עין יצחק חלק א תיט

בארוסה אין התוספת של האב ודידה היא אשר שפיר אין העדים משלמין ממון דהוי ממון ונפשות לאחד

מג) [א] ולענ"ד נראה דגם אם חכמים לא תיקנו לארוסה כתובה והבעל כתב לה מעצמו דזוכה ג"כ בה האב דהא הרמב"ם פסק בפ"י הי"א מה' אישות דאין לארוסה כתובה אם לא כתב לה ובכ"ז פסק בפ"ג הי"א דאם כתב לה הבעל דהכתובה היא של אביה וכן נראה מדברי התוס' כתובות (מ"ד) מש"כ בסוף ד"ה והלכתא כו'. וגם מדברי התוס' שם נראה דגם התוספת הוא של האב ומזה ראיה לדברי הב"ש בסי' ל"ז ס"ק א' דגם במתנה זוכה האב ואולי הפ"י כתב במקום דאינה סמוכה על שולחן אביה לכן אינו זוכה במתנתה. והרמב"ם פ"ג מה' אישות והתוס' בכתובות (מ"ד) מיירי במקום שהיא סמוכה על שולחן אביה לכן גם מתנתה של אביה ולכן אין ראיה מדבריהם לדברי הב"ש הנ"ל דהאב זוכה במתנת בתו גם באינה סמוכה על שולחנו ולפי"ז היה רב יוסף יכול להשמיענו דינו גם בארוסה היכא דאינה סמוכה על שולחן אביה דהתוספת הוי שלה ולא לאביה ורבא מיירי בעיקר הכתובה וסובר שיש לה מן הדין אף שלא כתב לה והוי של אביה גם באינה סמוכה על שולחנו כמו קנס המאה כסף וחמשים דאונס ומפתה שהם של אביה תמיד

[ב] אך באמת נראה ברור דחיוב מוציא ש"ר אינו אלא לאחר הנשואין כדאיתא בירושלמי כתובות פ"ד ה"ד וכן כתב רש"י בכתובות (מ"ה ע"א) ד"ה סוקלין על פתח בית אביה כו'. ולכן כתב רש"י בסנהדרין דרב יוסף ע"כ מיירי דוקא בניסת

מד) ונחזור לענינינו דרש"י כתב דאם לא היו העדים נהרגין היו מחויבין לשלם רק טובת הנאת כתובה ולא כל דמי הכתובה משום שהבעל לא היה מגרשה. וא"כ לכאורה מזה ראיה דאף במקום שהבעל עשה איזה פעולה המכריחה שתתגרש דג"כ אינו מחויב לשלם כתובתה עד שיגרשה ואולי יש סברא לומר דבמוצש"ר אחרי שהוזמו עדי הבעל אגלאי מלתא למפרע דלא היה אמירתו שום סיבה להגירושין ואדרבא אמירתו גרם שלא יוכל לשלחה כל ימיו: אבל זה אינו דתשלומי עדי זוממין תמיד רק כפי מה שרצו להפסיד בשעת הגדתן וקודם שהוזמו היה אמירתו שזנתה סיבה גמורה להגירושין. ואם במוצש"ר אין מחויב הבעל לשלם כתובתה קודם שגירשה כש"כ דאינו מחויב מן הדין לשלם בנשתטית קודם שמקבלת גיטה כדין ואולי י"ל דכיון שהיה מהני אמתלא לאמירתו שזנתה לכן לא הוי אמירתו סיבה גמורה להגירושין דשמא היה חוזר מטענתו ע"י איזה אמתלא ולכן לא דמי זה למש"כ הש"ג בזקוקה ליבם. דהתם גרם בהגט שלא תהיה ראויה אליו בשום אופן אבל כאן עודנה ראויה להיות אשתו אם יתן אמתלא אבל באמת זה אינו דכיון שבאמירתו עתה אוסר אותה עליו וגורם שלא תהיה ראויה אליו אין לנו לראות מה שיהיה אח"כ וזה פשוט

מה) אבל אחר העיון י"ל דאין ראיה מדברי רש"י סנהדרין דלא יהיה מחויב בכתובה קודם הגט גם במקום שהוא גורם שלא תשאר אשתו דאף שנתחייב הבעל בכתובתה מעת אמירתו שזנתה גם אם לא היה רוצה לגרשה משום שאמירתו היה הסיבה המכרחת להגירושין ונתחייב אז בתשלום הכתובה כמו שהיה מגרשה. זה הוא דוקא אחרי שהוזמו עדיו וידעינן ששקר טען ורצה רק להפסיד כתובתה אמרינן עכשיו שהיה מאז מחויב לשלם כתובתה קודם הגדת העדים גם קודם שגרשה וע"י הגדתן הפסידה האשה כל דמי כתובתה שהיה מחויב לה גם קודם הגירושין אבל בעת שבאו העדים להעיד לא היה נודע לב"ד שהבעל משקר בטענתו והיה בעיניהם ככל האומר על אשתו שזנתה שנאסרה עליו משום דמשוי אנפשיה חד"א ואינה מפסדת הכתובה אם מגרשה והב"ד אינן כופין אותו שיגרשה וישלם לה כתובתה כנראה מאהע"ז סי' קט"ו סעי' ז' וא"כ העדים לא הפסידו אותה בעת הגדתן את כל דמי כתובתה דגם אם לא היו מעידין לא היו הב"ד יודעין לחייבו בכתובתה קודם הגירושין ולכן לא הפסידוה רק טובת הנאת כתובה שהיתה יכולה למכור כתובתה באם ימות הבעל או יגרשה

