עין יצחק חלק א תכ

הגירושין משלמין יותר להבעל וכן להיפך וא"כ גם כאן בהעידו שזנתה ומפסדת כתובתה יש לשער אם לא העידו איך היה הדבר עומד אם היה אפשר להב"ד לדעת ששקר טען הבעל והיו מחייבין אותו לשלם כתובתה גם אם לא היה מגרשה משום שבטענתו עושה שלא תהיה האשה ראויה לו מטעם חד"א או דלמא לא היה בידי הב"ד לדעת זאת והיה משתמט מהפרעון הכתובה קודם הגירושין גם בלתי הגדת העדים ואף שרש"י במכות (ג') פי' באופן אחר אבל על הדין לא פליג ויש לעיין בכ"מ ובלח"מ פכ"א מה' עדות ה"א וגם י"ל דשמין במוציא ש"ר איך היה עומד ענין הגירושין מחמת חיוב המזונות דעד הגדת העדים לא היתה מפסדת המזונות ואולי היה רוצה לגרשה ולשלם לה גם כתובתה מחמת שלא היה רוצה להיות מחויב במזונותיה ויש לי להאריך הרבה בעזהש"י עפ"י דברי הרמב"ן עה"ת בפ' תצא שכתב דעיקר כונת הבעל בהוצאת ש"ר רק להפסיד כתובתה אבל מנחיצת הענין הוכרחתי לקצר וכן י"ל בהא דמכות (ג') שנכלל בהשומא אם לא היה הבעל מחויב בכתובתה גם קודם הגירושין ואז היו העדים פטורים לגמרי מלשלם לו ולא היו מפסידין אותו כלל: ולדעתי העני' אין סתירה מדברי רש"י מסנהדרין למה שחדשתי בעזהש"י דהבעל מחויב לשלם לאשתו הכתובה בעת שעושה איזה פעולה המכריחה להתגרש ממנו ובא אז הזמ"פ כמו בגירושין גמורין

[ב] והנה אחרי שבארתי בעזהש"י דהחיוב על הבעל מן הדין לשלם לאשתו כתובתה בעת שרוצה לגרשה אף היכא דאינה מגרשה בגט גמור רק שעושה איזה פעולה המכריחה להתגרש ממנו א"כ בנ"ד גם מן הדין האשה קודמת עתה לבע"ח המאוחרין של הבעל ולא שייך בזה לדון להא דכתובה ונדוניא לא ניתנו לגבות מחיים ואם היו האפוטרופסין הולכין לדון את הבע"ח המאוחרין היו זוכין גם בדינינו נגד הבע"ח וא"כ הוי זה פרעון גמור גם מן הדין מה שממשכן לה ביתו כעת וזקיפת מלוה באופן בטוח הוי פרעון כמו שהבאתי למעלה

מח) ואין לומר דהבע"ח יכולין להשביעה אם לא קבלה כתובתה מהבעל ועד שנשבעת אינה זוכה בהמשכנתא, וכא"א הגאון נ"י בנח"י סי' פ"ב האריך לבאר דמחויבת לישבע לבע"ח המאוחרין אף היכא דאינם טוענים השבע לי ובאהע"ז סי' צ"ו סעי' א' איתא בהגהות הרמ"א דאשה שנשתטית ונתאלמנה אין יורשיה יורשין כתובתה וא"כ לא מקרי זה פרעון קודם שנשבעה לבע"ח המאוחרין ואף אם חל החיוב עתה על הבעל אינו יכול להתפיס להאשה קודם שנשבעת. ובתפסה מטלטלין במקום שאינה יכולה לישבע מפקיעינן מינה כמבואר בב"ש סי' צ"ו ס"ק כ"ו ורק בתפסה מעות לא מפקינן מינה וכאן הוי כתפסה מטלטלין דהא אינו נותן לה מעות מזומנים רק משכנתא על הבית וגוף הבית לא מקנינן לה ואף שהבעל יודע שלא פרע לה כתובתה ושיכולה לישבע לבע"ח המאוחרין א"כ לפי ידיעתו עשה כדין מה שמשלם לאשתו כעת הכתובה אבל כיון דלב"ד הוי זה ספק לא מיחשב זה לפרעון הא לא תוכל ליטול מחמת חסרון השבועה ויש לעיין בזה בדברי הט"ז סי' צ"ו ס"ק ט"ו מש"כ לדון בנשתטית שיהיה דינה כחשודה ומפסדת רק הכתובה משום דזהו מדרבנן. ונראה מדבריו דאינה מפסדת הנדוניא והתוספת מחמת שאינה יכולה לישבע ואין חילוק בין אם צריכה לישבע להיורשין או לבע"ח המאוחרין דבשניהם הוי השבועה שבועת המשנה אבל באמת נראה לי דהיכא דהבעל פורע לאשתו כתובתה ויש עליו בע"ח אחרים דצריכה האשה לישבע להם דמקרי זה פרעון אף קודם שנשבעת כדאי' בסי' צ"ו סעי' ה' דאם מכרה או נתנה קודם שנשבעה מעשיה קיימין ובודאי הדין כן גם במקום שצריכה לישבע נגד הבע"ח המאוחרין. דהשבועה הוא רק חוב עליה אבל זוכת בגוף הדבר שגובית גם קודם שנשבעה לכן הוי זה בודאי פרעון גמור אשר הבעל נפטר מחיובו ואין לשום לב מה שיש להבע"ח שבועה על האשה ואם בעת שתשוב לדעתה לא תרצה לישבע משום שפרע לה בודאי יש להתיר להבעל בלי כתובה דהא פרע לה כבר כתובתה וזה פשוט וגם לפי הנראה מדברי הט"ז דרק מיורשין לא תוכל נשתטית לגבות כתובה משום שהיתה התקנה דלא יהיה שום חוב בלי שבועה ועיקר תקנת הכתובה מיורשין לא היתה אלא אחר השבועה: אבל נגד הבע"ח המאוחרין שפיר י"ל דבמקום שאינה יכולה לישבע לא תפסיד ולפי זה אין לנו לומר דלא יהי' בנ"ד מיחשב לפרעון מחמת חסרון השבועה

