עין יצחק חלק א תטז

ממנו מקרי זה קיום התנאי ודמי להנידן של המהרי"ט בלי שום חילוק

לד) [א] ולפי מה שהבאתי למעלה דעת הרא"ש ריש פ' אע"פ דמדמה חיוב הכתובה לחיוב השומרין ואינו חל על הבעל חיוב הכתובה עד מותו יש להקשות איך אלמנה גובה כתובתה מהיורשין דמ"ש מפרה שאולה דלמ"ד דנכסי שומר משעת אונסין משתעבדי דאין היורשין מחויבים לשלם משום דליתא אביהם בעולם בעת חלות החיוב ובכתובה ג"כ דחלות החיוב לאחר מותו ואז אין אביהם המתחייב בעולם וביותר יש לדון בזה לפי דברי האו"ת בסי' ס"ו ס"ק מ"ג שכתב דלכן בע"ח גובה מיורשין משום דבמת הלוה וזכו היורשין בנכסיו אז גוף היורש משתעבד כמו הלוה בעצמו ועליהם לפרוע חוב אביהם. וא"כ במקום דלא היה חל על אביהם בחייו שעבוד הגוף אין גם על היורשים שעבוד לפרוע חוב אביהם ולפי"ז לא משכחת לן גביית כתובה מיורשין לפי דעת הרא"ש. וכעין זה חקר המהרי"ט בח"ב ח"מ סי' ע"ד במתנת שכ"מ למ"ד בב"ב (קל"ז) דהקנין אינו חל רק לאחר מיתה למה מחויבין היורשין לקיים דברי אביהן ומה שמתרץ שם במתנת שכ"מ אינו שייך בכתובה כמו שיראה המעיין שם

[ב] אמנם באמת נוכל לומר דאף לדעת הרא"ש חל חיוב הכתובה בגמר מיתתו היינו ברגע הסמוך למיתתו כדאיתא בח"מ סי' רנ"ב במזונות האשה והבנות וכתובת בנ"ד ולכן היה המתחייב בעולם בעת חלות החיוב ויורשיו נכנסים בשעבודם תחתיו והסמ"ע שם ס"ק ב' כתב בשם רשב"ם מלתא בטעמא דכתובת בנ"ד ומזונות שהם תקנת חז"ל לגבותם מנכסים אחר מותו והם תקנו שיחול שעבודן על הנכסים מיד בשעה שהוא גוסס משא"כ בנותן מתנה אדם חביב לעצמו וגומר בדעתו שלא יחול הקנין רק לאחר יציאת נשמתו וא"כ לכאורה בכתובה שלדעת הרא"ש אינו חל כלל עד מותו משום שהתחייב רק לכשתנשא לאחר ובעת שהוא גוסס הרי היא אשתו לכל דבר ואיך חל עליו החיוב כתובה בעוד שהיא אשתו גמורה לכל דבר אלא ודאי דהכונה מלכשתנשא לאחר לא דוקא שתהיה יוצאת מרשותו לגמרי רק שלא תוכל להשאר תחתיו ובשעה שעומד קשר הנשואין להנתק בודאי. אז חל החיוב כתובה עליו ונכלל זה בהתנאי דלכשתנשא לאחר ולכן גם בגירושין בעת שעושה איזה פעולה המכריחה לצאת ממנו אז חל חיוב הכתובה כמו בגוסס סמוך למיתתו

[ג] ויש לעיין בדברי הרי"ף המובא בקצה"ח סי' רנ' דכתב אשר חיוב מזונות אינו בא אלא לאחר גמר מיתתו וא"כ איך גובה מיורשין מ"ש מפרה שאולה הא אין המתחייב בעולם בעת חלות החיוב וגם לפי דברי האו"ת סי' ס"ו המובא למעלה קשה הא לא היה שעבוד הגוף על אביהם בחייו וע"כ לנו לומר דיהיה אליבא הרי"ף במזונות כמו שכתב המהרי"ט גבי מתנת שכ"מ כאשר יראה המעיין בסי' הנ"ל וה"נ במה שתקנו מזונות להאשה והבנות אף דלא חיילא כ"א לאחר מיתה תיקנו שיהיה נכסיו משועבדין להן מיום שהתחייב כדי שלא יחול במותו זכות היורשין על נכסיו ושעבוד זה מפקיע זכות היורשין וכ"ז אינו שייך רק בתקנת חכמים כמו במתנת שכ"מ ומזונות אבל בתוספת כתובה אשר מתחייב בעצמו לא נוכל לומר זה והוי זה ככל חוב אשר אינו גובה מיורשים אם אין המתחייב בעולם ומוכרחין אנו לומר דגם לדעת הרא"ש חל החיוב דכתובה בגמר מיתתו ולפי זה רואין אנחנו בהלשון לכשתנשא לאחר אין הכונה שתהיה דוקא יוצאת מרשותו לגמרי וגם בעת שנתחדש איזה דבר הגורם ליציאתה מרשותו ותהיה מותרת להנשא גם אז חל החיוב וממילא כיון דחל החיוב בא אז גם הזמן פרעון כמו שהוכחתי למעלה מדברי הש"ג בזקוקה ליבם ומדברי המהרי"ט ח"מ סי' קל"א

