שום עצה לפטור את עצמו מהשטר כמו בשטר חוב ובשובר וכן היכא שיש להעדים לחוש אולי עשה קנוניא עם אחד כמו שחששו בכתיבת שטר ללוה בלא מלוה עמו אולי כתב ללות בניסן ולא לוה עד תשרי דהלקוחות יפסידו שלא כדין מחסרון ידיעתם דהשטר נמסר שלא כדין וכן בהחשש שהעירו התוס' בב"מ (י"ט) סוף ד"ה וליחוש אבל לא כאן דכתיבת הגט אינו עושה שום פעולת איסור ואולי יפרע לה הכתובה קודם נתינת הגט: ויש להעדים לחשוב דבודאי לא תקבל האשה הגט קודם שיתן לה הכתובה וא"כ מקרי זה בידו אף לשיטת הסוברין דלא יכול לגרשה בלי פרעון הכתובה

נז) [א] ולפי הטעם דלא יכול לגרשה בלי פרעון הכתובה כדי שלא תהי' קלה בעיניו להוציאה לכן גם בנשתטית מחויב להשליש הכתובה דהא לכשתשתפה ותהיה מוכרחת לקבל הגט ובלי פרעון הכתובה בלתי אפשר לו לגרשה ויהיה באיסור ב' נשים לכן תיקנו דתהיה גם הכתובה מוכנת ולא יהיה שום עיכוב מצדה לקבל הגט

[ב] ולפ"ז גם באם אינו מקנה לה דמי הכתובה רק משליש איזה דבר לבטחונות שתשיג הכתובה בזמן שתוכל לקבל הגט אף אם לא יהיה המשכון קנוי לה מן הדין ג"כ מהני כיון דלא תוכל לעכב הגירושין וכמש"ל דאף אם יהיה פרעון הכתובה באיזה אופן שעפ"י דין לא מקרי זה פרעון ג"כ יכול לגרשה אף לדעת הרשב"א ולכן בנ"ד שהבעל נותן בטחונות על ביתו שהאשה בעצמה או