עין יצחק חלק א תיז

שומר כדינו ולמ"ד דמשעת אונסין מתחייב משום דדעת המתחייב היה להתחייב רק משעת האונס ולא קודם לזה. ובכ"ז אנו רואין שהוא מחוייב מעת הפשיעה הגורמת להאונס כמ"ש הנ"י ומביא זה בשם הרא"ה משום דדעת המתחייב היה להתחייב גם מעת עשיית איזה פעולה אשר תגרום להאונס ולא היתה כונתו להתחייב דוקא בעת הנזק רק בעת הגרם להנזק ולפי"ז גם בחיוב כתובה לדעת הרא"ש שאין בדעת הבעל להתחייב מקודם הגירושין בכ"ז דעתו להתחייב בעת שעושה איזה דבר הגורם להגירושין. ולא אדע במה לחלק חיוב כתובה מחיוב שומרין לענין זה. וא"כ בנשתטית דע"י השלשת הגט לישא אשה אחרת והיא לא תוכל להשאר אשתו משום החדר"ג ואם תשוב לדעתה תהיה מוכרחת להתגרש ממנו שחל אז בעת השלשת הגט חיוב הכתובה כמו בשומרין שחל החיוב בעת הפשיעה הגורמת להנזק. וכיון שחיוב הכתובה חל בעת הגרם להגירושין ממילא בא אז גם הזמ"פ כמו בזקוקה ליבם עפ"י דברי הש"ג המובא לעיל

לז) [א] וראיתי בחדושי רע"א זלל"ה ב"מ (ל"ו) בחילוקו שם אות י' שכתב לפרש עפ"י דברי הנ"י מה שאמרו תחילתו בפשיעה וסופו באונס חייב ובעינן שיהיה האונס מחמת הפשיעה הכונה דהשעבוד נכסים מתחילת הפשיעה לענין אם תאבד בפשיעה זו אתחייב למפרע מעת הפשיעה הגורמת להאונס אבל אם לא היה האונס מחמת הפשיעה נתבטל השעבוד מתחילת הפשיעה ומתחיל החיוב מזמן האונס כאילו לא פשע ולפי"ז י"ל גם בכתובה לדעת הרא"ש דבתחילת הסבה הגורמת להגט חל עליו החיוב לענין שאם תקבל אח"כ הגט יהיה מחויב למפרע אבל אם מת אח"כ והחיוב בא אח"כ לא מחמת הפעולה הראשונה לא אתחייב למפרע ולפי"ז לא נוכל לומר בנשתטית שיבא הזמ"פ בעת השלשת הגט הא לא נדע לנו אם תשוב לדעתה ואולי ימות הבעל קודם שתקבל הגט ולא יהיה החיוב למפרע וחזר הדין לפי שיטת הרא"ש להא שכתב הרמ"א בסי' צ"ז המובא למעלה ובנ"ד אינה בטוחה האשה עפ"י דינינו אשר הבע"ח לא יקדימו לה בחובם קודם שתשוב לדעתה ותוכל לקבל הגט כדין

[ב] אמנם באמת נראה ברור דלדעת הרא"ש בא הזמ"פ בעת השלשת הגט לישא אחרת וגמר החיוב חל אז ולא דמי לשומרין דעד הנזק בלתי אפשר לחייב בתשלומין להשומר הא החפץ הוא בעין ולא הגיע שום נזק להבעלים אשר נוכל לחייב להשומר בחיוב גמור בעת הפשיעה מהתחלת האונס וכמש"כ הש"ך בסי' רצ"א ס"ק מ"ד דשאלה כיון דהדרא בעינא א"כ לא רמי חיובא אנכסיה דשואל כל זמן שהיא בעין וכמו שהאריך בזה הקצה"ח סי' ש"מ סעי' ג' אבל בכתובה דחייב לשלם כתובתה בעת הגירושין ונכלל בזה גם עשיית פעולה שתגרום להגט בא אז הגמר חיוב כמו בגט גמור וביותר לפי מש"כ למעלה דכונת התנאי כתובה דלכשתנשא לאחר הוא בשלילה היינו שלא תשאר אשתו ומתחייב גם בעת שעושה איזה פעולה המכריחה לקבל הגט וכמו שהבאתי משו"ת מהרי"ט ח"א סי' קל"א ולכן בא גם אז הזמ"פ ונגמר אז החיוב בלי שום שיור ואם יש להבעל בע"ח מאוחרין היא קודמת להן כמו בגט גמור וא"כ בנ"ד הוי המשכנתא על הבית פרעון גם בדינינו