לה) ולפי מה שכתבתי אליבא דהרי"ף דבמזונות אינו חל על הבעל שום שעבוד הגוף משום שבעת חלות החיוב אינו בעולם ורק שעבוד נכסי היינו שתקנו שיהיה הנכסים משועבדים מיום שקיבל עליו החיוב יש לדון במה שכתב הקצה"ח בסי' רנ"ב ס"ק א' דלכן אלמנה קודמת במזונותיה למתנת שכ"מ מהא דאיתא בתמורה (כ"ה) באומר על הבכור שיהא עם יציאת רובו עולה ובלקט שיהיה עם נשירת רובו הפקר לא מהני משום דדברי הרב ודברי התלמיד דברי מי שומעין וא"כ ה"נ במזונות ומתנת שכ"מ דבהדי הדדי אתי והוא תק"ח שתיקנו מזונות וזה שנתן במתנת שכ"מ' דברי תלמיד הוא ולכאורה יש להקשות דלפי דבריו דלמה בהניח נשים רבות שנשאן זו אחר זו שנזונות בשוה כמבואר באהע"ז סי' צ"ג וכדאיתא בתוספתא וירושלמי הא כיון שהתחייב במזונות הראשונה ונכסיו נשתעבדו לה מתק"ח איך יכול להתחייב להשניה הא בעת חלות החיוב אחר מותו משועבדין נכסיו להראשונה מטעם דברי הרב ובחיובו להשניה הוי רק דברי התלמיד שבא להפקיע התק"ח מהראשונה ע"י חיובו להשניה. ולא אדע לחלק מזונות השניה ממתנת שכ"מ הא בשניהם אינו חל החיוב ממילא רק במה שנושא אותה חל על הנכסים שעבוד מטעם תק"ח במזונות וכן במה שנותן מתנת שכ"מ חל על הנכסים שעבוד מצד תק"ח ובכ"ז אם היה חל התק"ח קודם על הנכסים משום חיוב המזונות אינו חל אח"כ התק"ח ממתנת שכ"מ משום דדברי הרב ודברי התלמיד דברי מי שומעין א"כ אם חל התק"ח על הנכסים משום מזונות הראשונה איך יחולו אח"כ דברי התלמיד להפקיע השעבוד מהראשונה אשר כבר נשתעבדו לה הנכסים מצד תק"ח. וחיובו להשניה נגד חיובו להראשונה הוי דברי התלמיד כמו מתנת שכ"מ ואם היה בחיוב מזונות שעבוד הגוף על הבעל היה שפיר מקום לחלק מזונות השניה ממתנת שכ"מ דבמתנת שכ"מ אין על הנותן שום שעבוד על גופו והשעבוד הוא רק על נכסיו וכיון שמשועבדים מתחלה למזונות האשה מטעם תק"ח לא יכול להפקיע השעבוד שנתפס בגוף הנכסים ע"י דבורו כמו שאינו יכול להפקיע קדושת הבכור וזכות העניים מהלקט אבל מזונות השניה חל גם כן השעבוד על גופו כמו מזונות הראשונה וגופו יכול לחייב בכמה חיובים כמו שאם חייב לאחד יכול להתחייב לאחר והא דתמורה אינו שייך רק במקום דאין החיוב על גופו כלל רק שהחיוב נתפס על הדבר כמו בכור ולקט: וכיון שגופו התחייב במזונות כל הנשים שנשאן זו אחר זו ובמותו חל ממילא השעבוד על נכסיו לכולן ביחד אבל לפי מש"כ דלדעת הרי"ף אין על הבעל שום שעבוד הגוף במזונות רק שחכמים תיקנו שיהיו הנכסים משועבדים לזה והוי זה כמו דתמורה לא אדע למה לא יהיה דין קדימה להראשונה כמו שהאשה קודמת למתנת שכ"מ ואולי יש לומר דתק"ח היתה דהנכסים יהיו משועבדים למזונות כל הנשים שישאו ומתחילה תיקנו דיחול השעבוד למזונות האחרונה כמו של הראשונה ולא תקנו זה לענין מתנת שכ"מ ויש לעיין בזה

לו) ולפי דברי הרא"ש שאין חיוב הכתובה חל כלל על הבעל קודם המיתה או הגירושין ומדמי זה לחיוב השומרין יש להביא ראיה משומרים גופא דעשיית הפעולה שיהיה הגירושין דבר מוכרח שחל אז החיוב כמו בגירושין גמורים הנ"י ריש פרק הגוזל בתרא כתב ומובא בש"ך ח"מ סימן רצ"א ס"ק מ"ד דנכסי שומר שאינם משתעבדים רק משעת אונסין אבל מתחייב מעת פשיעה הגורמת לאונס וכא"א הגאון נ"י בספרו באר יצחק חח"מ סי' ג' ביאר בטוב טעם עפ"י דברי התוס' כתובות (נ"ו) ושמ"ק ב"מ שחיוב השומרין הוא על תנאי שהתורה ירדה לסוף דעתם שמשפבדים את עצמם לכל הכתוב בתורה לכל