מו) אך י"ל דהעדים יהיו מחויבים לשלם לה כל דמי כתובתה משום שאם לא העידו בפירוש שזנתה אף שהיה בידי הבעל בלי לגרשה שלא יצטרך לשלם לה כתובתה אבל עדים זוממין מחויבים לשלם תמיד כפי החיוב בכח ואף שבעת הגדתן היה באפשרות שלא יבא ע"י הגדתן הפסד בפועל שגם בלתי הגדתן לא הי' הב"ד יודעים לחייבו לשלם הכתובה קודם הגט מ"מ יהיו העדים מחויבין וכמו. שכתב הכ"מ בפ' כ"א מה' עדות ה' ד' דגם אם העדים אינם מפסידין בהגדתן רק מה שהיה יכול לתפוס מחבירו ג"כ מחויבים לשלם אם הוזמו והתוס' בסנהדרין (פ"א ע"א) ד"ה ונגמר דינו כו' כתבו דמי שנתחייב ב' מיתות דנין בחמורה אף דבעת הגדת כת השניה הוי עדות שאאי"ל וגברא קטילא בעי למקטלא והוא בן מות ע"י כת הראשונה אבל כיון שיוזמו או יוכחשו קמאי עדות שאי"ל קרינן ביה והנה רואין אנחנו ברור דאף שבעת הגדתן לא גרמו לו מיתה בפועל אבל כיון שגרמו לו בכח מחמת האפשרות שיוזמו או יוכחשו עדים הראשונים המה מחויבין מיתה לאחר כן וא"כ נמי הא דסנהדרין הגם שבלתי הגדתן היה הבעל יכול להשמיט עצמו מלשלם לה כתובתה שלא היה מגרשה אבל בלתי הגדתן היה אפשרות שהיה נתודע לב"ד כונת הבעל להכריחה להגירושין בלי תשלום הכתובה והיו מחייבין אותו לשלם כתובתה אף אם לא היה בידם לכופו על הגט והיה זה כמו שהבאתי למעלה את דברי הרמ"א בסי' קנ"ד סעיף כ"א וע"י הגדתן גרמו שלא יהיה אפשר להאשה בשום אופן לגבות את כל דמי כתובתה שהיה באפשרות עד הגדתן לגבות מבעלה גם אם לא היה מגרשה ודמי זה למש"כ הכ"מ בתפיסה דהעדים מחויבים לשלם גם קודם שתפס משום שהפסידו אותו שלא יהיה באפשר לתפוס וכן מה שעתה איגלאי מלתא למפרע דהבעל היה מחויב מעת טענתו בדמי כל הכתובה גם אם לא היה מגרשה דמי זה לדברי התוס' סנהדרין (פ"א) דגם כאן ע"י מה שהוזמו איגלאי מילתא למפרע דהיו מפסידין את האשה חוב שהיה לה על בעלה בכח וגם היה האפשרות שתבוא לידי גוביינא בפועל. ודמי זה לדברי הכ"מ לענין זה דגם כאן בא לה ע"י העדים הפסד במה שהיה אפשר קודם שהעידו כי תבא לידי גביה מהבעל כל כתובתה גם קודם הגירושין ועל ידי הגדתן גרמו שלא תגבה כתובתה בשום אופן שבעולם. ומה שיש לחלק זה מדברי הכ"מ דהתם ידעו הב"ד דמפסידין העדים אותו לענין תפיסה שבלתי הגדתן היה מועיל עפ"י ב"ד תפיסתו וכאן לא היו הב"ד מחייבין אותו קודם הגט גם בלתי הגדתן אבל יש לדמות להא דסנהדרין (פ"א) דאחרי שהוזמו נתגלה שהיו מחייבין אותה למפרע כי גם בסנהדרין לא ידעו הב"ד בעת הגדתן של כת השני' שיוזמו הראשונים

מז) [א] אמנם באמת הכ"מ פרק הנ"ל כתב דלכן מחויבין העדים לשלם גם אם לא הפסידו בהגדתן רק שלא יכול לתפוס משום שבקל יכול לתפוס ולפי"ז גם כאן בסנהדרין מה שמפרש רש"י דהיה על העדים לשלם טובת הנאת כתובתה כמבואר במכות י"ל דכונתו על מה שאמרו שם ושמין באשה ובכתובתה והרמב"ם פכ"א ה"א מה' עדות והרא"ש שם והטור ח"מ סי' ל"ח כתבו דשמין לפי מה שרואין אם קרוב הדבר שיבואו לידי גירושין או לא ומה שרחוק יותר מציאות