מט) [א] אמנם לדינא אם יבאו האפוטרופוס של האשה והבע"ח של הבעל לדין קשה להחליט להלכה ולמעשה בנ"ד שהאשה קודמת להבע"ח משום שבהשלשת הגט בא הזמ"פ מהכתובה כמו שהיה מגרשה בגט גמור

[ב] הנה באהע"ז סי' צ' סעי' ד' מי שנתגרשה ספק גירושין ומתה אין בעלה יורשה והדין הזה הוא מדברי הרמב"ם פ"ט מה' נחלות ה"ט. והראב"ד בהשגותיו שם חולק עליו ודעתו דבספק גרושה הבעל יורש אותה ונראה ברור דגם בנכסי צ"ב יורש הבעל בספ"ג לדעת הראב"ד והאבני מלואים בסי' נ"ב ס"ק א' ובסי' צ' סק"ד ובעוד מקומות כתב דבנכסי צ"ב אינו בא הבעל מצד ירושה דהא הוי כמלוה שעמו ופלגי והוא בא רק משום שנכסי צ"ב לא ניתנו לגבות מחיים כמש"כ הרשב"א והשמ"ק בכתובות (פ"א) וכן כתבו התוס' בב"ב (קנ"ח) ד"ה נכסים בחזקתן וביבמות (ל"ח) וכתובות (פ') ואי נימא דבמקום שהבעל גרם שלא תהיה ראויה אליו דניתנה כתובה לגבות מחיים. א"כ אם גירשה מספק בודאי גרם אז שלא תהיה ראויה אליו: וגם מה שאסרה עליו מספק מקרי ג"כ אינה ראויה אליו כמש"כ התוס' זבחים (ע"ג ע"ב) ד"ה והא בעי כו' גבי אינו ראוי לבילה וכן כתב השאגת ארי' בסי' ל"א ובסי' צ': וגם באשת ישראל קשה מאד לומר דיהיה מקרי ראויה אליו מחמת שיכול לקדשה מחדש ומה גם באשת כהן אשר נאסרה עליו מחמת הגט מספק לעולם ומוכח משיטת הראב"ד דמשמעות לכשתנשא לאחר הוא דוקא אחר גירושין גמורין אבל לא קודם לזה גם במקום שהבעל גרם שלא תהיה ראויה אליו דאל"כ לא היה להבעל לירש נכסי צ"ב אשר ניתן לגבות בעת שגירשה בגט ספק וגרם שלא תוכל להשאר תחתיו

נ) [א] וכן נראה מדברי הגהת הרמ"א שם סעי' ה' ממה שמביא בשם הי"א היכא דאינו נוהג עמה מנהג אישות דאינו יורשה והח"מ שם ס"ק י"ז כתב שהרי"ף חולק על זה גם אם הוא מהכופין לגרש וגם הד"מ הניח זה בצ"ע. ונראה דלדעת החולקים גם בנכסי צ"ב הבעל יורש אותה אף דאינו בא מצד ירושה רק משום התנאי כתובה ובכ"ז לא ניתנו לגבות מחיים גם באינו נוהג עמה מנהג אישות והוא מהכופין לגרש ויש לעיין במש"כ הרמ"א בסי' קנ"ד סעי' כ"א דבמקום דאיכא פלוגתא אם הוא מהכופין להוציא דאף שאין בידינו לכופו מספק מ"מ מחויב בכתובתה ולפי דברי הרשב"א והשמ"ק הנ"ל גם נכסי צ"ב דמי לכתובה ובכ"ז אמרינן לדעת הרי"ף דלא ניתנו לגבות מחיים אף אם הוא מהכופין לגרש ולכן ירית לה משום שלא נתקיים התנאי דלכשתנשא לאחר לפי דברי האב"מ ועפ"י דברי האב"מ מוכח מדברי הרי"ף והראב"ד דכתובה אינה נגבית בכל אופן שבעולם רק בגט גמור או במיתה ולכן קשה מאד לדינא להחליט בנ"ד שיהיה דין קדימה להאשה בכתובתה נגד הבע"ח של הבעל ואולי יש לחלק דבנשתטית עושה עפ"י ב"ד שלא תהיה האשה ראויה אליו ומקרי זה גמר הדבר אשר התחייב לשלם לה כתובתה בעת שינתק קשר הנשואין עפ"י דין היינו שיעשה עפ"י דין שלא תהיה ראויה אליו. אבל הא דאהע"ז סי' צ' לא עשה מעשה עפ"י ב"ד ולא