לח) [א] והנני להעיר הא דאי' בש"ס ובשו"ע דספק מגורשת אינו חייב רק במזונותיה ונראה דאינו מחויב בכתובה מספק עד שיגרשה בגט גמור גם באשת כהן שבלתי אפשר להשאר תחת בעלה וא"כ גרם בגט הראשון שתצא ממנו והיה לכאורה חל עליו גם חיוב הכתובה כמש"כ בנשתטית וכמש"כ הש"ג גבי זקוקה ליבם. אבל באמת אין מזה ראיה דבספק גט כופין אותו אח"כ ליתן גט גמור כמש"כ הרמ"א בסי' קנ"ד סעי' כ"א וא"כ בעת שיתן גט גמור יתן לה אז גם הכתובה והוי זה כמו כל הכופין אותן להוציא שכופין אותם גם על הכתובה ולא היה להגמ' ולהשו"ע לדבר מזה כי לסוף ישלם לה כתובתה בעת נתינת הגט גמור ובאמת מצינו שם בהגהת הרמ"א דבכל מקום דאיכא פלוגתא אם כופין אותו להוציא או לא מ"מ כופין אותו ליתן לה כתובתה מיד ומזה יש סעד גדול לדברי דבכ"מ שהאשה עומדת להתגרש ממנו דבא אז הזמ"פ מחוב הכתובה דאל"כ איך נוכל לחייבו בכתובה מיד הא לא נתקיים התנאי דלכשתנשא לאחר אלא ודאי דהתחייב בכתובה לעת שיבא איזה דבר אשר האשה תהיה מוכרחת להתגרש והב"ד רואין שבלתי אפשר לה להשאר תחתיו ואף שבלתי אפשר לכפותו על הגט משום ספק גט מעושה אבל מחויב הוא בכתובתה מיד גם קודם הגירושין כי על זה התחייב מעת הנשואין לשלם לה בעת שתהי' מוכרחת להתגרש ממנו

[ב] וראיתי בישועות יעקב אהע"ז סי' צ"ג בפירושו הקצר ס"ק ב' שמביא בשם שו"ת מהר"י הלוי סי' י"ז דאם אנו רואין שכוונת הבעל לאכול כל אשר לה ואח"כ לקום ולילך חוץ לעיר כדי שתצטרך על כרחה לקבל ממנו גט בזה אמרינן דניתנה כתובה לגבות מחיים ושמחתי מאד לראות כי כונתי ב"ה לדעת גאון גדול בדורו אשר העלה להלכה דלפעמים נגבית הכתובה גם קודם הגירושין וקו"ח בנו של קו"ח בנשתטית אשר הבעל נושא אחרת ובלתי אפשר להראשונה שתשאר תחתיו והספר שו"ת מהר"י הלוי לא נמצא אצלי ובפה ולא זכיתי לראותו מעולם ולא אוכל לדעת את טעמו ונימוקו וכן לא אוכל לדעת אם כתב דוקא מהנדוניא שהכניסה לו או גם מהכתובה והתוספת ואולי נמצא אצל כבודו יאבה בטובו לראות את אשר כתב בזה ולהודיעני בחסדו את האמור בו

[ג] והט"ז באהע"ז סי' צ"ג ס"ק א' כתב להסתפק אם רואין שהבעל מבזבז בנכסיו אם האשה תוכל למחות בידו כמו שמצינו בח"מ סי' ע"ג או דאפשר בכתובה שאני משום שאפשר שלא תבא לידי גוביינא לעולם ושמא תמות קודם הנה מה דפשיטא להג' מהר"י הלוי הוא ספק להט"ז. ואולי הג' מהר"י הלוי כתב במקום דרואין אנחנו שהבעל מכוון להכריחה שתקבל גיטה ממנו והט"ז מסתפק רק במקום שמבזבז נכסיו אבל אין בדעתו לגרשה ולכן יש סברא לומר דלא יהיה מחויב בכתובתה

לט) [א] אמנם יש להוכיח דכל זמן שאינו מגרש את אשתו בגט גמור אינו מחויב לשלם לה את כתובתה אף היכא דאנו רואין מעשה הבעל שכונתו להכריחה שתקבל ממנו הגט בלי פרעון הכתובה מהא דאיתא בכתובות (דף פ"ט) דבמקום שאין שם עדי גירושין מגו דיכול לומר לא גרשתיה יכול לומר גרשתיה ונתתי כתובתה. והשמ"ק שם ע"ב ד"ה יכול לומר גרשתיה כו' הקשה דלאו מגו מעליא הוא דאם יאמר לא גרשתיה יתחייב בכתובתה לאחר מותו שהרי לדברי שניהם חייב לה כתובה כיון שמת. ומתרץ דניחא ליה דמתניתין דקתני הוציאה כתובה בלא גט לא תפרע קא מתרצה לה דהא השתא אין לנו לפורעה עד מותו ואע"פ שהטענה דלא גרשה לא היתה לו יפה שיהיה מחויב לשלם לאחר מותו כמו שטוען שפרע לה הכתובה ונפטר גם על אחר מותו מ"מ יש לנו להאמינו בכדי הטענה ההיא וכמו בהני עזי דאכלי חושלא דנאמן בטענתו עד כדי דמיהן והתוס' שם בכתובות ובב"מ (י"ז ע"ב) ד"ה הוציאה גט וכו' הקשו דאיך מצי אמר לא גרשתיך הא היא נאמנת מהא דרב המנונא דאשה שאומרת לבעלה גרשתני נאמנת. ותירצו דכיון שתובעת הכתובה אינה נאמנת ובב"מ תירצו דמיירי דיש קטטה בינו לבינה דאינה נאמנת ולפי דברי התוס' בב"מ דמיירי במקום קטטה א"כ יטעון הבעל דלא גירשה הא תבקש ממנו שיגרש לה עתה וממילא יתחייב